אברהם (ברומצ'י) דויטש

בן יהודית ושרגא, נולד ביום ה' בסיוון תרפ"ט (13.6.1929) בעיר ורפלט, הונגריה. בשעה שהנאצים השתלטו על ארץ זו הובל, והוא אז בן 14, למחנה-ההשמדה אושוויץ. שם נהרגו הוריו, ואותו העבירו לבוכנוואלד. עם השחרור חזר להונגריה ושהה זמן-מה בבודפשט אצל קרובי משפחתו. משם עבר לבלגיה, מקום מגורי אחיותיו. שם גם ראה בנחמה: בעזרת חיילי הבריגדה היהודית, ששבו לארץ, העפיל למולדת, התיישב בפתח תקווה ועבד בבית- חרושת למרצפות. שם גם הצטרף ל"הגנה".

אברהם התנדב בחודש ינואר 1948 לפני שהגיע תורו ושירת בחטיבת "אלכסנדרוני". בחופשתו האחרונה, בליל הסדר, התאכסן בבית דודתו בנתניה ושם יעצו לו שלא לקפוץ בראש ולא להסתכן. על זאת השיב: "מי יילחם אם לא אנוכי? הרי אין לי הורים שיבכו אותי במותי". שלושה ימים אחרי-כן, ביום י"ז בניסן תש"ח (26.4.1948), נורה מן המארב על-ידי ערבי ביפו, ימים מספר אחרי כיבוש העיר. אברהם הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בפתח תקווה.