יצחק פדידה

בן אסתר ומיכאל, נולד ביום ט"ו באלול תרצ"ב (16.9.1932) בעיר ואהרן, אלג'יריה ולמד בישיבת "עץ חיים". היה ירא-שמים מנעוריו והקפיד על הכשרות בביתו. יצחק הקפיד על מצוות כיבוד אב ואם, שמע בקול הוריו והתנהג בצנעה ובענוותנות. את ארץ הקודש אהב אהבה עזה והיה מנשק את המכתבים שהגיעו מארץ- ישראל. בחודש יולי 1947 עלה ארצה עם משפחתו בעלייה ב', באונייה "שיבת ציון". האונייה נתפסה על-ידי הבריטים ובאיה נשלחו לקפריסין, ורק ב-28.12.1947 הגיע לארץ. 4 חודשים ישב במחנה-העולים ברעננה ומשם עבר למגדיאל. כדי לעזור למשפחתו בת עשר הנפשות עבד בעבודות לא-מקצועיות שונות ונתחבב על מיודעיו וחבריו לעבודה.

ביום הכרזת המדינה, ה' באייר תש"ח (14.5.1948) נשלח לעבודת ביצורים בכפר סבא ושם נפגע מרסיס-פגז ומת במקום. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות במגדיאל.