פרץ טבק

בן שרה ואברהם, נולד ביום כ' בתשרי תרפ"ח (16.10.1927) בפולין. בשנת 1935 עלה ארצה עם הוריו, חברי "הפועל המזרחי". הוא למד בבית-ספר של "המזרחי" ובכיתת-המשך, וסיים שבע כיתות גימנסיה. היה מסוג "השובבים החביבים", והחן הטבעי שלו כיפר על תעלוליו. בעודו נער היה חבר ועדת-התרבות שליד המועצה המקומית כפר סבא ובחגיגות-נוער היה פותח ומנהל את החגיגה כזקן ורגיל. אחרי כיתה ט' רצה להיבחן לכניסה לבית-המדרש למורים אך לא נתקבל בגלל גילו הצעיר. את פעילותו הציבורית התחיל בסניף "בני-עקיבא" בכפר סבא. מתוך חיבה לספורט אמר להצטרף ל"הפועל", אגודת-הספורט היחידה שהיתה אז בכפר סבא. משלא קיבל רשות לכך מהוריו, השתתף בפעולות ובתחרויות מבלי להיות חבר באגודה, ואף הגיע בהן למקומות ראשונים. את השירות למולדת התחיל בגדנ"ע בהיותו בן 14. בן 16 עבר קורס מ"כים וכשסיימו, הדריך בהצלחה נערים בני גילו. בינתיים למד את מלאכת הדפוס, והעבודה וההדרכה בגדנ"ע מילאו את כל זמנו. הוא נתמנה מפקד מחלקה בגדנ"ע, אך משלא יכול להמשיך בעבודה בגלל חיכוכים עם הבכירים ממנו, קיבל תפקיד אחראי וסודי ב"הגנה" והמשיך בו עד ראשית מלחמת-העצמאות. הוא הפסיק את עבודתו בבית-הדפוס וחיפש דרכים אחרות בחיים (לצאת לקיבוץ, להתגייס למשטרה וכו'), ותוך כדי כך מצא מקום למרצו התוסס בעבודה אחראית וקשה בבניית בית הוריו. משנחנך הבניין חזר למסלול העבודה הסדירה ובאביב תש"ז נתקבל כחבר בדפוס הקואופרטיבי "הדיוק" של "הפועל המזרחי" בתל-אביב ואף נבחר לחבר ההנהלה ושקד על שכלול הסדר בעבודה והניקיון במפעל, וראה לפניו את עתידו בחיי עבודה ואושר עם נערתו בחירת לבו.

כשפרצה מלחמת-העצמאות מיהר להתייצב לשירות בחטיבת "אלכסנדרוני" מבלי שסיים את חשבונותיו בבית-הדפוס. נתמנה מפקד כיתה, סיים קורס מ"כ חי"ש, המשיך בפיקוד ובהדרכת מחלקה של בני מושבות השרון. הוא שימש גם בתפקיד סגן מפקד מחלקה והשתתף בראש אנשיו בשמירה על גשר הירקון, בהדיפת התקפה על התחבורה לרמת הכובש, בפעולה נגד הכפר ג'לג'וליה, בה נפלו 10 ערבים, בכיבוש מחנה תל ליטווינסקי, כפר הפורעים סלמה ועוד. גם בפעולות תרבות ובמסיבות רומם את רוח אנשיו. הוצע לו ללכת לקורס מ"מ קרבי ומתוך ענווה סירב לשמש בדרגה בכירה יותר.

ביום 4.5.1948 נשלח בראש מחלקה להתקפת-הסחה על הכפר קרע בואדי ערה והחזיק מעמד יום תמים במחצית הכפר נגד כוח ערבי עדיף פי כמה. משהושגה המטרה שלמענה בוצעה פעולת ההסחה, נצטווה לסגת עם אנשיו. בעת שניסה להציל חבר פצוע, פגעו שני כדורים בבטנו. פרץ שכב חודש ימים בבית-החולים בילינסון ונותח פעמיים. הוא השתדל להרגיע את הוריו כשביקרוהו, והתעניין בכל הנעשה בארץ, את פגיעת הכדורים בו ראה כעלבון אישי. פרץ נאבק בגבורה בייסוריו עד שנפטר מפצעיו ביום כ"ו באייר תש"ח (4.6.1948) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר סבא.