פישל (אליקום) זמיר

בן חיה ומשה, נולד ביום ב' באייר תרפ"ד (6.5.1924) בווארשה, בירת פולין, ובעודו תינוק עלה לארץ עם הוריו, שהתיישבו במגדיאל עם ראשוני המתיישבים. במגדיאל למד בגן-הילדים, בבית-הספר העממי בפיקוח "המזרחי", וזמן-מה ב"ישיבה" הקטנה של הרב המקומי. משנפסקו הלימודים ב"ישיבה" עבר לנתניה לעבוד בליטוש יהלומים, אך רוח התורה שספג לתוכו ליוותה אותו בדרך חייו גם אחרי פרישתו מהלימוד. בנתניה התגייס לשנת-שירות בפלמ"ח. אחרי השחרור חזר לעבודתו, אך היה מוכן תמיד לכל פעולה ב"הגנה" שתידרש ממנו.

כשהחלה מלחמת-העצמאות התייצב לשירות בחטיבת "אלכסנדרוני" והשתתף בקרבות מגדיאל, כפר סבא הערבית, קלמניה, תל ליטווינסקי, חיריה ויפו. לפי פקודה עבר קורס חובשים, אף כי ביקש כמה פעמים להעבירו לפעולות חבלה, ושירת בתפקיד חובש קרבי. מפעם לפעם היה סר הביתה לביקור קצר כדי להרגיע את אמו החולה. כשביקשה ממנו שיחוס על עצמו וייזהר מפני הסכנות, השיב לה: "אל תראי, אמא, תמיד אנו המנצחים בקרב".

עם כניסת הלגיון הערבי החמיר המצב בירושלים והדרך אליה נחסמה על-ידי מערך הלגיון בלטרון. לפריצת הדרך נערך מבצע "בן-נון א'". המשימה הוטלה על חטיבה 7 וגדודו תיגבר את החטיבה למשימה זו. סמוך ליציאתם נתקלו בכוחות אויב עדיפים ונאלצו לסגת. בקרב זה נחשב כנעדר, ביום י"ז באייר תש"ח (26.5.1948). ביום נופלו מתה גם אמו.

ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא עם שאר חללי הקרבות בלטרון למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.