דלג לתוכן העמוד
דב נגל
טוראי 

דב נגל

בן בלה ויהודה
נפל ביום ט' בתמוז תש"ח (16/07/1948)
מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי נתניה

סיפור חייו

דב, בנם של ביילה ולייב אליעזר, נולד בטבת תרפ"ז (דצמבר 1926) ברומניה, בעיר מילי הסמוכה לצ'רנוביץ, אזור בוקובינה (כיום בשטח אוקראינה). גדל באווירה חלוצית בקרב חברי ההכשרות שעבדו באחוזת הוריו. למד בבית ספר עממי והמשיך לגימנסיה.

אזור בוקובינה בקרפטים הצפוניים נלקח מרומניה וסופח לברית המועצות ב-1940. ביוני 1941 נרצחו רבים מיהודי מילי על ידי כנופיות של אוקראינים. כעבור חודש כבשו הרומנים מחדש את האזור, וכ-15,000 יהודים נרצחו ביישובים שלאורך הדנייסטר.

בהמשך נשלחו יהודים רבים למחנות בדרום-מערב רומניה, ובספטמבר גורשו לטרנסניסטריה.

אזור טרנסניסטריה, במערב אוקראינה בין הנהרות בוג ודנייסטר, נמסר על ידי היטלר לרומניה בתמורה להשתתפותה במלחמה. באזור חיו כ-300,000 יהודים, שעשרות אלפים מהם נרצחו מיד עם כניסת הגרמנים. הרומנים ריכזו במקום יהודים שגורשו על ידם, ובסך הכול רוכזו למעלה מ-150,000 איש במחנות והועסקו בעבודות כפייה.

עד תום המלחמה נספו רבים מיהודי האזור. בשואה נספו כמחצית מכ-600,000 יהודי רומניה.

בין מאות המגורשים לטרנסניסטריה היו גם דב, הוריו ואחותו. אבי המשפחה נספה עוד בדרך למחנה. אמו ואחותו של דב מתו במחנה, ובמשך החורף היו מוטלות לעיניו בלי קבורה.

דב, שנשאר יחידי ממשפחתו, נשבע לנקום בגרמנים. עם התקרבות הרוסים הצטרף לפרטיזנים הלוחמים בנאצים והרג בעצמו 37 גרמנים.

עם הצבא הסובייטי התקדם דב לרומניה, ובהשתדלות אחד מדודיו מבוקרשט נתקבל לשיירת נוער שעלתה לארץ ישראל בשנת 1944.

לאחר בואו ארצה עבד דב במאפייה בחיפה. משהקים דודו משק גדול ברעננה עבר אליו, ניהל את הלול בן 3,000 העופות והתמחה יפה בעבודה. מיום הגיעו הצטרף ל"הגנה" והשתתף בפעולותיה.

בחורף תש"ח, בפרוץ קרבות מלחמת העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם מיום 29 בנובמבר 1947 על חלוקת הארץ, היה דב מהראשונים להתייצב לשירות. תחילה הוצב ביחידת חי"ש (חיל השדה) ואחר כך בפלוגה קרבית בגדוד 32 בחטיבת "אלכסנדרוני" - חטיבה מספר 3 ב"הגנה". השתתף בקרבות בשרון הדרומי, בקרבות לטרון, ובקרבות בלוד ורמלה אחרי ההפוגה הראשונה.

דודו של דב, שבגלל זקנתו היה זקוק מאוד לעזרתו במשק, שידלהו שיסכים להשתחרר מהצבא מטעמים משקיים וכשריד יחיד מבית אביו, אך דב סירב באומרו: "לא אוכל לשקוט בטרם אנקום את נקמת הוריי ובני עמי".

ביולי 1948 השתתף דב בקרב בכפר קולה, כפר ערבי שנכבש על ידי הירדנים (כיום באזור היישובים גבעת כוח ומזור).

ב-15 ביולי 1948 בשעות הערב החליפה פלוגתו של דב פלוגה אחרת מהחטיבה במשלטים שממזרח לקולה. למחרת בבוקר, ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948), עוד בטרם הספיקה היחידה להתחפר כהלכה, תקפו כוחות הלגיון את המשלט כשהם מסתייעים באש ארטילרית ושריוניות, שטפו את עמדות המחלקה במשלט הקדמי ואילצו את הפלוגה לסגת.

בקרב זה נפל דב. עמו נפלו כשלושים לוחמים נוספים, מחטיבות "אלכסנדרוני" ו"שמונה".

דב היה בן עשרים ושתיים בנפלו. הובא למנוחת עולמים בקבר אחים בבית העלמין הצבאי בנתניה.

החלל הינו "נצר אחרון".
חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.

מקום מנוחתו

דב נגל
בן 22.0 בנופלו
מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי נתניה
חלקה: 1
שורה: 6
קבר: 21