זאב גנדל

בן בלה וחנן, נולד ביום כ"ז בתשרי תרפ"ו (15.10.1925) בעיירה סוויר, פולין. בשנת 1933, בהיותו בן שמונה, עלה עם הוריו לארץ. המשפחה התיישבה בכפר סבא. אחרי סיימו את לימודיו בבית- ספר עממי ותיכון הכין עצמו לחיי עמל, כבן למשפחת עמלים ולמד חרטות בבית-ספר מקצועי. אדיר היה חפצו להיות לעזר להוריו ומאוד שמח כאשר מסר את משכורתו הראשונה לאמו.

כשפרצה מלחמת-העצמאות סילק הצידה את חשבונותיו הפרטיים באומרו בקצרה: "על-אודותי אין מה לדבר, כעת מלחמה ורק אחרי הניצחון נחליט על עתידי בחיים". זאב שירת בחטיבת "אלכסנדרוני" בשמירה ובהגנה בשרון הדרומי, השתתף בפעולות בהרצליה ובביר עדאס, ובאחרונה - ברמת הכובש. ביום י"ח באדר ב' תש"ח (29.3.1948), בשעת התקפה ערבית על המקום, נפגע מכדור אויב ונפל תוך כדי הגישו עזרה לפצוע. זאב הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר סבא.

בנותיו של הפצוע אברהם שטיינברג, פנו ליחידה להנצחת החייל ב-2019 בניסיון לאתר מי היה החובש שהציל את אביהם ונפל בקרב.  

בהצלבת נתונים אותר החובש - זאב גנדל ז"ל.

מצורף נוסח ההספד אותו כתבו ברוריה שריר ואורנה פרחי בנותיו של אברהם שטיינברג.

"זאב היקר,
אנו לא מכירים, אבל יש לך חלק נכבד בחיינו. למדנו עליך מאבא שלנו וממה שנכתב עליך.

היית צעיר נמרץ בן יחיד להוריך, גדלת בכפר סבא. בחרת להתגייס לצבא ואני מצטטת את דבריך: "על אודותיי אין מה לדבר, כעת מלחמה, ורק אחרי הניצחון נחליט על עתידי בחיים." כמה אמיץ ונחוש היית, להציל את אבינו ששכב פצוע קשה בגבעה שצפתה על קלקיליה. צלף ערבי פגע בו קשות בעת שהגן על רמת הכובש. 

הלכת להציל את אבינו ממוות והמוות פגע בך. הגנת בגופך עליו ובכך נתת לו חיים. זכינו לאב גיבור, טוב לב, שדאג לנו ולסובב אותנו.

שניכם עליתם לארץ מהגלות ולשניכם הייתה מטרה אחת: להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. בזכותך בנה אבינו חיים חדשים, שהרי את משפחתו איבד בתופת. אבא העריך את החיים, שמח ושימח את כל הסובב אותו. חבל שלא הכרנו את משפחתך וכמה מעט ידענו עליך. והיום ניתנה לנו  הזכות להודות לך בשם משפחתנו, על אומץ לבך. אנו מצדיעות ומקדישות את השיר "בלדה לחובש" באהבה וכנה ובכאב רב".