יעקב פיינבוך

בן שרה ושמואל-משה, נולד ביום ב' בתמוז תרפ"א (8.7.1921) בעיר אסן שבמערב-גרמניה להורים שהיגרו מפולין אחרי מלחמת- העולם הראשונה. הוא למד בבית-ספר יסודי ובשנת 1933 נמלט עם ההורים ושלושה אחים לפריז. שם הצטרף לתנועת-נוער ציונית ובשנת 1936 עלה ארצה במסגרת עליית-הנוער, והוא היחיד שניצל מכל בני המשפחה. שנתיים התחנך בנהלל ועבר עם קבוצתו להתיישבות בנחלת יהודה שליד ראשון לציון.

כשפרצה מלחמת-העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי וצורף אחר-כך לבריגדה היהודית. יעקב השתתף בקרבות בצפון-אפריקה ובאיטליה והגיע עד לגרמניה. הוא חיפש בכל מחנות השרידים, אך לא מצא שום עקבות ממשפחתו שהושמדה.

מששוחרר מהצבא, פרש מהקיבוץ והסתדר בתל-אביב כפועל אפייה (את המקצוע הזה רכש לו בקיבוץ) ונודע כשחקן כדורגל מעולה.

בראשית מלחמת-העצמאות התגייס וצורף לאחד מגדודי חטיבת "אלכסנדרוני" וכצלף מעולה הוטל עליו להדריך בחורים ובחורות בצלפות. בינתיים הגיעתו שמועה שאחותו שרדה בחיים ונמצאת במחנה בקפריסין, אך לא הספיק להתאכזב מתקוות-השווא לראותה (היות שלשמועה זו לא היה כל יסוד) - הוא נפל בקרב קאקון ביום כ"ח באייר תש"ח (6.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.