אליהו (אליה) יוחנן

בן אסתר-קלרה ורפאל, נולד ביום י"ב בניסן תר"ץ (10.4.1930) ביוון. שם למד בבית-ספר עממי ותיכון ועבר באומץ ובאמונה- בעתיד את מוראות הכיבוש הנאצי וגירוש יהודי יוון להשמדה. בשנת 1946 עלה ארצה. שנתיים עברו עליו בחינוך והכשרה חקלאית מטעם "עליית-הנוער" במשק הפועלות בחדרה. בהתלהבות נעורים התערה בשפה העברית ובעבודת האדמה, שראה בה את תרומתו להגשמת חזון הדורות לחידוש ימינו כקדם. הוא אהב את השירה העברית, ובייחוד של ביאליק, שמצא בשורותיה ביטוי לחוויותיו. הוא הקסים את חבריו בדברי התלהבות פיוטית על משימתם, החורגת מתחום תיקון חיי היחיד והמשתלבת בתהליך הבראת העם. הוא נמשך במיוחד למשימות הקשות שבעבודה ובשמירה, דווקא בגלל הקושי שבהן, והתנדב אליהן, כי בכך מצא סיפוק של ניצחון על עזובת הדורות באדם ובאדמה והתגברות על חולשה, מורשת הגלות. אליהו אהב לצייר ובעבודותיו נראו אותות התפתחות. אחרי סיום שתי שנות ההכשרה בחר בהתיישבות במושב ובנטיית שכם ליצירת כפר חדש בארץ והצטרף לארגון "איתנים", שחנה בכפר ויתקין והתיישב אחר-כך בכפר הס.

במלחמת-העצמאות הצטרף למגינים בשרון בחטיבת "אלכסנדרוני". ביום כ"ו בסיוון תש"ח (3.7.1948), בזמן ההפוגה הראשונה, הלך עם חבריו לאסוף את יבול תפוחי-האדמה בקרבת כפר טירה. בסומכם על ההפוגה יצאו אל השדה בלי נשק, אך הערבים הפרו את ההפוגה ופתחו ביריות. אליהו נפצע קשה וכשניגשו חבריו לקחתו האיץ בהם שימלטו את נפשם, כי הוא כבר אבוד ואסור להם לסכן את עצמם בגללו. כעבור שעתים, בבוא המשוריין לאוספו, לא מצאוהו בין החיים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בתל מונד.