מלחמת יום כיפור

החטיבה במלחמת יום כיפור

מלחמת יום הכיפורים "תפסה" את המדינה ואת צה"ל בהפתעה. המצרים והסורים פתחו בצהרי יום כיפור6 באוקטובר 1973, בהתקפה מתואמת לאורך התעלה ובגבול הסורי ברמת הגולן. המלחמה נמשכה עד לכניסת הפסקת האש לתוקף ביום 24 באוקטובר 1973. חילופי האש בחזית המצרית נמשכו עוד יומיים ובחזית הסורית עד ל- 31 במאי 1974 עת נחתם הסכם הפרדת הכוחות עם הסורים.

נאום שנשאה ראש הממשלה גולדה מאיר בערב היום הראשון למלחמה:

"אזרחי ישראל!  היום, סמוך לשעה שתיים אחרי הצהריים פתחו צבאות מצרים וסוריה בהתקפה נגד ישראל. הם ערכו סדרה של התקפות מן האוויר, בשריונים ובארטילריה. צה"ל נלחם והודף את ההתקפה. לאויב נגרמו אבידות רציניות"

גם מפקדת החטיבה שלנו, שהייתה מפקדת כוחות צה"ל ברמת הגולן, הופתעה. בשעה 14:00 בצהרי יום בכיפורים,  כאמור,פתחו הסורים באש ארטילרית לכל אורך הגזרה.

בחסות הארטילריה החלה התקפה סורית בכמה מאמצים במקביל. בצפון נחתו כוחות קומנדו על הר החרמון, ומוצב החרמון הישראלי נכבש כבר בשבת אחר הצהרים. מאמץ נוסף חדר , בין רכס חרמונית לבוסטר (שמצפון לקוניטרה) אזור שנודע לימים בשם "עמק הבכא". במרכז פרץ מאמץ נוסף מ"כודנה" לכיוון "חושנייה" ובדרום הצליחו הכוחות הסורים להתקדם עד לקצביה ומושב נוב והגיעו עד למרחק של 7 ק"מ מהכינרת, והתייצבו בעמדת שליטה על גשר בנות יעקב. הסורים תקפו עם שלוש דיביזיות  חי"ר ממוכן ושתי דיביזיות משוריינות ובחרמון בכוחות קומנדו וצנחנים שהגיעו במסוקים. 

מול ההתקפה הסורית עמדו בתחילה כוחות חי"ר במוצבים יחד עם טנק או טנקים בודדים של חטיבת שריון 188, ובצפון חטיבת שריון 7 בכוחות גדודיים. שלושה מוצבים בדרום הרמה פונו בהוראת אלוף הפיקוד, עוד טרם הגעת הכוחות הסוריים למוצבים. מוצב 116 כותר והותקף, והצליח לעמוד מול התקפות של כוח עדיף.

עד הערב ביום השני ללחימה 7 באוקטובר, הצליחו כוחות צה"ל לבלום את התקדמות הכוחות הסורים. למחרת 8 באוקטובר, עבר צה"ל להתקפת נגד. אוגדת מוסה פלד תקפה מדרום, אוגדת דן לנר תקפה במרכז ובצפון המשיכה אוגדת רפאל איתן בקרבות הבלימה. ביום 10 באוקטובר נהדפו או הושמדו כל הכוחות הסורים שחדרו לתוך רמת הגולן, וכוחותינו התייצבו מחדש על קו הפסקת האש שנקבע בשנת 1967. למחרת עבר צה"ל לשלב של ניצול הצלחה, ותקף את הסורים בשני צירים לתוך השטח הסורי. ב- 13 באוקטובר ייצב צה"ל את קו כוחותיו סביב המובלעת שנכבשה בתוך שטח סוריה במרחק של 40 ק"מ מדמשק וביום 21 באוקטובר נכבש גם מוצב החרמון הישראלי, אחרי שניסיון קודם ביום 8 באוקטובר, נכשל.

וכך מספר אמנון נבר, מ"פ ב' בגדוד 8101/32 " כמו כל עם ישראל גם אני הופתעתי. הייתי בביתה של חמותי בקרית חיים, בעיצומו של צום יום הכיפורים שנפל הפעם על יום שבת. כאשר נשמעה יללת צופרי האזעקה, יצאתי לחצר, הסתכלתי לשמיים והפטרתי "מישהו בטח נשען על הכפתור של הצופרים" וחזרתי לתוך הבית. רק כעבור כשעתיים, הרגשתי שיש תכונה שאינה אופיינית ליום כיפור. פתחתי את מקלט הרדיו והופתעתי לשמוע שידור סיסמאות לגיוס יחידות. בין הסיסמאות שמעתי גם את הסיסמה של החטיבה שלי. כמה טלפונים למטה הפלוגה, וכבר היינו ברכב פרטי בדרך למפקדת החטיבה במשטרת ראש פינה. בגאווה רבה אני יכול לציין שהפלוגה שלי הייתה הראשונה שהייתה מוכנה על ציודה וזחל"מיה בראש פינה, ולכן הייתי הכוח הראשון שיצא מהחטיבה. יחד עם תותחים ממונעים נגד טנקים ונגד מטוסים, יצאתי עם הפלוגה לגשר אריק (מתחת לכורזים, מצפון לכינרת) כדי לחבור לגדוד טנקים, לתפוס את הגשר וסביבתו, ולאבטח את מעבר הטנקים על הגשר לתוך הרמה."

באותה שבת גויסה כל החטיבה.

גדוד 8101/32 בפיקודו של סא"ל עזרא אוריון, פוצל לפלוגות שקיבלו אחריות על הגשרים, גשר אריק, גשר בנות יעקב וגשר הפקק.

גדוד 7012/92 בפיקודו של סא"ל רן בר גיורא נערך בהמתנה בחורשות הזיתים ליד מפקדת החטיבה בראש פינה.

גדוד 9203/34 בפיקודו של רס"ן שלמה אריאלי, נערך בהמתנה בחורשות הזיתים ליד מפקדת החטיבה בראש פינה.

גדוד 33 בפיקודו של סא"ל חיים כץ, עלה לקו בין משגב למלכיה. מפקדת הגדוד במשטרת כוח.

גדוד 920 בפיקוד סא"ל אריק נחמקין, נערך בהמתנה בחורשות הזיתים ליד מפקדת החטיבה בראש פינה. אח"כ ביצע מארבים בצפון.

הגנ"ט בפיקודו של רס"ן יחזקאל (חזי) דר (גדוד תותחים נגררים, נגד טנקים) נפרס ממזרח לכביש רמת מגשימים מדרום לתל סאקי, כוח אחר של הגנ"ט סייע באזור תל פארס.

ביום 15 לאוקטובר נפל סגן הדר ניצן בהפגזה סורית על הסוללה שלו ליד תל פארס.

ביום 16 באוקטובר נפל החובש סמל אפלבוים משה בהפגזה סורית על הסוללה שלו שהייתה ליד מוצב 116.

ביום 16 אוקטובר החליפו יחידות החטיבה את הכוחות הסדירים בקו וגדוד 32 נשאר לאבטח את הגשרים. בהמשך החליף את גדוד 33 בגזרה הדרומית של רמת הגולן.

מפקדת גדוד 7012/92 תפסה את מחנה מסעדה והגדוד נפרס מהחרמון ועד מוצב 105 עסק בבט"ש והיווה עתודה לכיבוש החרמון.

גדוד 9203/34 תפס את הר דוב עד מטולה (מאוחר יותר נפרס עד אביבים) וניהל לחימה נגד מחבלים במה שנקרא אז ה"פתחלנד" (ארץ המחבלים). בלחימה זו שעיקרה היה החזקת הקו, סיורים, מארבים ומארבים חודרים – לא היו לגדוד נפגעים והוא הצליח להרוג 11 מחבלים, לשבות אחד ולפגוע בנוספים באמצעות רדיפה באש מרגמות 120 מ"מ שסייעו לגדוד.

מספר יהודה זמנבודה, מ"פ המסייעת של גדוד 33: "הגענו לצומת כוח. במקום ישבו שני סמלים, זכי ואהרונוביץ (לימים השר לביטחון פנים). נאמר לנו שבכפר הקרוב יושבים הרבה מחבלים. הצבתי את המרגמות ופתחנו בהרעשה על הכפר."

גדוד 33 הועבר לדרום רמת הגולן שם תפס את הגזרה ממוצב אננס בדרום ועד לתל סאקי, כאשר מפקדת הגדוד ישבה במחנה אל על. לאחר זמן מה הוחלף הגדוד ע"י גדוד 32 של עזרא אוריון וגדוד 33 עבר לבצע מארבים בגבול הצפון.

מספר יהודה זמנבודה: "בגלל הידע שלי בתותחנות נ.ט., התבקשתי ע"י המח"ט להקים כוח נ.ט. שיהווה עתודה כנגד התקפת נגד של הסורים. קיבלתי את כל כוחות הנ.ט. שהיו בגדודים והקמנו גדוד נ.ט שכלל תול"רים, תותחי נ.ט. 90 מ"מ ע"ג זחל"מים וגם קיבלנו טילים ראשונים של טאו. כעבור זמן מה פוזרו הכוחות חזרה ליחידות האם שלהם."

וכך מספר יואב חורין, מ"פ בגדוד 33: "הפלוגה שלי ביצעה מארבים חודרים בלבנון. בשנים מהמארבים החודרים הרגנו חמישה מחבלים".

מוסיף ומספר אמנון נבר, מ"פ ב' גדוד 8101/32 " לכשהסתיים מעבר הטנקים על הגשר, נשארנו ליד הגשר כדי לאבטח אותו מפני מחטף של כוחות קומנדו סוריים. נשארנו שם כדי למנוע אפשרות של ניתוק צירי תגבור הכוחות והובלת אספקה לקו ברמת הגולן. ב- 16 באוקטובר עלינו לקו באל-על ושם עסקנו בבט"ש. מפקדת הפלוגה שלי חלקה את מחנה אל-על יחד עם מפקדת פלוגה ד' של דני ברייר ויחד עם מפקדת הגדוד.

באחד הלילות יצאנו כוח קצינים של גדוד 8101/32   "לכבוש" את פסגת החרמון הסורי. המג"ד עזרא אוריון, מטה הגדוד והמ"פים. מרכבל תחתון התחלנו את התנועה הרגלית. איגוף של מוצב "החרמון הסורי", מוצב "הפיתולים הסורי" ואח"כ תנועה רגלית על סכין חדה לעבר שיא החרמון לגובה של 2814 מ'. זו חדירה של כ- 17 ק"מ לתוך השטח הסורי וטיפוס לגובה של למעלה מקילומטר מעל נקודת היציאה. האוויר מאד דליל, קר והתנועה קשה מאד. את הנחשלים שלא עמדו במאמץ הגופני הקשה, השארנו מאחורי מוצב "הפיתולים" והמשכנו, כל הנחשונים, עד לפסגה. שם פגשנו בכוח של צנחנים מילואים שהונחת ממסוקים על הפסגה של החרמון. "

מספר מג"ד 7012, רן בר גיורא: "הגעתי למפקדת החטיבה בראש פינה ופגשתי את אפרים ריינר שהיה סגן מפקד החטיבה במילואים (סמח"ט ב'). שאלתי את אפרים מה דעתו ומה עומד לקרות ואפרים, הידוע בחכמתו ענה לי "כעת המצב די ביש, אבל אל דאגה. בעוד יומיים נבלום את ההתקפה הסורית ואח"כ ניכנס ונכבוש שטחים בתוך סוריה וכך תגמר המלחמה הזאת". למותר לציין שאפרים ממש חזה במדויק את השתלשלות העניינים במלחמה הזאת.

כאשר דובר על הצבת החטיבה בקו ברמת הגולן, ביקשתי שיציבו את הגדוד שלי בגזרה הצפונית והזכרתי שזה עתה סיימנו תעסוקה בגזרה הזאת ולכן הגדוד מכיר את השטח ואת המשימות ושם יהיה הכי יעיל. אכן הוצבנו לגזרה הצפונית, ובניסיון השני לכיבוש החרמון מידי הקומנדו הסורי, נעתי עם פלוגה אחת שלנו, מאחורי הכוח של גולני, על ציר הכביש לחרמון ככוח עתודה ".

המלחמה הסתיימה באופן רשמי ביום 24 באוקטובר 1973, אך החטיבה המשיכה להיות מגויסת לתוך תקופה סוערת נוספת שכונתה "מלחמת ההתשה ברמה". מלחמת ההתשה שהתפתחה ברמת הגולן בהמשך למלחמת יום כיפור, הציבה בפני החטיבה אתגרים חדשים והייתה תקופה של פעילות מאד אינטנסיבית, שתבעה גם קורבנות מהחטיבה. התקופה התאפיינה בספיגת הרבה הפגזות מהארטילריה הסורית, ירי טילי סאגר סוריים ממעבר לגבול, חדירת מחבלים להטמנת מוקשים ולביצוע מארבים בשטחנו. ההפגזות שנמשכו בדרך כלל כל היום, החלו עם שחר והסתיימו עם רדת החשיכה. אז הלכו הסורים לישון עד בוקר המחרת, והגזרה עברה לידי המחבלים שניסו לחדור לשטחנו להטמין מוקשים, מטענים ולהציב מארבים.

וכך כותב עוזי קורן, קצין הקשר של גדוד 32/8101 בספרו  "גבעות דאמור שם..."   על התקלות והשמדת מחבלים במרדף של פלוגה ד' ומפקדת הגדוד.

על ספריו של עזי קורן ראה בלשונית "אלכסנדרוני בספרות"

ומוסיף אמנון נבר, מ״פ ב׳ בגדוד 32/8101

בהזדמנות אחרת, גיליתי במהלך סיור בוקר, עקבות חדירה של שלושה אנשים באזור תל עכשה (תל אליאב). התחלתי לרדוף על העקבות והתפתח מרדף גדודי שנמשך עד לשעות הצהרים המאוחרות. בשלב מסוים, בעת שנעתי עם הכלים שלי מתחת לגבעה, בדרך למשימה חדשה אליה נשלחנו, נשמעו כמה יריות מראש הגבעה. אחד החיילים בזחל"מ שלי צעק "הנה הם!" וכל אנשי הזחל"מ שלי פתחו באש אף מבלי שנתתי להם פקודת לכך. במקביל שמעתי בקשר את הכוח הרודף צועק שיורים עליו. במאמץ רב הצלחתי לחדול את האש. בירי על כוחותינו אנחנו כנראה טובים. אז גם בהזדמנות זאת, ממכת האש הראשונה של הזחל"מ שלי, נפגעו שלושת אנשי החוד של הכוח הרודף. פרקתי את הלוחמים מהכלים, הסתערנו במעלה הגבעה וחיסלנו את שלושת החודרים. ההנחה בתום האירוע הייתה שהיו אלה שלושה חיילי מודיעין סוריים.

 הגיוס שלנו למילואים התארך לכדי חודשים רבים, במהלכם מפעם לפעם הצלבנו גזרות בין הגדודים והפלוגות בתוך הגדוד, כדי לשמור על ערנות הכוחות. יצאנו לשלוש חופשות "רגילות" כאשר כל הפלוגה יצאה לחופשה בת שבוע. קיבלנו משכורת מהביטוח הלאומי, ישירות לחשבון הבנק שלנו, מדי חודש, ולמעשה התנהגנו, הרגשנו ותפקדנו כפלוגה סדירה לכל דבר. במהלך תקופת הגיוס הזאת, עברתי קורס מ"פים (מפקדי פלוגות) ולכן קבעתי שיא במשך גיוס במלחמת יום הכיפורים – 258 ימי מילואים ברצף אחד. שיא ארצי!  ".

ביום 2    בינואר 1974 נפלו ארבעה מלוחמי גדוד 8101. סמ"ר ברק יואב, סמל בנולול מוריס, סמל נויוירט איתן וסמל פרידמן אברהם – נפלו מפגיעת פגז תותח בתוך תעלת נ.ט. שם תפסו הארבעה מחסה מפני ההפגזה. הארבעה עסקו באבטחת ציוד מכני כבד שעסק בחפירת תעלת נ.ט. בשטחנו.

ביום 13 בינואר 1974, נפל מפקד מוצב "תל עכשה" סגן אליאב גולדמן, מפגיעת טיל נ.ט.בעמדה במוצב עליו פיקד. בהמשך נקרא המוצב על שמו "תל אליאב".

מלחמת ההתשה ברמת הגולן, הסתיימה עם חתימת הסכם הפרדת הכוחות עם הסורים ביום 31 במאי 1974.

ויהודה זמנבודה, תרם עוד סיפור לסיום התקופה הזאת: "בחמישה עשר ביוני 1975 הייתי בכוננות בכפר גלעדי בגלל שיומיים קודם לכן התגלו עקבות חדירה של מחבלים. כוח הכוננות היה מצויד בשני קומנדקרים. לפנות בוקר הגיעה הוראת קיפול למארב של גולני שהיה במקום. לטעמי, הקיפול היה מוקדם מדי. לאחר שהמארב התקפל, חדרו ארבעת מחבלים לכפר יובל והשתלטו על בית משפחת יוסף-חי, כאשר הם יורים בבן המשפחה נחמיה יוסף-חי, חייל שריון בסדיר ותופסים בני ערובה.

המג"ד שלנו הורה לי לרוץ לכפר יובל מכיוון שמחבלים השתלטו על בית בכפר. רצנו לשם עם שני הקומנדקרים. במקום היה כבר כוח של גולני עם שמיל, הסמח"ט ובמקום היה גם האוגדונר – קולר.

הבית היה מוקף בתעלות פתוחות (כנראה שעשו שם ביוב). הקפנו את הבית במרחק של כ-30 מטרים. ראינו את המחבלים, שמפעם לפעם ירו צרור עצבני אל מחוץ לבית. חוקר שבויים היה בקשר עם המחבלים ושוחח איתם במגפון. כולם חיכו לסיירת מטכ"ל.

ראיתי מחבל בחלון, כיוונתי את הנשק והודעתי לקולר שיש לי את המחבל על הכוונת. קולר הורה לי לא להעיז לפתוח באש מכיוון שיש בני ערובה בתוך הבית והוא חושש לגורלם.

ראיתי את רפול, אלוף הפיקוד, חבוש בכובע המוכר שלו, מסתובב מסביב לבית כשהוא חשוף לגמרי. רפול פקד על קולר – האוגדונר, להפסיק לחכות לסיירת מטכ"ל ולסיים את הסיפור הזה תוך חמש דקות!.

שמיל, הסמח"ט, לקח איתו שלושה ארבעה לוחמי גולני, אליהם הצטרף לפריצה גם יעקב מרדכי – פצ'נגה, שהיה נשוי לאחת מבנות המשפחה, שגם היא הייתה בת ערובה. פצ'נגה היה לוחם בסיירת גולני ורפול הסכים לצוות אותו לכוח הפורץ משום היכרותו את חדרי הבית וניסיונו הקרבי. הכוח פרץ לתוך הבית והרג את המחבלים. בפריצה אל הבית נתקל הכוח באש חזקה ואז פצ'נגה עקף את מפקד הכוח, הסתער לתוך הבית וחיסל שניים מהמחבלים לפני שנהרג מפגיעת כדור. הכוח הפורץ המשיך בעקבות פצ'נגה וחיסל את שני המחבלים הנותרים. אשתו של פצ'נגה חולצה מהבית פצועה ונפטרה לאחר יום בבית החולים. בנו בן ה-11 חודשים שהוסתר בתוך מכונת הכביסה – ניצל וחולצו יתרת בני הערובה. אבי המשפחה והן נוסף שלו חולצו פצועים. החובש שהיה בכוח הכוננות שלי, העניק לפצועים את הטיפול הרפואי הראשוני. על אומץ ליבו ותעוזתו - קיבל פצ'נגה את אות העוז." 

טבלת סיכום האבידות לצדדים הלוחמים

מדינה	הרוגים	פצועים	שבויים	מטוסים	מסוקים	טנקים	תותחים	נגמ"שים	סוללות טק"א	ספינות
ישראל	2,656	7,251	294	102	5	800	25	100	1	-
מצרים	11,300	25,000	8,273	240	42	1,000	300	450	34	11
סוריה	4,000	10,000	386	138	13	1,100	250	400	9	לפחות 7
עיראק	300	חסר מידע	13	25	-	130	20	חסר מידע	חסר מידע	-
מרוקו	20	60	6	חסר מידע	-	חסר מידע	חסר מידע	חסר מידע	-	-
ירדן	17	60	חסר מידע	חסר מידע	חסר מידע	18	חסר מידע	חסר מידע	-	-
מדינה	הרוגים	פצועים	שבויים	מטוסים	מסוקים	טנקים	תותחים	נגמ"שים	סוללות טק"א	ספינות
ישראל	2,656	7,251	294	102	5	800	25	100	1	-
סה"כ מדינות ערב	15,600	35,000	8,700	370	55	2,250	570	850	חסר מידע	18
סה"כ	18,300	42,251	8,994	472	60	3,050	595	950	חסר מידע	18

 

מצבת היחידות ביום כיפור

חטיבה

תפקיד	דרגה	שם		תפקיד	דרגה	שם
מח"ט	אל"מ	בר (ברזאני)  צבי		סמח"ט	סא"ל	פנחס (פיני) קופרמן
סמח"ט ב'	סא"ל	אפרים ריינר		ק. אג"מ	רס"ן	חגי לוי
קמב"ץ	סרן	אפרים (אפי) שריד		קמב"ץ	סגן	גיורא גולדברג
ע.קמב"ץ	סגן	עמי סגל		קמ"ן	סרן	משה טמלר
ע. קמ"ן	סגן	אשר להב		ע. קמ"ן	סגן	נמרוד הראל
קה"ן	סגן	דוד סיני (סננה)		קת"ח	רס"ן	דני חופשי
קשר"ח	סרן	שמואל (סמי) קידר		קשל"ח	רס"ן	יוסף לימור
ע. קשל"ח	סרן	עמנואל מנור		קח"ש	רס"ן	שמשון פולק
ע. קח"ש	סגן	לולצי יחזקאל		ע. קח"ש	סג"מ	גיל רוזנברג
ק. גששים	סרן	זכאי ז"ל		קת"ש	סג"מ	נירית רגב
רב צבאי	סגן	נח בן עמי		ק. ח"ן	סג"מ	נימצוביץ ורדה
קה"ס		אביגדור קלנר

•  זמן קצר אחרי המלחמה הוחלף המח"ט ע"י אל"מ אורי שמחוני

 

גדוד 32/8101

תפקיד	דרגה	שם	תפקיד	דרגה	שם
מג"ד	סא"ל	עזרא אוריון	סמג"ד	רס"ן	שמואל (שמוליק) ארז
קמב"ץ	סרן	אילן ילין	קמ"ן	סרן	אמנון לוין
קשר"ג	סרן	עזי קורן
מ"פ מפק'	סרן	אהרון מלכה	ק. אפס'	רס"ר	אלי רונן
קח"ש		צור עברי
שליש		מרדכי ילוז	רס"ג		מונדי רוזנטל
רופא	סגן	ד"ר חילקיהו זונדר
מ"פ א'	סרן	אברהם (אברמי) לנדסמן	סמ"פ א'	סגן	יעקב מוסקו
מ"פ ב'	סרן	אמנון נבר	סמ"פ ב'	סגן	יוסי מיכאלי
מ"פ ג'	סרן	איתן סער	סמ"פ ג'	סגן	רפי נתן
מ"פ ד'	סרן	דני ברייר	סמ"פ ד'	סרן	אהרון ולנסי
מ"פ ה'	סרן	אריה מרכוס	סמ"פ ה'
מ"פ מס'	סרן	אריאל גומא	סמ"פ מס	סגן	אברהם (אברמי) ליפץ

בהמשך הגיוס בעת מלחמת ההתשה ברמת הגולן, חלו השינויים הבאים:

• שי ארזי מונה לסמג"ד
• אהרון ולנסי מונה למ"פ מפקדה
• יואל אדרת מונה לסמ"פ א'
• רפי נתן מונה למ"פ ג'
• חיים שילה מונה לסמ"פ ג'
• זכריה (זכי) שפר מונה כסמ"פ ד'.

 

גדוד 92/7012

תפקיד	דרגה	שם	תפקיד	דרגה	שם
מג"ד	סא"ל	רן בר גיורא	סמג"ד	רס"ן	אהוד ס"ט
קמב"ץ		אסף בונה	קמ"ן	סרן	נחום גור אריה
קשר"ג		אבנר פלץ	קש"א
מ"פ מפק'		עודד שפק	נגד אפס'		אברהם סטמפו
קח"ש					יאיר (יאיק) צפריר
שליש		משה פישמן	ע. שליש	סגן	עודד אילת
רופא			רס"ג	רס"ר	אהרון טורטון
מ"פ א'		עוזי שחר	סמ"פ א'
מ"פ ב'		אמנון מישר	סמ"פ ב'		יואב שטיינמן
מ"פ ג'		רפי חלמיש	סמ"פ ג'		דן
מ"פ ד'		דוד ילין	סמ"פ ד'
מ"פ ה'			סמ"פ ה'
מ"פ מס'		פיני שיבולי	סמ"פ מס		אמציה הדר

 

גדוד 34/9203

תפקיד	דרגה	שם	תפקיד	דרגה	שם
מג"ד	רס"ן	שלמה אריאלי	סמג"ד	רס"ן	גדעון וולטש
קמב"ץ	סרן	זאביק גבעולי	קמ"ן	סגן	אסף שוחט
קשר"ג	סגן	יגאל כהן	קש"א
מ"פ מפק'	סרן	משה פישמן	ק. אפס'
קח"ש		אריה
שליש		עודד אילת	רס"ג	רס"ר	גיורא פיינברג
רופא	סגן	עידו תמרי
מ"פ א'	סרן	נטע אייזן	סמ"פ א'
מ"פ ב'	סרן	יגאל גיל	סמ"פ ב'		אברהם אילת
מ"פ ג'	סרן	דני כהן	סמ"פ ג'		חיים מנגד
מ"פ ד'	סרן	ראובן אייק	סמ"פ ד'		יעקב שושן
מ"פ מס'	סרן	עובד כהן	סמ"פ מס		גדעון שלח

 

גדוד 33

תפקיד	דרגה	שם	תפקיד	דרגה	שם
מג"ד	סא"ל	חיים כץ	סמג"ד	רס"ן	יונתן ברקן
קמב"ץ	רס"ן	דוד (דודיק) שליט	קמ"ן		יאיר
קשר"ג		קרנר מאיר	קש"א
מ"פ מפק'		אילן דומוביץ	ק. אפס'		דני פלק
קח"ש
שליש			רס"ג		משה עבדי
רופא			רופא
מ"פ א'	רס"ן	יעקב (יקי) רימון	סמ"פ א'	סגן	משה קלישר
מ"פ ב'		קרש עמי	סמ"פ ב'
מ"פ ג'	רס"ן	יואב חורין	סמ"פ ג'		נתן גור
מ"פ ד'		יצחק פרידין	סמ"פ ד'		אביטל מסד
מ"פ ה'			סמ"פ ה'
מ"פ מס'	רס"ן	יהודה זימנבודה	סמ"פ מס		נמרוד רותם

גנ"ט  

* הגנ"ט הוקם מצירוף של שתי גונדות נ.ט. בינואר 1973 רק אחרי מלחמה אורגן במתכונת של גדוד מושלם

תפקיד	דרגה	שם	תפקיד	דרגה	שם
מג"ד	רס"ן	יחזקאל (חזי) דר	סמג"ד	סרן	ישראל רוזניס
מ"פ א'	סגן	גד לבנה
מ"פ ב'	סגן	דוד דוהן
מ"פ ג'	סגן	ישראל (אישרא) שוחט

 

גדוד 920

תפקיד	דרגה	שם		תפקיד	דרגה	שם
מג"ד	סא"ל	אריק נחמקין		סמג"ד	רס"ן
קמב"ץ	סרן			קמ"ן	סרן
קשר"ג	סרן			קש"א
מ"פ מפק'	סרן			ק. אפס'
קח"ש				רס"ג
שליש				רופא

 

יחידות חטיבה

תפקיד	דרגה	שם	תפקיד	דרגה	שם
פלס"ר	סרן	שאול ברזק	סמ"פ	סרן	שאול שימרון
פלחה"ן	סרן	אמנון ארז	סמ"פ
פח"ח	סרן	חיים אברמוביץ	סמ"פ	סרן	איזו אייבשיץ
פלחי"ק	סרן	שמואל (סמי) קידר	סמ"פ

 

מיד אחרי המלחמה, בתקופת מלחמת ההתשה ברמה, הוקם גדוד נ.ט. מאולתר בפיקוד רס"ן יהודה זימנבודה וסגנו נמרוד רותם.

הגדוד נערך במתחם הגנה באזור צומת ג'וחאדר.

הגדוד הורכב ממחלקות התול"ר וממחלקות תותחי הנ.ט. של הגדודים, מספר מערכות טילי טאו על ג'יפים וממספר טילי סאגר שנפלו שלל ומפעילים שעברו הכשרה קצרה, ועוד בזוקאים.

כתב: אמנון נבר.

להערות ותוספות – נא לפנות לכותב  [email protected]