מנחם-בן ציון אידלסון

בן יוכבד ויהודה-אריה, נולד בתשעה באב תרפ"ד (9.8.1924) בווארשה, בירת פולין, למשפחה חסידית. בשנת 1925, בהיותו בן שנה עלו הוריו לארץ, והיו מראשוני התושבים של בני ברק. על בני המשפחה עברו ימי האימים של מאורעות תרפ"ט ותרצ"ו, חוסר מים, תחבורה קשה ולבטי-פרנסה. מנחם ספג מילדותו את ההווי היהודי המסורתי, התחנך בתלמוד-תורה, בבית-הספר "מזרחי" ובישיבת "היישוב החדש" אך נאלץ לפרוש בגיל צעיר מלימודיו בבית-הספר "מזרחי" ולבוא לעזרת אביו, שהיה עגלון ופירנס בקושי את המשפחה המטופלת בילדים. בגיל צעיר נתייתם מנחם מאמו ומאז נטל חלק בדאגה למשפחה הגדולה. ברבות הימים החל לעבוד כנהג משאית. על אף עבודתו המפרכת לא הזניח את תלמודו והיה שוקד בכוחות עצמו על לימודי קודש. מנחם התחנך בתנועת "בני-עקיבא", היה חבר ותיק ב"הגנה" ובשנותיו האחרונות פעל בחוג הצעירים של "הפועל המזרחי".

עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס לשירות מלא בחי"ש תל-אביב והיה מטובי חבריה של הפלוגה הדתית. אור ליום ט"ו בטבת תש"ח (28.1.1947) נפצע בראשו בפעולה בתל- ליטווינסקי. למחרת, ביום ט"ז בטבת תש"ח (29.12.1947), נפטר בבית-החולים ביילינסון והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.