מלחמת ההתשה

בליל ה- 19 באפריל 1970 נתקל מארב של גדוד 9203 במחבלים שחדרו כדי לתקוף את כפר יובל. בהיתקלות זו נהרג נהג הזחל"מ, רב"ט הירש שלמה (הג'ינג'י).

בבוקרו של ה- 21 למאי 1970 בסיור בוקר של גדוד 33 על המערכת, ליד הריסות העיר הסורית קוניטרה, נהרג חבלן הסיור טור' אסולין מרדכי, מפיצוץ  מטען חבלה שהוצמד לגשרון.

מספר יהודה זמנבודה, מ"פ המסייעת של גדוד 33: "מרדכי אסולין ז"ל צורף כחבלן לפלוגה שלי מפלוגה א'. הנוהל בסיור היה שהגשש מוודא שאין עקבות ובודק מסביב לכל גשרון ואח"כ החבלן היה צריך להציץ מתחת לגשרון כדי לוודא שהגשרון אינו ממולכד. הגשש לא איתר עקבות או כבל להפעלת מטען וכאשר מרדכי וידא שאין מטען מתחת לגשרון -  הופעל מטען שהוצמד בתחתית הגשר ומרדכי אסולין נהרג בפיצוץ. בדיעבד התברר שההפעלה בוצעה באמצעות תיל חשמלי שנמתח מהגשרון אל תוך השטח הסורי והוסתר כך שהגשש לא הבחין בו."

ומוסיף יהודה זימנבודה, שני סיפורים נוספים מתקופת ההתשה: "בתחילת יוני 1970 מח"ט 188, בר כוכבא, העביר לנו השתלמות בהפעלת טנקים וצירף לנו טנקים לסיורים. יצאתי לסיור "פתיחת ציר" (סיור מוקדם לאורך ציר כדי לבדוק אותו לפני מתן אישור תנועה לתנועה האזרחית) לאורך הכביש מקוניטרה דרומה לכיוון רפיד. היו לי בכוח שלושה טנקים, שני זחל"מים ועוד זחל"מ שעליו מוצבת מרגמה 81 מ"מ. נענו בצורה מאובטחת כאשר הטנקים מדלגים מעמדה לעמדה ומחפים על תנועת הזחל"מים. לפתע ניתך עלינו מטח פגזים מדויק. הבנתי שאנחנו נצפים ע"י קצין טיווח ארטילרי סורי, שנמצא בתוך שטחנו ברכס חזיקה שנישא מעלינו. לא הייתה כל אפשרות אחרת שהסורים יכלו לדעת היכן בדיוק נמצא הכוח שלי. הוריתי לטנקים ולחיילים שלי, לפתוח באש לעבר הרכס ולכסות אותו באש. ההפגזה פסקה. בהמשך סיפר לי המג"ד שברדיו הסורי היה דיווח על מארב סורי ששכב על הכביש וגילה "כוח גדול של טנקים" עולה עליו. על פי הדיווח ברדיו הסורי, החילוץ של המארב הסורי משטחנו, בוצע בסיוע הפגזה ארטילרית על כוח הטנקים הישראלי."

"הייתי בחפ"ק למארב "מרבל" (אמצעי לזיהוי אנשים בלילה). המרבל זיהה 4 דמויות שנמצאות בתנועה מתוך שיטחנו לכיוון הגבול הסורי וביקש אישור לפתוח באש. המח"ט שאל האם הדמויות חובשות קסדות, מאחר וחשש מירי על כוח של גולני שהתאמן באזור. המארב השיב שהדמויות ללא קסדות וקיבל אישור לפתוח באש. ממכת האש הראשונה נהרגו שניים מהמחבלים והמארב דיווח ששני הנותרים התחמקו לו. בקרבת מקום היה גם כוח של סיירת אגוז והמ"פ שלהם התעקש לרוץ ראשון למקום.הכוח של אגוז נתקל במחבל הנמלט והרג אותו. הבנתי שבמקום נמצא עדיין המחבל הרביעי. הוריתי לכוח לרתק את המחבל למקומו בירי ובאמצעות פגזי תאורה. עם אור ראשון ביצענו סריקה ונתקלנו במחבל האחרון שהרים את נשקו ונכנע. דרשתי לדעת היכן הם הניחו את המוקשים שלהם, מכיוון שכבר קודם ראינו שעל המחבלים ההרוגים יש תרמילים ריקים. המחבל היתמם ואז לקחתי אותו לראות את חבריו ההרוגים והסברתי לו שאיננו רוצה להיראות כמוהם. המחבל הבין את העסקה שהוצאה לו והראה היכן הוטמנו המוקשים"

ויהודה זימנבודה מוסיף ומספר: "בהזדמנות אחרת באותה תקופה, הייתי בסיור עם מחלקת הסיור של הגדוד. נתקלנו בעקבות של מחבלים שהטמינו מוקש ואח"כ ראינו את המחבלים בורחים לתוך סוריה. ירינו לעברם וביקשתי ממוצב 110 שירה פגזי מרגמה לנקודה שציינתי לו. המוצב ירה ולא ראיתי את הנפילות של הפצצות. שאלתי את הקצין במוצב להיכן הוא יורה, מכיוון שאנני רואה את הנפילות במטרה שציינתי לו. הסתבר שהנ"ל טעה באיזה 30 מעלות וירה על מוצב סורי שהיה מתחת למוצב 110. בלילה הסורים גמלו לנו בהפגזה כבדה על מחנה התעסוקה בקוניטרה. הפגזה שעברנו ללא נפגעים"

יוני 1970 הייתה תקופה סוערת מאד ברמת הגולן. בעת שהחטיבה הייתה מגויסת ופרושה ברמת הגולן ובחרמון, אירעו אירועים רבים ששיאם היה במלחמת "שלושת הימים". להלן אירועי חודש יוני 1970, באדיבות ארכיון צה"ל:

ביום 7 ביוני 1970, מוצב 107 שהוחזק בידי כוח מגדוד 33 הותקף באש ארטילרית כבדה. רב"ט אללוף דוד חש לעמדת המקלע ונהרג מפגיעה ישירה של פגז בעמדה.

לאחר מועד זה, במהלך חודש יוני, מוחלף גדוד 33 שלנו בגדוד 92 מהחטיבה שתופס את הקו ברמה.

14 ביוני 15:30 בשדות מבוא חמה עלה טרקטור על מוקש. הטרקטוריסט נפצע קשה ונפטר כעבור 3 ימים.

23:40 פצצות אר.פי.ג'י נורו לעבר מחנה רפיד. חייל אחד נפצע. הושבה אש נק"ל. בסריקה נתגלו עקבות של 4 אנשים.

15  ביוני 10:50 מתגלה מטען בן 40 ק"ג מחובר לתיל ממעיד על הכביש מזרחית לקוניטרה. בסריקה מתגלים עקבות של 6 אנשים.

שלושה וחצי קילומטרים מערבית למוצב החרמון, עולה טרקטור על מקבץ של שלושה מוקשים. בסריקות עולה גם זחל"מ על מוקש ונהגו נפצע קשה, ומתגלה מוקש נוסף.

מספר אמנון מישר מ"פ ב' בגדוד 92: "פלוגה ב' מנתה באותו חודש כ 120 לוחמים + חיילי מפקדה ( נהגים, חימוש, כתק"ל, קשר, מטבח, אפסנאות וכו' ). גזרת הפלוגה הייתה : ממוצב 105 בדרום ועד לחרמון בצפון.

משימות הפלוגה : איוש מוצבים 105; 71 ( סחיטה ); 101 ( 1 ק"מ מערבית לרכבל תחתון ); מוצב החרמון; סיור ופתיחת צירים לכל המוצבים; אבטחת פריצת הדרך מרכבל תחתון לג'בל ראס ( הר דב ).

מפקדת הפלוגה ישבה באופן עצמאי במחנה מסעדה. המפקדים והכוחות של הפלוגה : מ"פ אמנון מישר ( מוסה ) – דגניה ב'. סמ"פ יואב שטיינמן – רמת השופט; מ"מ מח' טנקים שרמן מהגש"פ ( 2 שרמנים בנזין ו 2 דינו ) יובל שיאון – דגניה א'; מ"מ מחלקת סיור מפלס"ר החטיבה עוזי לב – גבע; מ"מ מחלקת תול"ר יהושע דיין – עין השופט. מחלקות אלו פעלו בפתיחת צירים, אבטחת הדרך מרכבל להר דב ומארבים. במוצבים ישבו 4 המ"מים  של הפלוגה שלנו : מוצב 105 עמוס ירדני – אלונים; מוצב 71 – רם אדן – שדה נחמיה. מוצב החרמון ישי רוטר – שדה נחום; מוצב 101 קצין חדש שלא נשאר בגדוד לאחר התקופה היות ולא התאים.

- בכל התקופה שהפלוגה שירתה בקו קרענו את התחת ללא רגע זמן למחשבות.

- 15 ביוני כוח אגוז משכיב 2 מארבי א"א בתוואי שנסלל מרכבל תחתון להר דב. החיילים מאגוז ישנים! למחרת בבוקר ב"סיבוב הנחש", כפי שנקרא הפיתול בתוואי הנסלל מרכבל להר דב, עולה טנק שרמן ( דינו - ללא תותח וממולא בבטון ) על מוקש ולאחריו מיד עולה גם נגמ"ש B.T.R.   (ובו נהג , המ"פ אמנון מישר והסמ"פ יואב שטינמן ) על 2 מוקשים מרובעים של 7 ק"ג; הנהג נשרף כמו לפיד ומפונה ע"י הליקופטר, אמנון מועף מהנגמ"ש ויואב מחלץ את התחמושת מהנגמ"ש.

- טרקטור D9 עולה כעבור זמן על סנדוויץ' של מוקשים וגולש ללא פגע לתחתית הואדי. למפעיל שלום."

16 ביוני שני טרקטורים נוספים עולים על מוקשים באותה גזרה שמערבית למוצב החרמון.

לעבר משטרת קוניטרה נורות 2 פצצות אר.פי.ג'י ממשגרים מאולתרים.

17 ביוני 08:30   4 פצצות מרגמה נורו צפונית למוצב 92.

בשעה 22:10 "מרבל" (אמצעי לזיהוי אנשים בלילה) שממוקם 2 ק"מ צפונית מערבית לכפר אל מא, מגלה 4 דמויות ופותח לעברן באש. לעבר ה"מרבל" נורית אש מרגמות וכוחותינו משיבים באש מרגמות. בסריקה מתגלות 3 גוויות של מחבלים ואחד נלכד פצוע. בשטח מתגלה מטען, חוט חשמל ומחסניות קלצ'ניקוב.

בשעה 22:00 מארב של גדוד 92/7012 שממוקם שני ק"מ דרום מערבית למוצב 32 מזהה 6 דמויות ופותח באש. מהירי נהרגו 3 מחבלים. לחיפוי על נסיגת החוליה נורות מספר פצצות מרגמה על המארב. הושבה אש ארטילרית.

18 ביוני 10 פצצות אר.פי.ג'י נורות לעבר רמת מגשימים. כל הפצצות פוגעות מחוץ לישוב. הושבה אש לעבר מקורות הירי.

21 ביוני בשעה 08:20 נתגלה מונ"ר (מוקש נגד רכב) בכניסה למוצב 34 ועקבות 6 אנשים.

בשעה 09:20 מתגלה שגשרון מזרחית לקוניטרה, פוצץ במהלך הלילה.

בשעה 11:30 חדר מטוס סורי באזור מוצב 72 וסב על עקבותיו ושב מזרחה.

צפונית לקוניטרה נורות 5 פצצות מרגמה לעבר דמויות  שנצפו באזור.

22 ביוני בשעה 07:20 גילה סיור ליד נחל גולן, מטען חבלה.

בשעה 13:00 הותקפה מהמארב מיכלית מים של גדוד 7012 כשהיא בדרכה בין המוצבים 109 ל- 110 כ-50 מטר לפני המוצב (מוצב 50). לעבר המיכלית נורו פצצות אר.פי.ג'י ונק"ל. המיכלית נפגעה ועלתה באש ונהגה רב"ט ניילינגר יעקב נהרג. ג'יפ ליווי שנסע כ- 150 מטרים לפני המיכלית, פתח באש נק"ל לכיוון מקורות הירי. מוצב 50 ירה נק"ל ומרגמות 81 מ"מ לעבר 6 דמויות שנראו בורחות מהמקום וטנקים ירו לעבר ציר הבריחה, לא- רוחיינה. במקביל נורתה ע"י הסורים אש ארטילרית לחיפוי על נסיגת הכוח האורב. בסריקות במקום נתגלה מוקש נגד רכב ושני מקומות מרבץ של האורבים במרחק של כ-100 מטרים ביניהם.

להלן דוח התקרית (באדיבות ארכיון צה"ל):

וכך מספר פיני שיבולי, מ"פ המסייעת של גדוד 92/7012: "ישבתי ליד מפקדת הגדוד במחנה התעסוקה בקוניטרה. כששמעתי על ההתקפה על מוצב 107 לקחתי איתי כמה מאנשי ועוד תגבור ממחלקה של גולני שהייתה צמודה אלינו. בסה"כ העמסתי עשרה לוחמים על זחל"מ ודהרנו לכיוון המוצב המותקף. בדרך, ליד מוצב הבוסטר, חברו אלי שלושה טנקים שרמנים מכוח הגש"פ. ממקום עומדנו יכולתי לראות את פתחת קוניטרה מופגזת ונכתשת בהפגזה כבדה מאין כמוה. מכיוון שהיינו צפופים בזחל"מ ובגלל ההפגזה הכבדה, החלטתי לחצות את השטח בריצה וכך לגמוע את שני הקילומטרים שהפרידו בינינו למוצב המותקף. היינו לבושים באפודי מגן כבדים מאד שעל פי ההנחיות המבצעיות נועדו רק ללבישה בתוך כלי רכב ולא לתנועה רגלית. בהחלטה של הרגע, החלטתי שהאנשים ירדו עם האפודים כדי להגן עליהם מפני ההפגזה הכבדה. תוך כדי הריצה, אירע פיצוץ בסמוך אלי והרגשתי חבטה קשה בקסדה וחבטה נוספת באפוד המגן שעלי. עפתי באוויר ונחתתי בחזרה על הקרקע. הרחתי ריח חמצמץ של דם אך לא הבחנתי כלל שנפגעתי. הלוחמים חשו אלי כדי לוודא באם נפגעתי. הרגעתי אותם והמשכנו לרוץ. כשהגענו למוצב הסתבר שלוחמי המוצב, בפיקוד המ"מ אלי ברזילי - כבר הדפו את הסורים התוקפים. הרגם פגע עם פגז מרגמה בתוך נגמ"ש סורי ופוצץ אותו. גם המק"כיסט עשה עבודה יפה עם מקלע ה- 20 מ"מ שלו. רק במוצב התברר לי שרסיס קרע חור בקסדה שעל ראשי ושהאפוד מגן נקרע ע"י רסיס נוסף. רסיסים אחרים גרמו לי פציעה מתחת לתחום המוגן ע"י האפוד וגם אצבעי נפגעה מרסיס."

ומוסיף רן בר גיורא, מג"ד 92/7012: " הייתי בחפ"ק בתל חרמונית וראיתי שכל פיתחת קוניטרה סופגת הפגזה אדירה. אם הזמן הבנתי שעיקר ההרעשה מכוון אל מוצב 107 שלנו. בינתיים הגיע כבר דיווח מאמנון דותן שהיה בתצפית, על תנועה סורית לעבר המוצב. בעת שצפיתי מתוך העמדה במהלך ההפגזה הכבדה, חדר רסיס דרך החרך ופצע אותי בלחי. הפטרתי  "אוף, לעזאזל, חטפתי...". לא שיערתי שהמטכ"ל מאזין לרשת שלי. בדיעבד הסתבר ששם שמעו בבירור את הפגיעה שלי, דבר שהטריד מאד קרוב שלי שהיה ב  "בור  " באותו הזמן. ביקשתי סיוע של מחלקת טנקים ומחלקה נוספת הגיעה מהגזרה הדרומית לנו, לבקשת מג"ד הגזרה הדרומית שהיה בחפ"ק ביחד איתי. קיבלתי מהמח"ט, פיחוטקה, פקודה לצאת למוצב 107 המותקף וליטול את הפיקוד במקום. הסתבר שנהג הזחל"מ שלי נעלם וביקשתי מנחום גור אריה, הקמ"ן שלנו, שיביא את הזחל"מ. לא הצלחתי ליצור קשר עם מחלקת הטנקים שהגיעה מהגזרה הדרומית. ביקשתי ממ"מ הטנקים שלי, שימצא דרך לתקשר עם המחלקה השנייה, ויצאתי בזחל"מ לעבר המוצב. מכיוון שהזחל"מ נפגע קשות מרסיסים, קרטע ולבסוף נתקע סופית, את 400 המטרים האחרונים, גמענו בריצה והגענו למוצב. הסתבר שבינתיים הכוח במוצב בלם כבר בעצמו את ההתקפה הסורית. בינתיים הודיע לי המח"ט, שיש פצוע במוצב האום השכן, והורה לי להזעיק את זחל"מ התאג"ד שלנו ולהפנות אותו למוצב האו  "ם. זחל"מ התאג"ד התקרב לשער המוצב ואז כאשר הייתי ממש בקרבתו, ראיתי שפגז פגע פגיעה ישירה בתוך זחל"מ התאג"ד שלנו. עליתי מיד לזחל"מ וגיליתי שכל אנשי הזחל"מ נפגעו. הפיצוץ בתוך הזחל"מ לא הותיר כל סיכוי לאיש מאנשי הזחל"מ".

צוות התאג"ד של גדוד 7012 חש למוצב אום 107מכיוון שהגיע דיווח לגדוד שגם שם יש פצועים. בדרך אסף התאג"ד טרמפיסט, לוחם גולני, שנמנה על הכוח של פיני שיבולי. צוות התאג"ד עצר ליד שער המוצב כדי לשאול על הדרך למוצב האו"ם ואז נפגע ממטח ארטילרי שאחד מהם פגע פגיעה ישירה בתוך זחל"מ התאג"ד והרג את הרופא הגדודי, סגן ד"ר פז רן ז'אק והחובשים, סמ"ר אלעזר מרדכי, סמל בורקובסקי יוסף, ואת אפרים תשובה, לוחם גולני  שהצטרף אליהם בדרך למוצב.  

וכך כותב שמעון אורבך (ספר מורשת עוצבת הגולן) מפיו של מפקד המוצב מגדוד 7012, סגן אלי ברזילי, קצין שמשרת כבר 8 שנים בגדוד, חבר קיבוץ יפעת: " בעקבות ההפגזות שניחתו עלינו ביום רביעי וחמישי, השתררה מתיחות באזור. ביום שישי חיכינו שמשהו יקרה והאנשים היו בכוננות. ברבע לארבע החלה הפגזה על המוצב שלנו. אנשים נכנסו לבונקר. הייתי בעמדה עם שמואל שנקר, חייל ותיק במחלקה שלי ושנים רבות אנחנו משרתים יחד במילואים. ישבנו יחד בעמדה בביטחון רב. מדי פעם צפינו בשטח, להבחין בנעשה. רסיסים לא חדרו לתוך העמדה ואנחנו היינו לבושים באפודי מגן. סביבי היה הכול עשן ורק לפעמים הבחנו בהבהקים. ב-04:30, בבת אחת נפסקה ההפגזה ונשתרר שקט פתאומי. לא שמענו דבר. זינקנו מיד לצפות קדימה. ראינו על הכביש, ממול, במרחק -20 מטרים, רצים חיילים סורים. ראשיהם היו עטופים בכאפיות שחורות ובידיהם קלאצ'ניקובים. תוך שניות היינו על המקלע. שמואל פתח באש לעבר הכביש כדי לחסום להם את המעבר לעבר המוצב, ירה כמה סרטים במקלע ואני בעוזי. אז יצא שמואל לאחור ואני המשכתי באש. הסורים דילגו מיד לתעלות בצידי הכביש ותפשו מחסות מעבר לסלעים. לאחר שגמרתי את התחמושת, קפצתי לתעלה, נטלתי מקלע אחר והמשכתי לירות לעברם. הם החלו לסגת בקפיצות קרב. כל העת חשבתי שאנו מוכרחים למנוע מהם לחדור לתוך המוצב. אחרי שגמרתי לירות עליהם 10 מחסניות מהמקלע, היה לי מעצור בכלי. קפצתי לצד השני, לקחתי מרגמה 52 מ"מ ויריתי פגזים אחדים. בינתיים הגיע אלי החייל יהודה גזית והתחלנו לזנב באש בחיילים הסורים הנסוגים. עברתי במספר עמדות. האנשים התחלקו וירו וטנקים הגיעו והפגיזו את הטנקים הסורים. אחד החיילים, קטלן, ירה מספר פגזים במרגמה לעבר הנגמ"שים הסורים. פתאום ראינו שאחד הנגמ"שים נפגע והתלקח. הנגמ"ש הסורי השני, נמלט אף מבלי לחכות ללוחמים שנסוגו אליו. גם הטנקים הסורים הסתלקו במהירות. הגיעו אלי אנשים נוספים, ביניהם פינייה שרץ למוצב עם קצין צעיר, למרות ההפגזה הכבדה. מאוחר יותר, משהגיעו מבקרים נוספים והביאו עמם זרי פרחים והכול היה שקט יחסית, ידעתי שההתקפה על המוצב נהדפה. שמואל, שהיה איתי בעמדה, פונה לאחר שנפצע בכתפו. רב"ט שמואל שנקר היה הנפגע היחיד מבין אנשי המוצב שלנו. בסביבות השעה שש וחצי הגיע למוצב זחל"מ הפינוי. לאחר ששמואל פונה, ניצבו אנשי הזחל"מ, בפתח המוצב, ופתאום נורו אליהם כמה טילים. אחד הטילים פגע ישירות והדוקטור פז ושניים מאנשיו נהרגו."

מוסיף וכותב שמעון אורבך (ספר מורשת עוצבת הגולן) מפיו של רב"ט שמואל שנקר שמשרת בגדוד 7012 כבר 9 שנים, בן 30, תושב המושב שדה יעקב: "אפשר לומר שהתחסנו בפני ההפגזות ביום רביעי וחמישי. בימים הראשונים היה המצב גרוע יותר. בהפגזה שהייתה ביום שישי, ישבנו בשקט. משנהייה שקט הבחנתי בסורים. הם דילגו בקפיצות קרב. קפצתי למקלע הכבד והתחלתי לירות לעברם עד אשר היה לי מעצור בכלי. אז קפצתי לאחור להזעיק את החבר'ה. בחצר שרקו מעלי כדורים. המשכתי לרוץ ולירות כדי למנוע בעדם מלפרוץ לתוך המוצב. עימי היה אורי זילברמן. עליתי על הסוללה כדי להרחיב את אפשרות הראיה והתצפית. פתחנו באש אבל לא הבחנתי בדמויות. אז שמעתי יריות מכיוון השער. יריתי לשם בעוזי ואמרתי לאורי שיפתח באש לכיוון. החלפתי מחסניות והמשכתי לרוץ עד שנפגעתי בכתפי הימנית. המשכתי לירות עד שגמרתי את המחסנית. אחר כך אמרתי לאורי שאיבדתי את היד. הוא אמר "תחבוש את עצמך" והמשיך באש. למקום הגיע החובש והוא רצה לחבוש אותי. אמרתי לו "קח את המחסניות ותמשיך לירות. חיי שנינו יקרים יותר מחיי". החלטתי שאני מוכרח להסתלק ממקום הפגיעה. זינקתי לבונקר אחר ואז הגיעו החובש ואורי. אורי עמד בפתח וחיפה עלינו עם המקלע והחובש ניסה להכניס לי אינפוזיה ונתן לי זריקת מורפיום. את מקום הפגיעה חבשתי בעצמי קודם לכן. אלי המפקד דיווח במכשיר הקשר שיש לו פצוע במוצב. הגיע  זחל"מ עם דוקטור פז ופינו אותי. מאוחר יותר הגעתי לבית החולים."

ועוד כותב שמעון אורבך מפי רב"ט אורי זילברמן גדוד 7012 שגר בחיפה: " ישבנו בעת ההפגזה בבונקר והייתה הרגשה טובה לכולם. איש לא היה חיוור וחשנו ביטחון. פתאום השתרר שקט. יצאתי וראיתי אנשים על הגדרות. צעקתי לחבר'ה "עולים עלינו". יצאתי החוצה ופתחתי באש. שמואל נפצע לידי ואמר לי "איבדתי את היד מכדור". אמרתי לו "לא איבדת, הכול בסדר". בתוך שניות אחדות קפץ החובש והחל מטפל בשמואל. אני המשכתי לירות אחר כך בעמדה אחורית. חיפיתי על החובש שטיפל בשמוליק. אחרי דקות אחדות, עברנו לעמדות ופתחנו באש לעבר הסורים הנסוגים."

וכך מספר היום רס"ן מיל' אלי ברזילי, ממרחק של 42 שנים – על קורותיהם במוצב 107 שהדף את התקפת הסורים ביום 26 ביוני 1970:

"הסיפור הזה (של מוצב 111 אליו חדר כוח שריון סורי יומיים קודם לכן – א.נ. ) היה בתודעה של כולנו ואולי זו הסיבה לכך שלא הייתי בבונקר אלא בעמדה קדמית בעת ההתקפה על מוצב 54 (107). המוצב היה מטווח על ידי תותחים סורים שישבו בחאן ארנבה ובמשך הזמן הם הגיעו לרמה מקצועית גבוהה ביותר. כל דבר שזז בשטח היה מועד להיפגע בפגז הראשון. כתוצאה מההפגזה המסיבית שנחתה על המוצב הן ביום רביעי והן ביום שישי נהרסה כליל מערכת הקשר במוצב. מערכת הקשר הקוי יצאה לגמרי מכלל פעולה, לרבות הקשר בין העמדות לבונקר הראשי. בנוסף לכך כל האנטנות של הקשר האלחוטי רוסקו במהלך ההפגזה וקולו של המוצב נדם. בזמן שישבתי בעמדה הקדמית ניסיתי מספר פעמים להחליף אנטנות ומכשירי קשר אבל ללא הואיל. מאידך כל אותו זמן הייתי קשוב לרשת ושמעתי את כל מה שנאמר בה, לרבות את הידיעה שהמוצב נפל בידי הסורים והידיעה שכוחותינו מפגיזים את המוצב (שנכבש על ידי הסורים). למיטב הבנתי ספגנו אש רק מהסורים ואני לא בטוח שהיו סוללות פנויות לטפל במוצב שלנו. צריך לזכור שפיקוד צפון ריכז כוח רב של ארטילריה ושריון לצורך הפריצה בדרום הרמה, כך שהגזרה שלנו הייתה די מרוקנת והכול היה יותר בפקודה ופחות במעשה.

לאורך כל ימי ההפגזה ישבו כל אנשי המוצב בבונקר הראשי (בצד המערבי) ואילו אני ועוד מקלען ישבנו בעמדה מק  "כ קדמית בצד הצפון מזרחי של המוצב. כאמור ביום הקרב הקשר בייננו לבין הבונקר נותק וחיילי הבונקר נשארו בו כל זמן הלחימה. כאשר שככה ההפגזה הכבדה והתברר לי שאנו מותקפים על ידי כוח סורי הפעלנו את המקלע הכבד "0.5 בעמדה. שמוליק היה המקלען ואני מעין טען קשר שתפקידו להכין ארגזי תחמושת לצפות במטרות ולכוון את המקלען. כך ירינו במיומנות רבה תחמושת רבה בזמן קצר. האש הייתה ממוקדת ואפקטיבית ובעזרתה שיתקנו למעשה את יכולת הסורים להתקדם למוצב. לאחר שירינו לפחות עשרה ארגזי תחמושת (1000 כדורים) חל מעצור במקלע. לאחר שלא הצלחנו להתגבר מיד על המעצור, שלחתי את שמוליק להזעיק את החיילים מהבונקר ואילו אני המשכתי לירות בעמדה ואחר כך עליתי לתעלה עליונה והמשכתי לירות משם. היה לי ברור שאני צריך להמשיך לייצר דימוי של מוצב שמוכן היטב לכל התקפה ומגיב באש חזקה לכל ניסיון להתקרב אליו. בשלב זה הכוח הסורי כבר היה בנסיגה ואז הצטרפו החיילים מהבונקר לירי. בין היתר הפעלנו מרגמה 81 כאשר כבר את הפגז השני הצלחנו להשחיל לתוך נגמש סורי שעלה באש.

ברור לי שהעובדה שהיינו צוות מיומן בהפעלת מקלע כבד, אני הייתי בצבא הסדיר וגם קצת במילואים מפקד מחלקת מק  "כים (מקלעים כבדים בקוטר 0.5  - א.נ.) ועבדתי עם שמוליק זמן רב, תרמה רבות להצלחתנו להפעיל את המקלע במיומנות ובאפקטיביות רבה ולמעשה לשתק בכך את הסורים. תכנון המוצב היה ליקוי מהרבה בחינות, אבל מיקום עמדת המקלע היה אופטימלי וכיסה את כל הגזרה הקריטית הצפון-מזרחית של המוצב שממנה הגיעה ההתקפה."

ואלי ברזילי מוסיף ומספר ממרחק של 42 שנים את אשר אירע לתאג"ד:

"הסיפור על נפילתו של צוות התאג"ד בראשותו של ד"ר פז הוא טרגי במיוחד.

המוצב היה מטווח על ידי תותחים סורים שישבו בחאן ארנבה ובמשך הזמן הם הגיעו לרמה מקצועית גבוהה ביותר. כל דבר שזז בשטח היה מועד להיפגע בפגז הראשון. אחת הנקודות הקריטיות הייתה נקודת ההתפצלות מהכביש הראשי (קונייטרה חאן ארנבה) לכניסה למוצב שישב במרחק של כ - 30 מטר מהכביש. למוצב היה טנק שמוקם מאחורי המוצב, באחד מימי הקרבות ניסה הטנק לתפוס עמדת ירי בקדמת המוצב ונפגע מיד על ידי תותח סורי ופונה מהגזרה.

הזחל"מ של צוות התאג"ד הגיע למוצב, עצר בכביש הראשי וד"ר פז פתח את הדלת ושאל את החייל בעמדת השער לגבי הדרך לעמדת האו"ם הקרובה למוצב. באותו רגע ירה התותח הסורי פגז מטען חלול אחד שפגע בזחלם והרג את כל צוות התאג"ד. כדי לפנות את הנפגעים הייתי צריך למסך את כל גזרת הזחל"מ, להוציא את הנפגעים ולהעבירם לשטח המוצב.

לאחר תום הקרבות חקרתי למה הגיע התאג"ד למוצב כאשר עמדת האו"ם השכנה כלל לא נפגעה. מתברר שהכול התחיל בקישור לאו"ם שישב בטבריה. באותו יום הגיעה אליהם השמועה שיש נפגעים בעמדת האו"ם בדרום הרמה. הם העבירו את הידיעה דרך הצינורות הרגילים כאשר בכל שלב השתבש משהו. כאשר הידיעה הגיעה למפקדת הגדוד בקונייטרה, היא כבר הייתה בגדר הוראה לשלוח צוות רפואי לטיפול בפצועים בעמדת האו"ם ליד מוצב 54."

ומוסיף רפי חלמיש, קמב"ץ גדוד 7012, ולימים קמ"ן החטיבה, הערכה משלו למאורעות "מלחמת שלושת הימים": "להערכתי, הכוח הסורי בחן את תגובת צה"ל לתוכניתם לכיבוש רמת הגולן. הסורים עשו את שעורי הבית, והכינו תוכנית להחזרת הגולן לסוריה. ע"מ לוודא כי התוכנית עובדת ותגובות צה"ל תהינה כפי שהם צופים, או להתאים את התוכנית לתגובות של כוחות צה"ל - הם ביצעו  "מהלך תרגול". במלחמת יום כיפור ראינו כיצד הם למדו היטב מהתרגיל והצליחו להיכנס עד מחנה נפח. הם נעצרו בנפח כיון שזו הייתה הפקודה שלהם, הם לא הכינו תוכנית להמשך הקרב, {אחרת היינו נאלצים לכבוש את כל הרמה מחדש}. למיטב ידיעתי, צה"ל לא הפיק את הלקחים ממהלך התרגול שהציגו הכוחות הסורים לנגד עיניו ב"מלחמת שלושת הימים."

ויהודה זמנבודה מספר: "ביום כיפור בוצע מארב חודר לתוך שטח סוריה. כקילומטר וחצי לתוך השטח הסורי. אני הייתי הכוננות עם מרגמות כדי לסייע למארב. בשעה 21:00 התחילה מהומה במחנה התעסוקה בקוניטרה. מחבלים חדרו למחנה ופתחו באש. התפתחו חילופי אש בין המחבלים לבין חיילי גולני שישבו במחנה ואח"כ הכל השתתק. התברר שארבעה מחבלים חדרו למחנה ונמלטו בגמר הירי. לקראת השעה 03:00 ביקש המג"ד שלנו, שפיגלר, אישור להוציא את המארב. הסמח"ט, יואל גורודיש הורה להשאיר את המארב במקומו. 20 דקות אח"כ שמענו את המארב פותח באש ואח"כ הודיע לנו שפגע בשני מחבלים שחזרו משטחנו. המג"ד רצה להוציא את המארב ואילו יואל גורודיש הורה להשאירו במקומו באומרו "יגיעו עוד שניים" ואכן, כעבור זמן מה המארב הרג  גם את שני המחבלים הנותרים".

ויהודה מוסיף עוד סיפור: "הוזמנתי לארוחת ערב ביחד עם הקצינים שלי במחנה התעסוקה בקוניטרה. במהלך הארוחה נורו עלינו פצצות RPG ואש נשק קל. לא הבנו מי נגד מי. בסה"כ היינו אורחים ולא הבנו מי יורה על מי. תפסנו מחסות וראינו חיילים יורים ואחרים רצים. לאחר זמן מה השתתקה האש ואנחנו התקשינו להמשיך בארוחה. מה לעשות? במזג אוויר כזה קשה לאכל אוכל. התברר שמחבלים חדרו עד לקרבת במחנה ופתחו באש."

ומסכם מג"ד 7012, רן בר גיורא:" תקופת מלחת ההתשה הייתה עבור הגדוד שלנו מאד אינטנסיבית. עשינו תעסוקה אחת בגזרה המרכזית, במחנה התעסוקה בקוניטרה ועוד שתי תעסוקות בגזרה הצפונית הכוללת גם את החרמון והר דב (מרגע שהוקם המוצב). היינו מעורבים במלחמת "שלושת הימים" ובעוד שלושה ימי קרב נוספים. באחת ההזדמנויות, נשארו כמה כלי צמ"ה (טרקטורים למיניהם) בחניית לילה בשטח. הערכתי שיש סיכוי שבלילה ינסו לחבל בהם, והצבתי מארב בקרבת החניון. אכן, בשעת לילה נתקל המארב ופתח באש תופת. אינני זוכר אם הרגנו מחבל אחד או שניים (נהרגו שלושה – א.נ.) – בכל מקרה המארב מלא את משימתו בהצלחה".

במהלך מלחמת ההתשה נפלו בשבי המצרי 12 חיילי צה"ל ו-3 טייסים נפלו בשבי הסורי.

גדוד 8101 הקצה כוח שנכנס לתוך לבנון ביחד עם כוחות נוספים ושבו 5 קצינים סורים בכירים שביקרו בדרום לבנון וצפו על הגבול. חמשת הקצינים הבכירים (אל"מים) הובאו לשטחנו וב-9.6.1972 התבצעה עסקת חילופין עם סוריה, במסגרתה הוחזרו, לאחר 3 שנים בשבי הסורי, שלושה טייסים שבויים, סרן גדעון מגן, סרן פנחס נחמני וסגן בועז איתן. בתמורה קיבלו הסורים את 5 הקצינים הסורים שנחטפו מגבול הלבנון ועוד 46 שבויים סוריים שהוחזקו בידנו.

מצבת היחידות בהתשה שאחרי מלחמת ששת הימים

מפח"ט

·אל"מ אפרים חירם (פיקוטקה) החליף את יעקב שטרן ושירת כמח"ט ממרץ 1970 ועד אוגוסט 1971

·אל"מ צורי שגיא החליף את פיחוטקה ושירת כמח"ט מאוגוסט 1971 עד אוקטובר 1973 ממש עד לפני מלחמת יום כיפור

גדוד 8101/32

גדוד 7012/92

גדוד 9203/34

·  בהמשך גדעון וולטש נהייה סמג"ד, זאב גבעולי קמב"ץ ואסף שוחט קמ"ן

·  כששלמה אריאלי נהייה מג"ד, זאב גבעולי נהייה סמג"ד

גדוד 33

יחידות חטיבה

כתב: אמנון נבר.

תודתי למפקדים שמסרו פרטים ועדויות, לשמעון אורבך שתחקר את הלוחמים במוצב שהותקף בידי הסורים ולארכיון צה"ל על שאפשר לי לעיין במסמכים הנוגעים להתרחשויות חודש יוני 1970  ברמת הגולן והעמיד לרשותי צילומים של יומני מבצעים, דיווחים ותחקירים.

להערות ותוספות – נא לפנות לכותב [email protected]