מלחמת לבנון הראשונה

המהלכים שקדמו למלחמת שלום הגליל

בין השנים 1975 ועד 1990 התחוללה בלבנון מלחמת אזרחים כאשר הממשלה הלבנונית מגלה חולשה והסורים מתערבים בנעשה במדינה. את המצב הזה ניצלו ארגוני הטרור הפלסטיניים, כדי להתבסס בדרום לבנון, לאחר שגורשו ע"י המלך חוסיין מירדן בעקבות אירועי "ספטמבר השחור" ב- 1970. ארגוני הטרור ביצעו פעילות חבלנית בתחומי מדינת ישראל כשהם יוצאים מבסיסיהם בדרום לבנון.

ל"מלחמת שלום הגליל" (של"ג), קדם "מבצע ליטני", שבו חדרו כוחות צה"ל לדרום לבנון, פגעו במחבלים, וייצבו רצועת ביטחון כפולה, האחת של כוחות או"ם והשנייה של צד"ל (צבא דרום לבנון). רצועת הביטחון מנעה חדירה של מחבלים לישראל, מתחומי לבנון, ואז עברו ארגוני הטרור להתקפות באמצעות ירי קטיושות ותותחי 130 מ"מ, כשהם פוגעים והורגים אזרחים ישראלים. מאז הסכימו המחבלים, ביולי 1981, להפסקת אש בארץ ובחו"ל, הם ביצעו 290 פעולות חבלניות בהן נהרגו 29 אנשים ונפצעו 271 אנשים.

על רקע ההסלמה הזאת, צה"ל תכנן את מבצע "אורנים" שמטרתו הייתה להיכנס למרחק מוגבל, לתוך דרום לבנון, להכות בארגוני הטרור, ולהרחיקם מהגבול עם ישראל.

ביום 3 ביוני 1982, ניסו מחבלים בבריטניה, להתנקש בחייו של שלמה ארגוב, שגריר ישראל בבריטניה, אשר נפצע באורח אנוש. צה"ל הגיב בהפצצת תשעה מתקנים של אש"ף בלבנון, והמחבלים מצידם, הגיבו בהפגזה כבדה על ישובי הצפון. זה כבר היה הקש ששבר את גב הגמל, והמבצע יצא לדרך.

מלחמת "שלום הגליל"

ביום 4 ביוני 1982 פתח חיל האוויר בהפצצת מטרות מחבלים בלבנון וביום 6 ביוני החלה הפלישה לתוך לבנון. המלחמה שהסתיימה כעבור 3 שנים ביוני 1985 כאשר ישראל התייצבה לאורך רצועת ביטחון צרה, מצפון לגבולנו, בתוך שטח לבנון. השהות בדרום לבנון הסתיימה בתום 18 שנים, כאשר ממשלת אהוד ברק, החליטה בצעד חד-צדדי, להסיג את צה"ל חזרה לגבולנו הבינלאומי עם לבנון. מבצע "שלום הגליל" החל כמבצע מוגבל לטווח חדירה של 40 ק"מ לתוך שטח לבנון (מעבר לטווח הקטיושות), ובהמשך הורחבו מטרותיו כמו גם טווח הפעולה, שהסתיימה במצור על בירות, בניתוק כביש בירות – דמשק, ובגירוש המיליציות של אש"ף לטוניסיה. במלחמה הזאת, נלחמו כוחות צה"ל כנגד מליציות מזוינות של אש"ף וכנגד כוחות של הצבא הסורי שהיה מוצב בדרום לבנון.

 

כוחות צה"ל פרצו ללבנון בשלושה צירים עיקריים:

1.ציר החוף: שכלל הנחתת כוחות צנחנים ושריון מצפון לנהר האוואלי שניתקו את כוחות המחבלים ממפקדתם בבירות. השטח מאוכלס בצפיפות וכולל מחנות פליטים ומעובד באינטנסיוויות. רוחב מישור החוף נע בין כמה מטרים עד 7.5 ק"מ.

2. ציר ההר המרכזי: הר הלבנון ובקעת הלבנון (הבקעה). שטח מגוון מבחינה טופוגרפית שכולל רכסים בגובה 2 – 3 ק"מ.

3. ציר הגדה המזרחית: הרי מול הלבנון והחרמון. גובה השטח מגיע עד ל- 2.5 ק"מ. אוכלוסיה דלילה.

בסיום יום הלחימה הראשון, הגיעו כוחות צה"ל עד לנהר האוואלי, כמעט 30 ק"מ מהגבול הבינלאומי. במהלך הלחימה, נאלצו כוחות צה"ל להתעמת גם עם כוחות סוריים שהיו מוצבים בלבנון. ב 9 ביוני צה"ל השמיד את כוח הנ.מ. הסורי בלבנון, ובמהלך הפעולה התפתח קרב אווירי עם מטוסים סוריים. בקרב זה הופלו 47 מטוסים סוריים, וכל מטוסנו חזרו בשלום לבסיסם. בס"ה הופלו במלחמת שלום הגליל 80 מטוסים סוריים. בהמשך התפתחו גם מספר קרבות שריון עם כוחות שריון סוריים, שבמהלכם הפעיל צה"ל גם מסק"רים.

ביום 8 ביוני הגיעו כוחות צה"ל לדמור

ביום 13 ביוני הגיעו כוחות צה"ל לבירות. בהמשך נכבשה כמעט כל בירות ושדה התעופה בדרום בירות נהרס כמעט לחלוטין.

במהלך הקרבות נהרגו 340 חיילי צה"ל ו- 2,079 נפצעו. 6 חיילים נעדרים ו- 2 שבויים.

1,000 מחבלים נהרגו וכ 6,000 מחבלים נשבו.  לסורים נגרמו מאות הרוגים ופצועים.

בעת שהיית צה"ל בלבנון, נחשפו הכוחות להתקפות של מחבלים ששיאן היה בפיצוץ משאית תופת שגרמה לקריסת בניין המטה בצור על כל יושביו, אסון בו נספו 60 איש מתוכם 38 ישראלים.  

ביום 6 ביולי 1983 נהרג מג"ד 9203, סא"ל יואל אדרת, בעת שעלה על מקבץ מוקשי נעל, בסיור חפיפה עם מג"ד הנח"ל, לקראת קבלת אחריות על גזרת הבקעה בלבנון. בגלל טעות של מג"ד  הנח"ל, יואל נפגע ממקבץ מוקשים ישראלי נגד אדם, שלא היה מסומן מכל עבריו.   מספר מאיר פוניס, קצין החימוש של גדוד 9203: "יואל נהרג בעת שיצא עם מג"ד הנח"ל לסיור במוצבי הגדוד. במוצב הראשון רצה מימון להראות ליואל שד"מ שלא מסומן במפות ושבשטח סומן עם גדר תלתלית, בגלל טעות בהתמצאות בשטח, הוא נכנס עם יואל, רמי עינבר, ודרור נחושתן ישירות לתוך השד"מ. יואל עלה על מוקש, ולאחר מכן הפעיל עוד מוקש ונהרג. דרור נחושתן איבד עין, ורמי יצא ללא פגע. מי שהחליף את יואל כמג"ד, זמנית לאותה התעסוקה, היה דוד ילין הסמח"ט."

 ב"אסון הספארי", (11 ביולי 1983), מטען צד שהופעל כנגד טיולית צבאית (ספארי), שהחזירה ללבנון חיילים שחזרו מחופשה בבית, נהרג מפקד פלוגת ההנדסה החטיבתית, רס"ן עמיר גלילי. עמיר ישב בתוך תא הנהג, וספג את ההדף הנוראי של פיצוץ מטען הצד שהופעל כנגד הטיולית.

ביום 14 לינואר 1985 נפגע סיור בוקר של גדוד 8101 שהיה בתעסוקה מבצעית בלבנון וכתוצאה מכך נהרגו מ"פ א', סרן יוסף (ספי) מרמלשטיין וסמ"ר ביטון מאיר. כשהיה הסיור ביציאה הדרומית של הכפר "ארזי", הופעל מטען צד.

מהלכי מלחמת שלום הגליל

 

מפת גזרת הפעילות בלבנון

מהלכי החטיבה במלחמת לבנון השנייה

יום שישי 4 ביוני 18:00:   הזעקת הסגל הסדיר של החטיבה בגלל ירי קטיושות מלבנון על קרית שמונה וישובי הצפון.

                                       גיוס נהגים ומובילים ברשת גיוס מהירה.

יום שבת 5 ביוני בבוקר:     גיוס מטה מילואים ועדכון בחטיבה.

                        15:30:    פקודה לגיוס החטיבה.

                          חצות:    מתן פקודת למג"דים למגננה ברמה"ג.

יום ראשון 6 ביוני 04:00: חפ"ק חטיבה יוצא מהימ"ח לרמה"ג.

                          07:00:  פלנ"ט יוצא מהימ"ח.

                          08:30:  גדוד 8101 יוצא.

                          09:00:  גדוד 9203 יוצא.

                          09:00:  הפח"ח יוצא לחבור לחטיבה 188.

                          09:45:  גדוד 7012 יוצא וחובר לחטיבה 166.

                          10:30:  הפלחה"ן יוצא.

                         צהריים:  החטיבה פרוסה למגננה בגזרתה, ברמת הגולן.

                          14:00:  קבלת אחריות על הקו.

יום שני 14 ביוני:    חלוץ מפקדים מהחטיבה יוצא לסיור בגזרת "דמור" בלבנון.

                          12:30:  שדרה חטיבתית יוצאת לדרך ללבנון. (פחות: גדוד 9203, חצי פלס"ר, חצי פלנ"ט,    

                                       חצי פלחה"ן ופח"ח).

                          21:00:  גדוד 7012 מגיע לגזרת "דמור".

יום שלישי 15 ביוני 02:00: שאר השדרה החטיבתית מגיעה לגזרת "דמור".

יום רביעי 16 ביוני:           תחילת פעילות בגזרת "דמור". ביצוע סריקות, מעצרים ופעילות יזומה.

יום שישי 18 ביוני:           יתרת הפלס"ר חובר חזרה לחטיבה.

                                      הפח"ח חובר חזרה לחטיבה.

יום ראשון 20 ביוני:         גדוד 9203 נע מהרמה לחטיבה בלבנון.

יום שני 21 ביוני לפנה"צ: גדוד 9203 חובר לחטיבה.

יום שלישי 22 ביוני:         גדוד 9203, פלס"ר, פלחה"ן, חצי פלנ"ט, וחפ"ק חטיבה – נעים לגזרה המזרחית לחבירה עם אוגדה 162.

יום רביעי 23 ביוני:          לחימה על היעד ליד הכפר "אל מנצוריה" וחבירה עם גדוד 13.

יום חמישי 24 ביוני:        התארגנות על היעד וסריקת "אל מנצוריה".

יום שישי 25 ביוני:          סריקות ב"בטטר".

יום רביעי 26 ביוני:          שהיית הכוח בשטח.

יום חמישי 27 ביוני:        הכוחות חוזרים לגזרת החטיבה ב"דמור".

6 ביולי 1983:                 בעת סיור חפיפה לקבלת אחריות בגזרת הבקעה, במזרח דרום לבנון, נהרג מג"ד 9203, סא"ל יואל אדרת, כשעלה על מקבץ מוקשי נעל.

11 ביולי 1983:               ב"אסון הספארי", מטען צד שהופעל כנגד טיולית צבאית (ספארי), שהחזירה ללבנון חיילים שחזרו מחופשה בבית, נהרג מפקד פלוגת ההנדסה החטיבתית, רס"ן עמיר גלילי.

15 ביולי 1982:              החטיבה חוזרת לימ"ח.

18 ביולי 1982:              מה-16 ביולי עד 18 ביולי, שחרור הכוחות מהימ"ח.

14 לינואר 1985:            נפגע סיור בוקר של גדוד 8101 שהיה בתעסוקה מבצעית בלבנון וכתוצאה מכך נהרגו מ"פ א',    סרן יוסף (ספי) מרמלשטיין וסמ"ר ביטון מאיר.   

 

מפח"ט

תפקיד	דרגה	שם		תפקיד	דרגה	שם
מח"ט	אל"מ	חגי לוי		סמח"ט	סא"ל	גיורא גולדברג
סמח"ט ב'	סא"ל	שלמה אריאלי		רמ"ט	סא"ל	דוד ילין
ק. אג"מ	רס"ן	אבי זוננברג		ע. ק. אג"מ	רס"ן	אהרון חזק
קמב"ץ	רס"ן	אפי הר - שמש (זוננברג)		ע. קמב"ץ	סרן	בועז שוהם
קמ"ן		אמנון לוין		ע. קמ"ן	רס"ן	רפי חלמיש
ק. שטח	סרן	יובל שחר
ק. קשר	רס"ן	אבנר פלץ		ע. ק. קשר	סרן	מוטי כהן
ק. הנדסה	סרן	יהושע (שייע) לרך
מס"ח	סרן	זאב גלמן		קמב"ץ סיוע	סרן	אבי
קת"ח	רס"ן	משה אסייג		ע. קת"ח	רס"ן	משה פישמן
קה"ס	סרן	יוסי אייזנברג		קח"ש	סרן	ראובן דר
שליש	סרן	אביבה כהן		מ. מ. קשלח	רס"ן	מרדכי ילוז
ק. חינוך	רס"ר	אהרון טורטון		מ. ימ"ח	רס"ר	מיכאל אנגל
קרפ"ח	סרן	ד"ר יואל פירסט		מ. חש"ל	סרן	יצחק (איציק) קנטור
מ. מחנה	רס"ר	ניסים זריהן		מ. מחנה מיל'	רס"ר	גיורא פיינברג

 

יחידות חטיבה

תפקיד	דרגה	שם		תפקיד	דרגה	שם
פלס"ר	סרן	אמיר בר יוסף		סמ"פ	סרן	אלי רקח
פלנ"ט	סרן	ישראל (אישרא) שוחט		סמ"פ	סרן
פלחה"ן	סרן	יוסי ???		סמ"פ	סרן
פח"ח	סרן	יהושע (שוקי) דור		סמ"פ	סרן	איזו אייבשיץ ??
פלחי"ק	רס"ן	אבנר פלץ		סמ"פ	סרן	מוטי כהן

יחידות נוספות תחת פיקוד החטיבה:

גדוד 13 מחטיבה 1 לשלב הלחימה במנצוריה וצפונה לעבר כביש בירות – דמשק.

גדוד טנקים מחטיבה 460 לשלב הלחימה במנצוריה וצפונה לעבר כביש בירות – דמשק.

 

הקרב ב"אל מנצוריה"

ביום 11 ביוני 1982 בשעה 12:00 הכריזה ישראל, על הפסקת-אש אשר נכנסה לתוקף בצהריים. הימים שלאחר הפסקת האש הראשונה, התאפיינו בניסיונות הסורים והמחבלים לשפר עמדות. עלה בידי הסורים להעביר תגבורת למחבלים אשר בביירות דרך כביש בירות – דמשק. הסורים גם תגברו את כוחותיהם בגזרת הציר והפעילו אותם נגד צה"ל. צה"ל נתבע איפוא לתגובה צבאית הולמת למהלכים הסוריים. בין הימים 23 ל- 25 ביוני כבש צה"ל את מרחב ציר ביירות – דמשק בגזרת בחמדון – עלי- צופר. כאן באה לידי ביטוי החטיבה שלנו.

לקראת סוף הלחימה במלחמת של"ג, 21 ביוני, הועברה מפקדת החטיבה ת"פ אוגדה 162 כדי לסייע בהתקדמות לכביש בירות – דמשק כדי להשלים את המצור על בירות ולנתק את הציר המרכזי שחיבר בין מפקדת אש"ף בבירות, לאפוטרופוס, השלטון הסורי.

מפקדת החטיבה ביחד עם גדוד 9203 פחות פלוגת חי"ר, ועוד פלס"ר מוקטנת, פלנ"ט מוקטנת, מחלקה מהפלחה"ן וצוות מהפח"ח ע"ג 4 נגמ"שים - יצאו למבצע הזה.

 

המשימות שקיבלה החטיבה היו:

השתלטות על גבעה 4105 והשטחים השולטים מדרום וממזרח לכפר " אל מנצוריה " – בתנועה רגלית מדרום

הרחבת אזור הפעולה וכבוש " שקיף אל בתלון " ו- גבעה 5113

פתיחת ציר "אהרונסון" צפונה ודרומה תוך סריקת הכפרים "בתתר", "בסרין" ו "עין חלזון"

אבטחת צמתים וצירים בגזרת "אל מנצוריה" בעורף הכוחות.

 

השתלשלות הקרב

21 ביוני בבוקר: מפק' החטיבה מקבלת פקודה להתייצב באוגדה 162. החפ"ק החטיבתי מתייצב בעיקרית של האוגדה,

                        מתעדכן בתמונת המצב, ומועלית אפשרות של שיתוף החטיבה בהתקדמות לעבר ציר בירות- דמשק.

21 ביוני אחה"צ: קבלת משימות צפויות ממפקד האוגדה.

21  ביוני 23:00: פקודה חטיבתית עד רמת מ"פ.

21 ביוני 24:00: התייצבות הגוף העיקרי בנקודת הכינוס.

22 ביוני 04:00: חפ"ק החטיבה מתייצב בחפ"ק האוגדתי.

22 ביוני 13:00: האוגדה משנה את המשימה והמג"דים מקבלים פקודה  ע"ג תצ"א (תצלום אווירי).

22 ביוני 16:00: הגוף העיקרי מתחיל לנוע לכיוון "אל מנצוריה" בעקבות חטיבה 500.

22 היוני 17:00: חפ"ק מח"ט נע קדימה, חובר לחטיבה 500 ומקבל תמונת מצב.

22 ביוני 18:00: ניתנת פקודה להשתלט על הגבעה מעל מנצוריה, לפני כניסת הפסקת האש לתוקף בשעה 20:00

22 ביוני 24:00: הגבעה בידנו

23 ביוני 06:00: נתפסת גם השלוחה הצפונית של הגבעה ושטח נוסף השולט על הכפר.

23 ביוני 12:00: כוח סורי מנסה לעלות על הגבעה ונסוג ממכת אש של כוחותינו.

23 ביוני 15:00: ניסיון סורי נוסף לעלות על הגבעה הצפונית וגם ניסיון זה נכשל.

23 ביוני 17:00: א. גדוד 13 חובר לגדוד 9203 שעל הגבעה כאשר הוא מביא עימו חומרי חבישה, מים ותחמושת.

                        ב. גדוד טנקים פורץ לתוך הכפר וחובר לגבעה

                        ג. קבלת  פקודה לכיבוש "שקיף אל בתלון" וגבעה 5113.

23 ביוני 20:00: כיבוש "שקיף אל בתלון ע"י סמג"ד 13 ופלוגה מוגברת.

23 ביוני 23:00: גדוד 13 מוקטן ועוד פלוגת טנקים, בפיקוד מג"ד 13, כובשים את גבעה 5113 ופותחים את ציר   

                        "אהרונסון".

24 ביוני :          א. חילופי אש עם המבואות הדרומיים של "בחמדון".

                        ב. חפ"ק גולני עובר דרך החטיבה.

                        ג. אבטחת הצירים והצמתים במשך בלילה.

25 ביוני:           פתיחת ציר "אהרונסון" וסריקת הכפרים: "בתתר" ו "עין אל חילזון".

 

סיכום נפגעים

13 פצועים מנפלי פצצות מצרר, בתנועה אל היעד

3 הרוגים ו- 6 פצועים מצליפות וארטילריה, במהלך הקרב על היעד.

הנופלים בקרב, מגדוד 9203: אורבך מנחם, חבר רון ושייקר חיים.

 

מספר אהרון חזק, ע. ק. אג"מ: "ביום שבת בצהרים ביקרתי קרובים בירושלים ולאורך כל הדרך לירושלים, הייתה תכונה רבה של רכב צבאי לכיוון צפון הארץ. ניסיתי לתפוס את הימ"ח בטלפון וללא הצלחה.

לקראת אחה"צ החלטתי לנסוע הביתה כי המצב נראה לי מוזר ונראה שעומדת לפרוץ מלחמה או כוננות ארוכה.

כאשר הגעתי הביתה לפנות ערב, מצאתי שהיו אצלי מגייסים ומיד נסעתי להתייצב ומשם ברכב שהיה לי, עליתי לימ"ח.

הגעתי לימ"ח לקראת 1800 ובכניסה למשרדים בישרו לי שהחטיבה מתגייסת ועולה לרמה.

בפגישה עם המח"ט הוא ביקש שאתחיל להכין את החפ"ק להעלות אותו לגזרת מצודה ברמה"ג, שלשם החטיבה קיבלה פקודה להתייצב.

ירדתי לימ"ח והתחלתי לבדוק מה יש בימ"ח והיכן הנגמ"שים. לקראת 22:00 הנגמ"שים היו מצוידים ועיקר החיילים הגיעו והתייצבו.

ההנחיה של המח"ט הייתה לעלות לרמה"ג במהירות האפשרית ולתפוש את החפ"ק.

התייצבנו בתל לקראת השעה 06:00 של יום ראשון ודיווחנו למח"ט שאנו ממוקמים. הכל הלך לאט ובעיקר ההשתלטות על מערכות הקשר, מיקום האנשים ולנסות להבין מה נדרש מאיתנו. צריך להבין שהאוגדה האורגנית שלנו נכנסה ללבנון, ובשטחי הפריסה של האוגדה התמקמה אוגדה 131, כאחראית על הגזרה.

כל יום ראשון עבר בהתארגנות ובטיפול בקשר עם האוגדה, בנית רשת הטלפונים למוצבים ברמה"ג ששייכים לחטיבה, משיכה של ציוד החירום של המוצבים, יצירת קשר וקבלת דיווחים מהגדודים.

לאחר חלוקת משימות ללילה לגדודים, ניסינו להיכנס לשגרת עבודה.

שתי אנקדוטות:

בתקופה הזו לצורך מחיקה של הטושים מהניילונים השתמשנו בבנזין צבאי שהוחזק באג"מ בבקבוק של שנדי, מוצר חדש שהתחיל מבצע קידום מכירות שלו עם תחילת המלחמה. באחד הערבים עלה דובל'ה מהיישוב ברגל לחפ"ק (עליה קצרה אך תלולה, כולו מזיע וצמא, ראה בקבוק שנדי, שמח בחלקו ושתה את רובו. הוא שתה את הבנזין שהחזקנו לצורך מחיקת הניילונים. כולם התגלגלו מצחוק, והוא פונה לבית חולים לצורך השגחה, אבל תמיד צחקנו מכך.

השניה – גלמן, המס"ח נהג לעשן, ואז לא היה איסור על עישון במקומות סגורים. הוא התבקש להפסיק לעשן בחפ"ק וסירב, באותו הזמן העלו מהמטבח שביישוב קפה חם, שאת כולו שפכנו על גלמן לאחר שנתבקש להפסיק לעשן, וסירב.

בשלב מסוים הצבנו את יגאל גיל כקצין קישור לאוגדה שישבה במחפורות חושניה כדי לקבל מידע ולהתעדכן לגבי המשימות של החטיבה.

זכור לי שעם שחר של יום שני (ואנחנו ישנים במוצב, בשפניות) אנו מתעוררים לכל דיווחים מגדוד 9203 שתפס את הגזרה המרכזית (ממוצב 112 החדש וצפונה) שהם רואים טנקים בדרכם לגדר (לא הרבה טנקים אבל רואים!) ובמקביל קצין השטח יובל, מאשר זאת. לבסוף התברר שאלו שלדות של טנקים סורים שנשארו בשטחי ההפקר מימי מלחמת יום הכיפורים.

שהינו בגזרה הזו למשך שבוע ימים כאשר המח"ט, חגי לוי לוחץ בכל מקום אפשרי להעביר את החטיבה ללבנון.

ביום חמישי קיבלנו פקודה להעביר החטיבה ללבנון כאשר גדוד 9203 יעבור אחרון.

התחלנו בהעברת הקו לגדוד שהחליף אותנו ולקפל את הציוד ולהתארגן.

הצטרפתי לג'יפ של גיורא גולדברג, הסמח"ט בנסיעה לכיוון בירות. יצאנו ביום שישי אחה"צ ודרך ראש הנקרה נכנסנו ללבנון. לי לא היה ברור לאן אנו צריכים להגיע, וכאשר הגענו לצידון, נעצרנו במרכז העיר, לא ברור לי למה, רק זכור לי שמי שהוא עלה לאחד המבנים הגבוהים בעיר, שם כנראה שכנה אחת ממפקדות הגזרה. לאחר המתנה (לא זכור לי כמה זמן), המשכנו בנסיעה. עצרנו בהמשך, לאחר שעברנו את נהר האוואלי, ונכנסנו למקום בו פרס אגד התחזוקה של האוג'. נפגשנו עם כמה דמויות מוכרות, תדלקנו בחופשיות והמשכנו צפונה.

לקראת בוקר הגענו לחוות הטבק מדרום לדאמור.

פרסנו את חפ"ק החטיבה ולידו את מפקדת החטיבה. ממה שזכור לי השארנו את גדוד 7012 מדרום לנו, כאשר המיקום של גדוד 8101 בקרבתנו.

הלילות הראשונים עברו עלינו בקושי, כי מדרום לנו התמקמה סוללה של גדוד ארטילרי עם תותחי 203 מ"מ שבכל ירי של פגז, רעדה האדמה, ואנו איתה.

המח  "ט הסתובב בשטח וניסה למצוא משימות לחטיבה, ובמקביל לחלק שיצא למנצוריה, יחד עם שלמה אריאלי, קיבלנו משימות של חיפוש אחר מסתורי מחבלים ובהמשך, הקצינו כוח לסייע בחיפוש אחר סא"ל מהנח"ל (איני זוכר את שמו) שנעלם מזרחית לצידון.

זכורים לי חיפושים בהרים ממזרח לדמור יחד עם ביצוע חיפושים בתוך הכפרים שבסביבה.

אחרים יספרו על מאגרי התחמושת שנמצאו בסביבות דמור, פשוט אני לא ראיתי זאת.

בהמשך, החטיבה (החלק שנותר בדמור) קיבל משימה במסגרת טיהור ביירות, לכבוש את הפאתים הדרומיים של שדה התעופה ביירות ובהמשך לכיוון מערב את שכונת "ביר חכים".

תוך כדי התכנון הגענו למפקדת האוגדה, שהייתה ליד דמור, להציג את התוכניות למפקד האוגדה, קהלני, ותוך כדי ההצגה ראה מפקד האוגדה נ.נ. נוסע ללא כיסוי ועליו 3 חיילים, ללא קסדות כאשר על חלקו האחורי מועמס מזרון.

אחד החיילים היה ישראל אהרוני, שהיה סמב"ץ במודיעין. בתקופה הזו ישראל הסתובב עם צמה ומשקפים עם מסגרת סגולה. קהלני הזדעזע לראות חייל שכזה, שאל למי הם שייכים ודרש שנטפל בהם.

הם הסתלקו, ואנחנו סיימנו את אישור התוכניות.

צורת העבודה בתקופה הזו הייתה פשוטה, המח"ט שהסתובב כל היום בשטח עם נהג, קשר וקצין האג"מ, אבי זוננברג, היה מגיע בערב, מתקיימת ישיבת מטה ומפקדים יחדיו, יוצאות הנחיות ואז אנשי האג"מ, היו נודדים לגדודים להוריד את הפקודות ולוודא שהכל יהיה מוכן לבוקר, להמשך משימות.

כאשר לא היינו עסוקים בהכנה של מבצעים, או בתוכניות התארגנו לטיולים ל"ברוק", ל"ג'וניה" לאכול גלידה על המזח, לכיוון הרי השוף ולבקר במספר עיירות ציוריות ממזרח לצידון ששוכנות על מצוק יפה."

וכך מספר רפי חלמיש, ע. קמ"ן חטיבה: "עם עלייתנו לקו ברמת הגולן תפסנו את הגזרה החטיבתית באזור "קשת". כאשר מפקדת החטיבה למעשה נשענת על בית ספר שדה של קשת בכל הדברים הלוגיסטיים. כל ציוד הימ"ח שלנו בא איתנו כולל מפות תצ"אות וחומר מודיעיני לרמת הגולן.

לאחר 6 ימים עם קבלת פקודת אתראה לעליה ללבנון ראינו כי אין לנו שום מפה וחומר תצלומי של הקו עם לבנון, ולבטח לא של עומק הגזרה. השתתפנו בהרבה מתארים של אוגדת הגולן ולא של האוגדה הצפונית, ולכן לא היה ברשותנו שום נייר המאפשר לנהל נוהל קרב או אפילו להסביר כיצד להגיע ליעד.

אני בתוקף תפקידי כ-ע. קמ"ן נסעתי לפיקוד הצפון בנצרת ונכנסתי למחסני המפות והתחלתי לדלות משם חומר. לא הייתה מודעות לאפשרות שיהיו יחידות נוספות שצריכות לקבל חומר, ולכן לא הייתה שום הגדרה מה הערכה שצריך לתת לנו. אני מניסיוני לקחתי כל מה שניתן, דבר שעזר לנו גם אח  "כ בשרות המילואים בגזרת ג'בל ברוך. עם חומר זה חזרתי לחטיבה וחילקתי לגדודים וליחידות החטיבה שהיו עמנו בקו. גדוד 9203 לא היה איתנו בקו ולכן לא קיבל חומר. הוא נשאר ברמת הגולן ת"פ חטיבה אחרת שלא עלתה ללבנון. כאשר עמוס לוין קמ"ן הגדוד התייצב בלבנון וביקש חומר לא היה לנו הרבה מה לתת כיון שכבר חולק והם לא היו בחלוקה. חזר על עצמו סיפור הוצאת חומר והפעם מאוגדה 162 בשטח."

ומוסיף רפי חלמיש, ע. קמ"ן חטיבה: "ביום ג' 22 ביוני בבוקר קיבלנו את פקודת החבירה לאוג' 162. התארגנות מהירה ע"ג הנגמ"שים ויציאה לדרך בשביל יפה מאד, בציר אחורי ע"מ להגיע לאזור הרי ה"שוף" מדרום. עברנו במספר כפרים בדרך ולקראת בואנו לאזור "מצ'וריה" כנראה זיהו את הטור והתחילו לטפטף עליו ירי ארטילרי. שרידי הנפילות נשארו על הנגמ"שים של מטה החטיבה עוד כמה שנים.

לקראת חשיכה התארגנות מהירה של מטה החטיבה יחד עם גד' 9203 ויחידות החטיבה שנלוו והוחלט ע"מ לא לסכן את השיירה לעלות רגלית לתפוס את הגבעה השולטת מעל הכפר, ומעל המערך החפוז שהסורים בנו ליד הכפר.

במשך העלייה הכוח הפעיל מצררים שנשארו בשטח מתקיפות חיל האוויר והיו לנו מספר פצועים. לכן הוחלט לרדת לפנות את הפצועים לרכבים ולעלות שנית. הטיפוס היה די תלול והעלייה לקחה זמן כך שלמעשה הגענו למעלה רק לקראת 03:00 והיה לנו זמן קצר להתחפר ולהיערך להגנה. גד' 9203 נערך מסביב הגבעה, ומטה החטיבה במרכז. אני עם צוות המודיעין שכלל סמל מודיעין חיים רוזנבאום. סמל קשר .... ואני  התמקמנו בצד [הרחק ממטה החטיבה אך בקשר עין] ע"מ לא להוות מטרה מרוכזת.

עם שחר בסביבות 04:00 הסורים התארגנו לעלות על הגבעה. כוח חי"ר מלווה בשני טנקים. הם לא זיהו כי אנו התמקמנו לפניהם, הם התחילו לנוע ללא חיפוי וריכוך היעד אלא נפרסו בכפר והתחילו ללכת לכווננו. נצרנו את הכלים עד שהם נכנסו לטווח הנק"ל ואז פתחנו באש. התפתח קרב במהלכו נהרגו לגדוד 3 לוחמים. הסורים הפעילו אש ארטילרית על היעד וניסו בעזרת הטנקים להתקדם. מיותר לציין כי לא היה עימנו נשק נ.ט. והפיקוד הקצה לעזרתנו את חיל האוויר. מאחר ומרכז היעד היה מלא עשן המס"ח לא יכול היה להיות בתצפית ולהנחות את המטוסים, לכן אני מעמדתי, לקחתי את הובלת המטוסים למטרות. בסיום הקרב הסורים התקפלו וכוחותינו התקדמו עד ציר בירות דמשק. רק לקראת אחר הצהרים הצלחנו לחבור לנגמ"שים.

בשולי הדברים: היות והיה מדובר בעלייה ואח"כ חבירה לרכבים לא לקחנו איתנו מזון, ביגוד {מעיל לצינת הלילה} ומים. ולמעשה כל הקרב היה ללא מים ומזון לאנשים שטיפסו במשך שעות [פעמיים] על הגבעה, ולא היה שום רענון. גם מכך ניתן ללמוד ולהפיק לקחים למהלכים במלחמה לקחת את שניתן כיון שלא ניתן לצפות את העתיד."

מספר ילוז, הקשל"ח בפועל: "כשגדוד 9203 של אסף היה בתנועה לחבירה עם אוגדה 162 יצאתי בחצות עם חפ"ק  חטיבתי מצומצם לשטח הכינוס בדיר אל קמר ולפנות בוקר עוד לפני חבירת הכוח לאוגדה 162 הצלחנו למלא לכוח שבוץ קרבי וארגנתי דמ"ח אותו העברתי לאוגדה.  במהלך התקופה נהגנו לצאת ברכבים אזרחיים לטיולים בלבנון ובמיוחד בבירות המזרחית. פעם הגענו עד "ג'וניה". בירות זכורה לי כעיר אירופאית לכל דבר עם חנויות מפוארות ועם אנשים לבושים בפאר רב וברמת חיים גבוהה, כששוטרי התנועה בעיר במחסומים שעברנו דרכם ובכלל האזרחים שהבחינו בנו וזיהו אותנו כישראלים הרעיפו עלינו חיוכים ומחמאות, חבל שאבדנו את אהדת הציבור בלבנון."

 

גדוד 9203

תפקיד	דרגה	שם		תפקיד	דרגה	שם
מג"ד	סא"ל	אסף שוחט		סמג"ד	רס"ן	אורי רייניץ
מג"ד *	סא"ל	יואל אדרת ז"ל
קמב"ץ	רס"ן	יהודה איתן		קמ"ן	סרן	עמוס לוין
קשר"ג		דני שחם		קש"א
מ"פ מפק'	רס"ן	אברהם (אברמל'ה) הרדוף		ק. אפס'
קח"ש	סרן	מאיר פוניס
שליש	סרן	עודד אילת		רס"ג	רס"ר	נחום עינת
רופא	סרן	ד"ר שמואל רייס		רופא	סרן	ד"ר אהרון איסקוב
מ"פ א'	סרן	יעקב צנקל		סמ"פ א'	סרן	יגאל סימון
מ"פ ב'	סרן	דרור נחושתן		סמ"פ ב'	סרן	חנן מזור
מ"פ ג'	סרן	עמוס דורון		סמ"פ ג'	סרן	בועז בן ארי
מ"פ מס'	סרן	עופר עובדיה		סמ,פ מס	סרן	רמי ענבר

סא"ל יואל אדרת ז"ל החליף את אסף שוחט בתעסוקה בלבנון מיד אחרי של"ג. יואל נפל בעת סיור לקבלת הגזרה מידי מג"ד הנחל.

 

גדוד 9203 במלחמת שלום הגליל

גדוד 9203 יצא ב 6 ביוני בבוקר, לרמת הגולן, ביחד עם שאר גדודי החטיבה ועסק בבט"ש. הגדוד נשאר ברמה עוד 6 ימים אחרי שהחטיבה עלתה ללבנון וביום 20 ביוני עלה הגדוד ללבנון וחבר לחטיבה ב"דמור". בבוקר ה 22 ביוני קיבל הגדוד פקודה לנוע מזרחה, לגזרת אוגדה 162, ביחד עם מפקדת החטיבה ויחידות חטיבה. המטרה הייתה להשתלב במאמץ הצה"לי להגיע לכביש בירות – דמשק, טרם כניסת הפסקת האש לתוקפה, כדי לנתק את הקשר בין מפקדת אש"ף בבירות, לאפוטרופוסים שלהם בדמשק.

התוכנית הייתה לנוע רגלית בלילה ולהשתלט על הגבעה מעל הכפר "אל מנצוריה" ועוד באותו הלילה לחבור לנגמ"שים שנשארו מאחור בפיקוד הסמג"ד. בגלל חוסר מודעות לבעיית הנפלים מפצצות המצרר, נגרמו 3 נפגעים כבר בתחילת התנועה. מאוחר יותר, ב- 2/3 העלייה לגבעה, נפגע ממצררים כל כוח החוד 10 חיילים, כולל המ"פ, יעקב צנקל, שפיקד על החוד. אסף שוחט, המג"ד, נטל את הפיקוד על החוד והוביל את הגדוד להשתלטות על הגבעה. חפ"ק החטיבה שהגיע אחרי הגדוד, פינה את הנפגעים לבניין צמוד לציר "אהרונסון". בגלל כוחות אויב בכפר ובגלל האופי הקשה לתנועה של השטח, הייתה בעיה לפנות את הפצועים לאחור. למרות דיווחים על אוייב, הצליח אורי רייניץ, הסמג"ד, להגיע עם שני נגמ"שים ורופא, ופינה את הנפגעים לאחור. הגדוד התארגן על הגבעה לקראת כניסת הפסקת האש לתוקף.

עם שחר נגלו לגדוד חיילים סוריים מסתובבים באזור וחיילים נוספים יורדים ממשאיות. לא ניתן לגדוד אישור לפתוח באש, בגלל הפסקת האש. בבוקר ניסו הסורים לטפס על הגבעה, כנראה מתוך זיהוי מוטעה של חיילינו ככוח קומנדו סורי. נפתחה אש והסורים השאירו מאחריהם 3 הרוגים. בצהרים נעשה ניסיון סורי נוסף לטפס על הגבעה, ולאחר שכוחותינו פתחו באש, השיבו הסורים באש, ונסוגו מהגבעה. במקביל החל ירי צליפות, מרגמות וטנקים – על הכוח שעל הגבעה הטרשית החשופה. בחילופי אש אלה נהרגו 3 מחיילי הגדוד ועוד 6 חיילים, כולל המג"ד, נפצעו.  בפקודות החפוזות לא הייתה התייחסות תורתית ממשית לכל נושא ההספקה של הדרגים הן ברמת החטיבה והן ברמת הגדוד. ככל הנראה, הייתה לכך השפעה ממשית על ניהול הקרב, כאשר הגדוד נאחז בגבעה חשופה מוקפת בקומנדו סורי, ללא מים והתחמושת אוזלת לו.

מספר אסף שוחט מג"ד 9203: " לאחר קבלת הפקודה החטיבתית לביצוע ב"אל מנצוריה" בערב, לאור פנסי כיס באוהל, ניסינו ללמוד את השטח מעל גבי תצ"א שהעמידה לרשותנו אוגדה 162, וזאת על מנת להכין את התוכנית לקראת הקרב. הכוח העיקרי (הגדוד) הגיע לאזור בשעה 24:00. בשעה 04:00 נענו קדימה לתצפית בשטח. ביצוע המשימה נדחה על מנת לאפשר פגישה עם המ"פים לעדכון הערכות האויב ולתדריך. באותה העת הגדוד המתין בשטח הכינוס.

בשעה 13:00 התקבלה הודעה על שינוי משימה. העדכון על השינוי במשימה בוצע ע"י הקמ"ן, אמנון לוין, ע"ג תצ"א. התוכנית החדשה שהתוותה הייתה להגיע לאזור הלחימה ולבצע איגוף שמאלי, בגלל מידע על ריכוז של 200 מחבלים, במיוחד בבתים הקיצוניים של הכפר "אל מנצוריה", הוחלט לא להסתבך עם הכפר. חגי לוי, המח"ט, לחץ שנצא במהירות. בגלל הפסקת האש העומדת להיכנס לתוקפה נוצר לחץ להחיש את הביצוע ובקשתי להתקפת לילה נדחתה. הגדוד היה ערוך בסדר תנועה בשטח הררי. הורתי על שינוי בסדר התנועה. תוך כדי שינוי סדר התנועה, התקבלה הודעה שהצומת בידינו והוראה לנוע במהירות לצומת ולפרוק שם. המח"ט הנחה לעלות באיגוף ימני, (ולא כפי שתוכנן קודם לכן – באיגוף שמאלי) כאשר פלוגה א', של יעקב צנקל מובילה לפאתי הגבעה ופלוגה ג', של עמוס, אחריה. העברתי הנחיות לסמג"ד על מיקום המרגמות 81 ומיקום התאג"ד (שמיקומו נקבע בגלל אילוץ של מיקום הטנקים של חטיבה 500). יתר יחידות הגדוד הושארו מאחור בגלל המידע שהשטח נקי ממחבלים ומכוחות סוריים. לאור העובדות הנ"ל, ניתן תדרוך קצר למפקדי הפלוגות (10 דקות בלבד), היה לחץ בקשר לתחילת תזוזה. המ"פים הלכו אל הכוחות והלוחמים הכינו את עצמם ליציאה ללחימה. היציאה הייתה על סף החושך בשעה 19:00. התנועה בשטח הבנוי הייתה איטית מאד. בנקודת הפריקה נפגעו לנו 3 חיילים מנפלים של פצצות מצרר. בעת תנועת החוד בטרסות, טיפוס קשה שלא היינו רגילים לו, נפצעו 9 חיילים ממצרר (כולל המ"פ). לא התכוננו לכך שכל החוד שוכב על הארץ ולא הבנו מהיכן נובע הירי שגרם לכך. חששנו שנתקלנו חזיתית. יגאל, סמ"פ א', קיבל פקודה לשטוף את הטרסות משמאל לימין. הועלתה גם אפשרות שפיצוץ בכוח שלנו, גרם לפגיעות, עקב הידיעות שאין אויב בשטח. פקדתי על יגאל להפסיק את ההסתערות ובמקביל נתתי הוראה לחבוש את הפצועים ובו זמנית הכוח ימשיך להתקדם לכיוון היעד. המשכתי עם פלוגה ג' לכיוון היעד. בשעה 01:00 נאחז הגדוד בגבעה. בעת ההתארגנות ביעד להגנה, קיבלנו השלמה לכוח ע"י מחלקת הדרגון + מ"פ הסיור עם חלק מחיילי פלוגה א'. חיילי הכוח הגיעו רטובים מזיעה, ללא מים וציוד חבישה. בבוקר הורה המח"ט חגי, לשלוח את פלוגת עמוס ופלוגה נוספת לשלוחה הצפונית הקדמית. בשעה 04:00 טען אחד המ"פים שהוא מרגיש סחרחורת וסימנים ראשונים של התייבשות. הבנתי שמצבנו קריטי בגלל מחסור במים וחומרי חבישה. שלחתי כיתת חיילים למצוא מים – ברם ללא תוצאות. בשלבים אלה הייתה לי הרגשה שללא מים אנחנו אבודים עוד לפני שנורתה ירייה אחת. באותו זמן טיפסה לכיוון היעד קבוצת חיילים סורית ולא קיבלנו אישור ממפקדת האוגדה, לפתיחה באש. ברם, חיילי הסיירת קיבלו הוראה לפתוח באש – התוצאה 3 חיילים סוריים נהרגו והשאר ברחו.

בסביבות השעה 09:30, ירד חגי המח"ט לפלוגת עמוס ודיווח שמצא מיכל מים בבית (בשטח אויב). הודעתו על מציאת המים, באותו מעמד, משמעותה הייתה כמילת קוד וקסם – גם יחד. נשלחו נציגי מחלקות עם מימיות למלאם ולהביאם לחיילי הגדוד.

בדיווחים שקיבלתי מהפלוגות, התברר שהכוח הסורי עומד לתקוף, מאחר ונראתה פריסת חיילי קומנדו לתקיפה. עם קריאת הקרב על ידי, ניתנה הוראה לעמוס לפתיחה באש. הזמן עד לתקיפה לא הספיק למילוי כל המימיות וחלק מחיילי פלוגה א' נשארו ללא מים והמימיות ננטשו. חוסר הנוזלים גרם להערכתי לטשטוש אצל חלק גדול מחיילי הפלוגה. התפתחה התקפה של כ- 50 חיילי קומנדו סוריים, בחיפוי מגבעת "שדיים" בנשק קל ואר.פי.ג'י וצליפה שלושה כיוונים, מהגבעות ומגגות הבתים, בבודדת מדויקת למדי ממרחק של כמה מאות מטרים וללא יכולת לאתר את מקורות הירי. מסביבנו פגעו כדורים בקרקע ולכל מי שלא תפס מחסה, הייתה סכנת פגיעה כתוצאה מירי הצלפים.  דילגתי קדימה וחטפתי כדור ביד. דילגתי לאחור, ברם לא ניתן היה לחבוש אותי בגלל ירי הצלפים. תפסתי מחסה ליד קיר הבריכה ומשם ניהלתי את הקרב. מהירי הזה נפגעו ונהרגו חיים אורבך ורון חבר. חיים שייקר נהרג מפגיעת פגז מהירי התלול מסלול שטפטף כל העת על הגבעה.

פלוגה ג' עבדה היטב עם שליטה, בקור רוח, העברת פקודות וויסות תחמושת באמצעות הסמ"פ שבמקביל דאג לפינוי פצועים. באותו זמן דיווח עמוס שעולים עליו טנקים. נתתי פקודה למ"פ להכין אר. פי.ג'י. ברם, התברר שאין לו תחמושת אר. פי.ג'י.מאחר והשתמש בה בעת הירי על בתי הכפר. (בדיעבד הסתבר שהסמ"פ, בועז בן ארי, מצא כמה טילי אר. פי. ג'י. נטל עימו שני לוחמים וירד במורד הגבעה, נוכח הטנקים הסורים, כדי לבלום אותם. – א.נ.).

הדרגון קיבל פקודה לירות טיל ולא ירה מכיוון שהטנקים נעלמו בשטח מת. עמוס המ"פ נתן פקודה לדילוג לאחור במטרה לחבור לכוח של גולני שהגיע לגבעה. תוך כדי מיקום גולני על הגבעה נמשך ירי הצלפים.

פלוגה ג' סרקה את השטח ועזרה באיסוף הפצועים, תוך כדי הפגזה (לא מדויקת) עלינו. הגדוד יצא מהשטח כאשר הלוחמים תשושים תוך כדי ירי לכל הכיוונים בסיוע טנקים".

בקרב צוינו שני לוחמים לשבח

סרן בועז בן-ארי

סיפור המעשה (נוסח לא רשמי): סרן בועז קיבל את צל"ש אלוף הפיקוד על גילוי כושר מנהיגות למופת. ביום העשירי ללחימה בלבנון, הגיעה פלוגתו של סרן בועז, ששימש כסמ"פ, לאזור בחמדון. בשעת הפסקת האש, נשלחה פלוגתו של סרן בועז לתפוס את אחת הגבעות שבשליטת הסורים. לאחר שהתגלה הכוח הפלוגתי, החלו לתקוף אותו כוחות גדולים של קומנדו סורי. בכל שעות הלחימה התרוצץ סרן בועז על הגבעה החשופה, עליה ניתכה אש סורית ודאג לקשר בין הלוחמים ולעידודם.

הלחימה נמשכה כשמונה שעות, במהלכן הופיעו טנקים סוריים. סרן בועז נטל שני אנשים ופצצות, וחסם את גישת הטנקים. לבסוף ניתנה הוראת נסיגה, שהתבצעה תחת חיפוי אווירי.

על מעשיו והתנהגותו בשעות הלחימה, קיבל סרן בועז צל"ש אלוף הפיקוד.

גם לדברי המג"ד, הפלוגה הזאת (פלוגה ג' של עמוס) תפקדה היטב, והסמ"פ דאג להעברת פקודות וויסות תחמושת וסייע למפקד הפלוגה רבות בניהול הקרב.

 

רב"ט טוביה ברגר

סיפור המעשה (נוסח לא רשמי): רב"ט טוביה ברגר השתייך ליחידה שלחמה ימים רבים במלחמת שלום הגליל. תוך כדי טיפוס על אחת הגבעות התברר שהצומת תחתיהם נחסם באש תופת והחיילים עלו על הגבעה. התברר כי הגבעה הייתה מוקפת בחיילי קומנדו סוריים ולא היה ברשות החיילים די מים. כאשר עלה האור התגלו סימני התייבשות ראשונים בקרב חיילי הכוח. רב"ט טוביה ברגר גילה כד מחרס ומצא ליד מבנה ברז מים. רב"ט ברגר מילא את הכד במים וחילק מים לחיילים תוך שהסורים מבחינים בחייל שמתרוצץ על הגבעה ומנסים לפגוע בו. רב"ט טוביה ברגר הציל את חבריו מהתייבשות ומאפיסת כוחות ובכך אפשר לגדוד להחזיק מעמד עד שהגיעה תגבורת. על מעשה זה שהוכיח אומץ לב וקור רוח זכה רב"ט טוביה ברגר בצל"ש מפקד החטיבה.

בהמשך, הגדוד עשה עוד שתי תעסוקות בלבנון, שתיהן בגזרה המזרחית, בבקעה. בתעסוקה הראשונה, בעמיק 1983, ת"פ מפקדת החטיבה שלנו, נהרג כאמור, המג"ד סא"ל יואל אדרת, והסמח"ט דוד ילין החליפו באופן זמני.

את התעסוקה השנייה בלבנון, עשה הגדוד תחת פיקודו של סא"ל אהרון סאבג, שהחליף את יואל אדרת.

 

 פלס"ר במלחמה

הפלס"ר גויסה לתע"מ בגזרת אביבים ת"פ חטיבה 300 ביום 2 ביוני 1982 ולכן לא עלתה עם החטיבה לרמת הגולן, אלא המשיכה בתעסוקה המבצעית שלה. עם תחילת המבצע, קודמה הפלס"ר לאזור שדה התעופה ב"אנצר". ביום 18 ביוני, חברה הפלוגה לחטיבה ב"דמור".

 

גדוד 8101

תפקיד	דרגה	שם		תפקיד	דרגה	שם
מג"ד	סא"ל	פיני שחף		סמג"ד	רס"ן	יואל אדרת ז"ל
קמב"ץ	סרן	רפי נתן		קמ"ן	סרן	שמעון גלפו
קשר"ג	סרן	עזי קורן		קש"א	סרן	יונתן בן נחום או בועז
מ"פ מפק'	סרן	יוסי מיכאלי		ק. אפס'
קח"ש	סגן	אלי דוידי		מ"מ חט"ג	סגן	מתי אמסלם
שליש	רס"ן	מרדכי (מורדי) אופן		רס"ג	רס"ר	מונדי רוזנטל
רופא	סרן	ד"ר יעקב פלצקר		רופא	סרן	טדי קאופמן
מ"פ א'	סרן	חנן מוסקוביץ		סמ"פ א'	סגן	אמיר שוהם
מ"פ ב'	סרן	יוסי דינור		סמ"פ ב'	סרן	שמעון לנקרי ??
מ"פ ג'	סרן	דוד לבנה (לייבה)		סמ"פ ג'	סגן	אלי דוד
מ"פ מס'	סרן	מוטי סלע		סמ"פ מס	סרן	בני הדר

לאחר המלחמה בתעסוקות בלבנון:

יואל אדרת ז"ל התמנה כמג"ד 9203 ונפל בעת סיור לקבלת הגזרה ממג"ד הנחל

רס"ן מוטי סלע התמנה כסמג"ד ואח"כ החליף את פיני בפיקוד על הגדוד

רס"ן חנן מוסקוביץ התמנה לסמג"ד במקום מוטי סלע

רס"ן אמנון ארגוב החלים מפציעה וחזר להיות קמב"ץ

סרן יוסף (ספי) מרמלשטיין ז"ל התמנה כמ"פ א'  במקום חנן ונפל מהתפוצצות מטען צד בעת סיור בוקר בלבנון.

יוסי מונה כמ"פ א' במקום ספי שנפל בעת בתעסוקה בלבנון.

 

גדוד 7012

תפקיד	דרגה	שם		תפקיד	דרגה	שם
מג"ד	סא"ל	אמנון נבר		סמג"ד	רס"ן	גבי גרינפלד
קמב"ץ	רס"ן	גדעון (דונדון) פלדמן		קמ"ן	רס"ן	שלמה הדר
קשר"ג		אילן		קש"א
מ"פ מפק'	רס"ן	משה הורוביץ		ק. אפס'	סרן	יוחנן נאור
קח"ש	סרן	ינון אגוזי		נגד אפס'	רס"ר	אברהם סטמפו
שליש		גדעון לוינסון ??		רס"ג	רס"ר	משה ציפורי
רופא	סרן	ד"ר דוד ליברמן		רופא	סרן	ד"ר נחום זילבר
מ"פ א'	סרן	אבנר סימון		סמ"פ א'	סרן	נחשול ברק
מ"פ ב'	סגן	מינצ'יקוב		סמ"פ ב'	סגן	עוזי ברושי
מ"פ ג'	סגן	חי מורד		סמ"פ ג'	סגן	דני קירש
מ"פ מס'	סרן	דוד (דודי) ברמן		סמ"פ מס	סרן	אלון בר

אחרי המלחמה סגן עוזי ברושי החליף את מינצ'יקוב בפיקוד על פלוגה ב'

 

גדוד 7012 במלחמה         

אמנון נבר, מג"ד 7012 מספר: "יחד עם כל עם ישראל התבשרתי ביום שישי בחדשות שהשגריר שלנו בבריטניה, שלמה ארגוב, נפגע אנושות בניסיון חיסול מידי מחבלים. מיד הבנתי שהמבצע בלבנון יוצא לדרך. התחלתי לארוז את הציוד ולהתכונן לקריאה. זו אכן הגיעה בשבת 5 ביוני. נפגשנו במפקדת החטיבה לעדכונים. אחר הצהריים כבר ניתנה הנחייה לגייס את הגדוד ועם ערב התחלנו לפגוש את הלוחמים. למחרת 6 ביוני בשעה 09:45 יצאנו לרמת הגולן "על שרשרות", כדי להיערך להגנה בגזרתנו ברמת הגולן.

נערכנו ברמה  ובשעה 14:00 ביום ראשון 6 ביוני, קיבלנו אחריות על הגזרה הגדודית.

את שמונת הימים הבאים העברנו ברמת הגולן ת"פ חטיבה 166 בפעילות בט"ש (ביטחון שוטף).

ביום שני 14 ביוני, יצא חלוץ מפקדים גדודי ללבנון, לגזרת "דמור" ובמקביל ארגנו הסגנים את הגדוד על מובילים, לתנועה ללבנון.

בשעה 12:30 יצא הגדוד בשדרה חטיבתית על מובילים לכיוון לבנון. פרקנו, ונענו על שרשרות לחניון גדודי ליד הכפר "ג'דרא". עם ערב, בשעה 21:00 הגענו לחניון הגדודי.

את יתרת 34 הימים שלנו בלבנון, העברנו בפעילות יזומה לטיהור השטח ממחבלים. הגדוד שהה בחניון מאובטח היקפית, בשטח פתוח ליד הכפר "ג'דרא", משם יצאנו מדי יום למשימותינו, וחזרנו בדרך כלל לקראת החשיכה, לחניון. הגדוד חולק מדי בוקר לשני כוחות: כוח מג  "ד וכוח סמג"ד. כל כוח קיבל משימה יומית שכללה: סריקת ואדיות באש, סריקת אזורים חשודים באש, הפגנת נוכחות בצירים, פעולות יזומות בתוך עיירות וכפרים לאיתור ותפיסת מחבלים. כאשר צה"ל תכנן פעולה לכיבוש דרום ביירות, קיבלנו משימה לכיבוש גזרה במרחב דרום ביירות. גלגלנו נוהל קרב שכלל פקודות, תצפיות על האזור המתוכנן ולימוד עזרי מודיעין לביצוע המשימה. ביום פקודה, עלינו על הנגמ"שים והתחלנו בתנועה להערכות לכיבוש דרום ביירות. תוך כדי התנועה, קיבלנו הודעה על ביטול המבצע, וחזרנו לשגרת הפעילות.

אחת הפעולות היזומות, הייתה, פשיטה גדודית לילית על העיירה "ברג'א" חסימת כל דרכי המילוט מהעיירה עם בוקר - איתור ומעצר מחבלים ופינויים למתקן הכליאה "אנצאר". הפעילות נולדה בגלל מידע שהגיע אלינו מסיור שלנו וממקומיים שתחקרנו, ושטען שבעיירה מתחבאים מחבלים, כולל מתנדבים מארצות אירופה. יום לפני הפעילות הזאת, שלחנו כוח שעצר כמה מקומיים שהיו בדרכם מהעבודה לעיירה. במשך הלילה והיום למחרת, חקרנו אותם וקיבלנו מידע רב, שכלל גם מידע פרטני מדויק, היכן שוהים מחבלים בתוך העיירה. בלילה יצא הגדוד בתנועה רגלית גדודית לעבר העיירה. הושם דגש על תכנון הגעה נסתרת ונלקח בחשבון כיוון הרוח, כדי לא להעיר את כל הכלבים מרבצם. בתום תנועה רגלית של מספר  קילומטרים, הגיע הגדוד לעיירה. הכוחות התפצלו למשימתם: כוחות חסימה, כוחות תצפית וכוחות משימה יעודים שחדרו לתוך העיירה והגיעו עד לקרבת פתחים של מבנים מאותרים שבהם שהו מחבלים. מכיוון שהיו אלה ימי הרמאדן, המקומיים הקיצו מוקדם. בעיירה עברו קבוצות של מקומיים שעשו רעש כדי להעיר את התושבים הישנים. בתחילה, הרעש והתנועה הזאת. עוררה מתיחות בקרב הכוחות שחדרו לתוך העיירה. נתתי לכוחות החודרים, הוראה לעשות כל מאמץ שלא להתגלות, ובמקרה שמגיע אליהם צוות משקימים שכזה – שישכיבו אותו לידם ויוודאו שלא יוכל להזעיק את תושבי הכפר. כאשר המחבלים המאותרים, ניעורו, הם הופתעו לגלות כוח משימה ישראלי שחדר במהירות לתוך המבנה ועצר בו במקום את המחבלים. לאחר המעצרים המהירים, חדר כוח כריזה רכוב על ג'יפי סיור לתוך העיירה וכרז לכל הגברים לצאת מבתיהם ולהתרכז בשלושה מגרשים ריקים גדולים שתוכננו לכך מבעוד מועד. בריכוזים המשכנו במיון ובמעצר מחבלים. במקביל נכנס לעיירה כוח סריקה, שסרק מבנים ווידא שכל הגברים אכן נאספו למגרשים, כפי שהכורזים הודיעו להם. הבודדים שנמצאו, נעצרו.

בסיומו של יום, העלינו מחבלים רבים על אוטובוסים, שהזמנו מבעוד מועד, ופינינו את כל הכבודה למחנה המעצר "אנצר".

ביום 18 ביולי 1982, סיימנו את שרותנו בלבנון, העמסנו את הנגמ"שים על מובילים ועזבנו את החניון ב"ג'דרא" בשיירה גדודית חזרה לימ"ח.

באחד מהסיורים שביצעתי עם מחצית הגדוד המנוגמ"ש, הגענו לכפר שלא היינו בו קודם לכן מעולם. המוכתר יצא אלינו ואמר לי "אתה בטח רס"ן אמנון". הייתי כמובן מופתע ושאלתי אותו מהיכן הוא יודע. על כך הוא ענה לי "שמעתי מה עשית פה ושם..." מסתבר שהמקומיים קיבלו מאי שם עדכונים וסיפורים   On-line על כל מעללינו.

מהשהות בלבנון חזרנו, כל לוחמי הגדוד, בריאים ושלמים חזרה לחיק משפחותינו.

בהמשך ביצענו עוד תעסוקות בלבנון. התעסוקה הראשונה הייתה ב-1983 ת"פ מפקדת החטיבה  שישבה בעמיק. באותה תעסוקה ישבנו בגזרה המזרחית כאשר פלוגה אחת של הגדוד הייתה ת"פ גדוד טנקים וישבה במוצב הצפוני ביותר. על הכביש המוביל מהבקעה לדמשק. התעסוקה הייתה בסוף החורף ולמשך זמן קצר יכולנו גם ליהנות ממראה הלבנון המושלג. במהלך התעסוקה הזאת, התקילו בלילה מחבלים את הג'יפ שלי בירי מהמארב ממרחק. בג'יפ הייתי ביחד עם צביקה הסמב"ץ. עלינו למוצב השכן, הפעלנו את המרגמה וביקשתי אישור לצאת לאגף ולחסום את הכוח התוקף. האישור לא התקבל. זמן קצרצר אחרי הירי, דיווחו לי בקשר מהמבצעים בגדוד שבטלוויזיה שודר דיווח על הירי ואדע שאין לי נפגעים כי כך הודיעו זה עתה בטלויזיה".

מספר אמנון נבר על התקופה שקדמה למלחמת של"ג: "בשנת 1975 בעת היותי עדיין מפקד פלוגה בגדוד 8101, נשלחתי לביצוע חדירה לילית ללבנון לביצוע כנגד מחבלים. מכיוון שחסר לנו מידע על האזור, נשלח סמל המבצעים הבכיר של הגדוד לשאוב מידע מתושבים לבנונים בגבול לבנון ליד שער "הגדר הטובה". אסף אור, הסמב"ץ, תחקר כמה לבנוניים ועל סמך תיאוריהם, צייר תמונה של אזור הגשר והבריכה שעל המעיין שליד הכפר דיר מימס. ציור זה שימש אותנו כעזר לתכנון ולהכרת השטח. אסף הצטרף אלי לביצוע בחו"ל ובסיומו הקדיש לי את הציור המצ"ב ."

צייר אסף אור

 

הפיגוע בספארי

בפיגוע הספארי, נהרג מפקד הפלחה"ן החטיבתי, רס"ן עמיר גלילי. להלן תיאור האירוע:

" בשעת הצהריים של יום א' ה-10 במרץ 1985, שיירה בת 4 משאיות ה"ספארי", ובהן חיילי חיל החימוש בסדיר ובמילואים, נעה לאיטה על פני כביש האספלט הצר והמשובש המוליך מ"שער עגל" שבמטולה לעבר העיירה הלבנונית מארג'-עיון. השעה הייתה 13:45 בצהריים. כמה עשרות חיילים, אשר שבו מחופשת השבת בבתיהם, עשו דרכם לעבר סדנת חיל חימוש, אי שם בדרום לבנון. שיירת המשאיות נעה על-פי ההוראות - ג'יפ חמוש אחד בראשה ושני בזנבה. החיילים נסעו עם שכפ"צים וקסדות, כאשר קני הנשקים שלהם מופנים מחוץ לרכב ומוכנים לכל.

השיירה חלפה על פני גשר צר העובר מעל עיון. נוסעי הג'יפ המוביל הבחינו עוד לפני שעלו על הגשר בטנדר גדול שבא מולם. "זה היה רכב אדום", נזכר אחד מנוסעי הג'יפ בתארו את הרגעים האחרונים שלפני ההתפוצצות הקטלנית, מזועזע עדיין מעוצמת האסון. "היה זה רכב מסוג שברולט, עם הרבה צבע, תא הנהג שלו היה צבוע באדום. עד כמה שזכור לי היה בו נהג אחד בלבד, בחור צעיר שחייך אלינו בידידות".

אף שקשה היה לחשוד בנהג התמים, ואף שבדרך כלל נעים בכביש זה נהגים ידידותיים בשל קרבתו לגבול הישראלי, חשדו נהגי הג'יפ המוביל שמשהו אינו כשורה עם הטנדר האדום. הם סימנו לנהג בתנועת יד לרדת לשוליים הימניים של הכביש.  הנהג ציית ועצר את רכבו סמוך לגשרון נחל עיון, מאפשר לג'יפ הראשון ולמשאית הראשונה שבשיירה לעבור. 
בשעה 13:50 נשמעה לפתע התפוצצות אדירה שזעזעה אפילו בתים במטולה וניפצה זגוגיות. הטנדר האדום התלקח לכדי כדור אש עצום. הדף אדיר עקר את משאית הספארי הכבדה ממקומה והטילה לשולי הדרך. המשאית החלה להתלקח, ומעוצמת ההדף נזרקו חיילים למרחק 200 ואף 300 מטר.

בפיצוץ נפצעו 14 חיילים ו-12 נהרגו. הידיעה על הפיגוע הגיעה למפקדת יחידת החימוש המרחבית וכוחותיה הגיעו לאזור במהירות.

כאמור, בפיגוע זה נהרג מפקד פלוגת ההנדסה החטיבתית, רס"ן עמיר גלילי.

 

מפת העיר בירות ומחנות הפליטים

כתב: אמנון נבר.

להערות ותוספות – נא לפנות לכותב [email protected]