דלג לתוכן העמוד
צבי חריפקו
טוראי 

צבי חריפקו

בן זהבה וישראל
נפל ביום ב' בסיון תש"ח (09/06/1948)
מקום מנוחתו רמת הכובש

סיפור חייו

בן זהבה וישראל-יצחק, נולד ביום ט"ו בשבט תרס"ו (10.2.1906) בעיר ויז'נה, פולין. מנעוריו היה חבר בתנועת "החלוץ" וחבר קיבוץ-ההכשרה "שחריה". בשנת 1929 עלה ארצה. צבי היה בעל מרץ ולהט פנימי, עיניו שחורות ויוקדות, שערו שחור ומתולתל, מבנה גופו עדין אך מוצק. עם בואו ארצה הגשים את שאיפתו והצטרף כחבר לתנועה הקיבוצית ועלה להתיישבות עם ראשוני רמת הכובש. השנים הראשונות במקום שומם, הנתון כטריז בין יישובים ערביים עוינים היו קשות, אך צבי, שהיה פעיל בכל תחומי העבודה במשק, נשא ברצון את סבל העבודה ואף עודד את חבריו מתוך חיוך ובדיחה. "אין דבר" - שגור היה תמיד בפיו. עד מהרה היה לאחד האישים המרכזיים במשק, במאפייה, בפרדס, נושא בעול במסירות, בדאגה ובשמחה. משרבו גניבות והתנפלויות הערבים, התמסר לביטחון המקום, למד את חיי השכנים ולשונם, התיידד איתם ועורר בהם כבוד באומץ-לבו. הערבים העריצו את הרוכב לבדו על סוסתו והרובה על כתפו, ללא מורך ופחד. הם קראו לו "אזל שטר", בחושבם אותו לאחד השוטרים הוותיקים והמאומנים ביותר. בעת התנפלות שודדים נפצע צבי וזרועו האחת שותקה. אולם הוא לא ויתר על פעילותו וגם בידו האחת היה ממלא את תפקידיו בשלמות. היה אהוב ואהוד על החברים, ורבה היתה השפעתו החיובית על סביבתו. היה מסור בלי גבול למשפחתו ואופיינית היתה הופעתו עם שני בניו הרכובים על כתפיו והוא מחזיקם בידו האחת. וכך תיארוהו חבריו: "השומר הוותיק שלנו, השופע עממיות בריאה והומור טוב".

ביום ב' בסיוון תש"ח (9.6.1948), בהפגזה הכבדה בשעת הקרב על רמת הכובש, נפצע קשה ומת בדרך לבית-החולים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברמת הכובש.

מקום מנוחתו

צבי חריפקו
בן 42.0 בנופלו
מקום מנוחתו רמת הכובש