אבשלום גידה

בן חממה (יונה) ושלמה, נולד בשנת 1948 בתימן, ועלה לארץ בהיותו כבן שנה אחת. אבשלום למד בבית-הספר היסודי הממלכתי "יבנה" בגבעת אולגה, ואת תורת ישראל למד מפי אביו החזן. את לימודיו הוא המשיך בבית-הספר המקצועי "הדסה נעורים" בכפר ויתקין במגמת מסגרות, ושילב בלימודיו עבודה מעשית במפעל לצמיגים "אליאנס" בחדרה. אבשלום היה תלמיד חרוץ, נער חייכן וחברותי, אוהב חיים ויודע ליהנות. הוא היה מסור להוריו והם רוו נחת מבנם האוהב והנאמן.

אבשלום גויס לצה"ל בחודש מאי 1966, והוצב לשרת בחיל-הרגלים. בהמשך שירותו השתלם אבשלום בקורס חובשים קרביים, וקיבל דרגת סמל-ראשון. במלחמת ששת הימים לחם אבשלום בחזית רמת הגולן, ושהה ימים רבים בקו הקדמי בחטיבת גולני. אבשלום היה חייל מסור ואחראי לתפקידו וביצע את כל המוטל עליו לשביעות רצון מפקדיו.

לאחר שחרורו מצה"ל חזר אבשלום לעבודתו במפעל הצמיגים "אליאנס", והיה עובד מסור ומקובל על מעבידיו ועל חבריו לעבודה. הוא היה אדם שהרבה לצחוק ולהתבדח ואהב את החיים.

במלחמת יום-הכיפורים נקרא אבשלום לשירות מילואים, ושוב שירת עם יחידתו ברמת הגולן. באוקטובר 1976 הוא נשא לאשה את תמר לבית ר' יוסף דהרי, ובשנת 1977 נולדה להם בת - כרמית, שלה הקדיש את מירב זמנו ואהבתו. את אהבתו לנוף הארץ העביר אבשלום למשפחתו, שנהגה לצאת בימי חג ובשבת לטיולים בטבע עם חברים. את עתות הפנאי שלו הוא הקדיש גם למלחמה בתאונות הדרכים. הוא עבר קורס מיוחד למשקיפי תנועה, והיה חבר במועצה למניעת תאונות דרכים.

בחודש אוקטובר 1979, נקרא אבשלום שוב לשירות מילואים. אבשלום נפל בעת שירותו ביום כ"ו בחשוון תש"ם (16.11.1979), והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחדרה. בן 31 שנים הוא היה בנופלו. הוא השאיר אחריו אשה ובת, הורים, שתי אחיות ואח.

במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "אבשלום שירת את המדינה במסירות וביעילות רבה. את שירותו בחטיבה הוא ביצע למופת".