דלג לתוכן העמוד
יצחק-משה (איציק) כהן
טוראי 

יצחק-משה (איציק) כהן

בן יוכבד ודב
נפל ביום כ"ט בניסן תש"ח (08/05/1948)
מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי כפר סבא

סיפור חייו

בן יוכבד ודוב, נולד ביום כ"ה באלול תרפ"ו (4.9.1926) בקבוצת ריינס של "הפועל המזרחי" בפתח תקווה, ובהיותו בן שנתיים עבר עם המשפחה לכפר סבא. הוא סיים שמונה כיתות של בית-ספר יסודי וכיתות-המשך. בבחינת תחרות ארצית בחשבון לתלמידי כיתות ח' הגיע בקלות למקום השלישי. שנה למד את מלאכת המסגרות בבית-הספר למלאכה "מזרחי" בתל-אביב כדי להיות לעזר לאביו במלאכתו ולהמשיך במקצועו. אחר-כך למד במשך שנה פקידות בבית-הספר "ספרא" בתל-אביב, גילה כשרון במתמטיקה התמצא בנקל בחשבונות מסובכים ורקם תוכניות- עתיד שונות. בגלל חולשתו הגופנית היתה אמו מפנקת אותו, אך לגבי החובה למולדת לא השגיח בחולשתו. בהיותו בן 13 הצטרף לפלוגה הדתית בשורות ה"הגנה", שהיתה מהטובות ביותר בשרון.

כשהחלה מלחמת-העצמאות, ופלוגתו נקראה לשירות התייצב בה גם הוא, ולקח איתו אל המחנה את כל בגדיו הפרטיים, כי (כפי שהסביר לאמו) "הצבא שלנו עני, אין לו עוד בגדים". שירת בחטיבת "אלכסנדרוני". בסיס הפלוגה היה במגדיאל ואחר-כך בכפר סבא. את טבילת האש עבר בפשיטה לתוך הכפר ביר עדאס, אחר-כך השתתף בהגנה על רמת הכובש ובקרבות ביפו ושכונותיה. הרגיש בכל כובד הרצינות של משימתו. כשכאבה רגלו ואמו ביקשה ממנו להישאר ימים אחדים בבית, השיב: "אמא, אי אפשר, אין אנשים, אם אני לא אלחם, מי יילחם?" בקרב ואדי ערה נפצע במפשעה, תוך כדי זינוק קדימה, מכדור שפגע בעורק. חבריו הזהירוהו שישכב ולא ירוץ לבל יאבד דם רב, והוא השיב: "מוטב למות בדרך מאשר ליפול חי בידי הערבים" - והמשיך לרוץ עד שנפל ואחרי כמה שעות של ייסורים קשים הוציא את נשמתו, ביום כ"ט בניסן תש"ח (8.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר סבא.

מקום מנוחתו

יצחק-משה (איציק) כהן
בן 21.0 בנופלו
מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי כפר סבא
חלקה: 1
שורה: 3
קבר: 2