יצחק (איצאלע) אלפרן

בן שושנה ואריה, נולד ביום ו' בשבט תרע"ה (21.1.1915) בעיר קלם שבליטא למשפחה ציונית ותיקה. את חינוכו קיבל בגימנסיה העברית של קלם. עבד בהכשרה חלוצית והיה חבר פעיל מאוד בתנועה הציונית-סוציאליסטית. בשנת 1935 שירת בצבא הליטאי. בשנת 1941, עם כניסת הצבא הגרמני לליטא, הצליח להימלט לרוסיה לאחר טלטולים וקשיים רבים. עם אחיו נדד ברוסיה ממחנה למחנה מתוך כוונה להגיע לארץ-ישראל, אך בתורכמניה גויסו השניים לצבא האדום והועברו לדיוויזיה הליטאית (שהיתה מורכבת ברובה מיהודים). שנה תמימה עשה בשירות פעיל. נפצע פעמים רבות ושב לחזית. לבסוף נפצע קשה ברגלו ובמצב אנוש התגלגל למעלה משנה בבתי-חולים שונים. לאחר תקופת עבודה בקולחוז סובייטי, ששימש כמחנה-עבודה ליד הצבא האדום, שעבדו בו נכי-המלחמה ומבריאים, ואחר מאמצי-החלמה נואשים - הועבר שוב לשירות צבאי כמתורגמן של תובע צבאי. עם הצבא האדום התקדם עד גרמניה וראה במו-עיניו את השואה שירדה על עם ישראל בכלל ועל בית הוריו בפרט. עם שחרורו מן הצבא הרוסי בשנת 1946, חתר בכל כוחותיו להגיע ארצה, ובדרכי בריחה, בטלטולים ובסכנות, הגיע לפולין ומשם לעיר מינכן שבגרמניה. בינואר 1948 העפיל ארצה בשם בדוי. כעולה חדש, לא חלה עליו חובת גיוס לאלתר, אך עם הכרזת המדינה ופלישת צבאות ערב התייצב, התגייס לצבא ושירת בחטיבת "אלכסנדרוני". הוא השתתף בקרבות קאקון, ראש העין, מגדל-צדק ועוד. ב-15 ביולי 1948 בערב החליפה פלוגתו פלוגה אחרת מהחטיבה במשלטים שממזרח לקולה וטרם הספיקה להיערך ולהתחפר כהלכה במקום. בבוקר ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948) תקפו כוחות הלגיון את המשלט כשהם מסתייעים באש ארטילרית ושריוניות, שטפו את עמדות המחלקה במשלט הקדמי ואילצו את הפלוגה לסגת. בקרב זה נפל יצחק, והובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.