כיבוש קאקון
ההחלטה על כיבוש קאקון הייתה במסגרת הנחיות תכנית ד' של המטכ"ל וזאת כדי להרחיב את אזורי השליטה כדי להיערך טוב יותר מול הצבאות הערביים הסדירים.
המערך הערבי במשולש הגדול היה מבוסס על מורדות ההרים המערביים, מזרחית לציר הכביש המוביל מהעיר לוד וצפונה דרך קלקיליה– טול כרם– ואדי ערה (כביש 444 של היום). מערך זה נסתייע בשרשרת בסיסים ממערב לכביש זה, ששימשו כעמדות קדומניות למערך העיקרי של האויב ובה בעת קרש קפיצה לעבר השפלה שבידינו.
קאקון הייתה נקודת משען בולטת וקדמית של חזית מערבית של המשולש הגדול.
הכפר קאקון היה בנוי על כיפה בולטת במישור. מיקומו הקנה לו שליטה טובה על כל סביבתו. הסובל העיקרי ממיקומו של הכפר היה קיבוץ המעפיל שהיה מצפון מערב אליו. במשך למעלה מחודשיים – מאז התקפת המקומיים על הקיבוץ בחודש מארס – נאלצו חברי הקיבוץ להתחפר עמוקות וכמעט בלתי אפשרי היה לנוע בתחום המשק בשעות היום.
כוח האויב נאמד ב- 200 לוחמים מקומיים, בתוספת כוח עיראקי סדיר וכן היה באזור כוח משוריין עיראקי. התקבלה החלטה על כיבוש הכפר קאקון והסרת האיום מעל קיבוץ המעפיל.
הפעולה תוכננה להתבצע בלילה שבין 4 – 5 ליוני 1948. המשימה הוטלה על גדוד 33 שתוגבר בפלוגה מגדוד 32 של החטיבה, בסוללת תותחים ובסוללת מרגמות 120 מ"מ.
שתי פלוגות יועדו לכבוש את הכפר בתנועת מלקחיים, בסיוע ארטילרי. פלוגה אחת נועדה להבטחת אזור הפעולה, למקש דרכים ולמנוע הגעת תגבורות לאויב ופלוגה אחת כעתודה כללית.
לאחר מסע התקרבות שקט וממושך – לפנות בוקר ובחשכה מלאה, הסתערו הכוחות בתאום מלא על עמדות האויב. הקרב היה כבד ביותר, האויב גילה התנגדות עיקשת ובמקרים רבים היו קרבות פנים אל פנים. הקרב נמשך כל שעות היום והחל משעות הבוקר המוקדמות החלה הפגזה ארטילרית כבדה ושורה ארוכה של התקפות נגד של מקומיים וכוחות סדירים עיראקיים, בסיוע שריון והפצצה מן האוויר של מטוסי הפצצה עיראקיים, שנמשכו כל היום. הקרבות שככו בשעה 17.00 לערך, לאחר שכל התקפות האויב נהדפו.
לאויב היו אבידות רבות מאד. הייתה זו המפלה הגדולה ביותר של הצבא העיראקי בכל מלחמת העצמאות. כיבוש קאקון שיפר מאד את המצב בחלק גדול מגזרת החטיבה והסיר את האיום מעל ישובים רבים באזור.
בקרב זה נפלו 16 לוחמים.
