מלחמת לבנון השנייה

חטיבת אלכסנדרוני במלחמת לבנון השנייה

לאחר התגברות האחיזה של חיזבאללה בדרום לבנון, ביום 12 ביולי 2006 במארב חיזבאללה נחטפים שני חיילי צה"ל בגבול לבנון ונהרגים 8 אחרים.

יום שישי 21 ביולי 2006, החטיבה מגויסת בצו 8 ללחימה בלבנון. לקראת הצהריים, מתייצבים חיילי החטיבה. התייצבות של למעלה מ-100%. גם חיילים שהגיעו לגיל פרישה, מתייצבים ודורשים להשתבץ ללחימה.

לאחר התחיילות, נשלחים הגדודים לאימון במתקן אימונים פיקודי. ביום ראשון, המפקדים עולים לקו בגבול הצפון כדי להתחיל חפיפה לקראת קבלת האחריות בקו הצפון, והסגנים נשארים עם היחידות להמשך אימונים וגמר הצטיידות.

ביום שני עולים הגדודים צפונה ומקבלים את האחריות בקו כדלקמן:

גדוד 1 הגנה בגזרת "רכס רמים".

גדוד 2 הגנה בגזרת "זרעית".

הגדס"ר נערך להגנה בגזרת "דובב"-"בירנית"-"אביבים".

וכך מתאר רס"ן זיו רוזלמן, סמג"ד הגדס"ר "עשינו מארבים, תצפיות, ירי מרגמות, וסיורים. היו לנו שתי היתקלויות עם לוחמי חיזבאללה. בהיתקלויות הושמדו שתי חוליות של 5-4 מחבלים. בתקופה הזו השלמנו פערי הצטיידות אחרונים".

לאחר 8 ימים, הגדודים יוצאים מהקו, והחטיבה מתרכזת לנוהל קרב לקראת התקפה חטיבתית על החיזבאללה בגזרה המערבית של דרום לבנון.

הכוונה: התקפה חטיבתית לילית במרחב "שיחין"- "אל ג'יבין"-"א-רג'מין", השתלטות על מרחב "ראס אל ביידה", וחסימת ציר החוף הלבנוני בגזרה.

השיטה: התקפת והשתלטות עד שחר, על המרחב של "שיחין"-"אל ג'יבין"-"א-רג'מין", כאשר הגדס"ר מאבטח את האגף המזרחי ובשלב שני, גדוד 1 משתלט על "ראס אל ביידה".

יום שני 31 ביולי 2006 הגדס"ר יורד מהקו ומצטרף לנוה"ק (נוהל קרב) החטיבתי.

מוסיף ומתאר רס"ן זיו רוזלמן "הוחלפנו ע"י כוח אחר וירדנו מקו אביבים. ב-24 השעות הבאות ביצענו נוהל קרב לקראת התקפה חטיבתית על מרחב "שיח'ין" –  "א-רג'מין". משימת הגדוד הייתה לאבטח את האגף המזרחי של מהלכי החטיבה בסד"כ של שתי פלוגות (פלס"ר ופלנ"ט) ולהקצות את הפלחה"ן כעתודה חטיבתית. ביצענו קפ"ק 1, קפ"ק 2, ביצענו תצפית מפקדים ומיקמנו תצפית פלס"ר שתיצור מגע עם השטח".

יום שלישי 1 באוגוסט 2006, עם ערב נפתחת ההתקפה החטיבתית. הגדס"ר וגדוד 2 חוצים את הגדר ונעים למשימותיהם בגזרה המערבית של דרום לבנון.

מוסיף זיו: "הגענו לאזור המעבר בגדר, הפלוגות פרקו והלכו ברגל עד לנקודת הכינוס. התחלנו תנועה בסביבות 20:30"

וסרן איתן שריד סמ"פ א' מגדוד 2 מספר (מיומנו של החייל אופיר שמע) "17:00 בעוד עשר דקות עולים לאוטובוסים שייקחו אותנו לשטח כינוס לפני כניסה ללבנון. 5 שעות לפני שהמלחמה, מבחינתנו, מתחילה. 22:00 המג"ד מדבר עם הפלוגה. חששות כבדים אצל כולם. מה יהיה? לאן נלך? כמה זמן נישאר... המון שאלות. אנחנו בסדר תנועה, עוד שתי דקות נכנסים, פיצוצים ברקע".

לקראת שחר כל הכוחות נאחזים ביעדים שלהם.

 
זיו מוסיף: "עם אור ראשון צק"פ (צוות קרב פלוגתי) פלס"ר ממוקם בבתים המזרחיים של "שיחין" במגע תצפית עם מרכז הכפר, צק"פ הפלנ"ט ממוקם במורדות המערביים של "ג'בל בלאט" עם מערכות עורב, במגע תצפית עם המרחב, רתק גדודי – בשהייה צפונית ל"מרווחין", חפ"ק גדודי בגזרת הפלנ"ט, צק"פ פלחה"ן – עתודה חטיבתית בשטחנו".

ויגאל שפילמן, מ"פ ב', מגדוד 2 מספר: "לאחר תצפית ופקודות, חצתה הפלוגה את הוואדי וביצעה התקפה על הפאתים של "שיחין", בדיוק כמו בפקודה, בפריסה רחבה תוך ירי נ"ט. כל מחלקה הגיעה לבית שלה, נכנסה אליו לאחר ירי נ"ט ורימונים. טיהרנו את שלושת הבתים ונערכנו להגנה. בבית של מחלקה 2 היו כמה אנשים מבוגרים. הם נאלצו לשמור עליהם."

עוד כותב אופיר שמע, מגדוד 2 "נכנסים דרך מעבר הגדר לאחר הגדס"ר, מעבר הנמשך כ-3 שעות. נכנסים ללבנון, חזרתי לכאן אחרי 14 שנה. האדמה אותה אדמה, הסלעים אותם סלעים. הדריכות גדולה הרבה יותר.

הליכה קשה, סוחבים מים ואוכל לכמה ימים.

לפנות בוקר הגענו לפאתי "ג'בין". פלוגה ב' ב"שיחין", פלוגה ג' בקסבה של "ג'בין" והמסייעת אתנו".

יום רביעי, 2 באוגוסט 2006. הגדס"ר וגדוד 2 נאחזים ביעדים, ובערב גדוד 1 והפלח"ן חוצים את הגדר וחוברים לגדוד 2, כאשר הפלחה"ן מוביל את הגדוד עד לצומת  "א-רג'מין"..

מוסיף וכותב אופיר: "10:30, לאחר שסרקנו מספר בתים נכנסו לבית 107 יחד עם מחלקה 1 והדרגון של המסייעת. עלינו לגג ואז נפתחה עלינו אש ממערב".

ומוסיף זיו רוזלמן מהגדס"ר: "ביום הראשון ללחימה – השמיד הפלס"ר חוליות מחבלים במזרח "שיחין". במהלך הלחימה נפצע קיריל ביסטריצקי בעינו מרסיסים כתוצאה מפגיעת ר. פי. ג'י ואיבד את הראייה בעין אחת.

הפלחה"ן עבר ת"פ גדוד 1 והוביל את הגדוד בלילה השני עד לצומת "רג'מין. באמצע הלילה השני קיבל הגדס"ר פקודה לצאת רגלית חזרה לארץ כדי לקבל משימה חדשה. הפלס"ר נשאר במקומו במזרח "שיחין". התנועה הפעם הרבה יותר מהירה. פחות משעתיים ואנחנו בחוץ".

יום חמישי, 3 באוגוסט ‏2006. גדוד 2 מתארגן באזור "א-רג'מין" מערב והגדס"ר מקבל משימה חדשה: לאבטח ציר לוגיסטי חטיבתי לכיוון "ראס אל ביידה" ולמנוע ירי נ"ט לגזרת החטיבה.

אופיר "עברו 36 שעות מאז שחצינו את הגבול. בשעה 08:00 הלכתי למטבח במבנה שבו שהינו. מחלון המטבח ראיתי עשרות חיילים עושים דרכם רגלית ממזרח למערב כעשרים מטר דרומית לנו. לפתע מטח יריות למבנה שלנו, לחלון שלידו עמדתי. ראבאק, יורים עליי. מישהו שם לא התעורר הבוקר. אותי זה לא מעניין. אני על הרצפה, לקחתי מרינגר, סמל מחלקה 1, דגל ישראל. זחלתי למרפסת צעקתי וקיללתי שיחדלו לירות. אחלה התחלה של יום!

צהריים. בחוץ, כ-200 מטר מאתנו מתפתחת מיני מלחמה. טנק חטף טיל סאגר. שני פצועים בטנק. יצאנו מספר חיילים על מנת לחלץ אותם. מסתבר שהם חטפו עוד טיל והתוצאות איומות. שני שריונרים הרוגים, אחד פצוע קשה והרביעי קל. מה זה לעזאזל פצוע קל? מסוק מגיע לחלץ את הנפגעים ומספר חיילים מהפלוגה מעבירים את הנפגעים למסוק. המראות קשים ביותר. למחרת אנחנו מקבלים ידיעה שהחייל שנפצע קשה, נפטר מפצעיו בבית החולים.

לפנות ערב קיבלנו ידיעה על אויב בבתים 12 ו- 13. אייל טיטנגר, המ"פ, נתן פקודה לכל מחלקה לנוע לעבר הבתים ולסגור עליהם. תוך 3 דקות המחלקות סגרו על הבתים ואז היתקלות. אייל המ"פ ביחד עם ממן וג'יימי הקשר נעים במטע זיתים למרגלות מבנה 190 וחוטפים טיל "לאו", שלמזלנו הטוב מתפוצץ מטרים ספורים מהם. הם, יחד עם מחלקה 3, מסתערים על המחבל בתוך המטע. הסיכוי לפגוע באותו מחבל קלוש.

בינתיים נפתחת עליהם אש גם מבתים סמוכים. טנק מגיע לעזרה ומחורר את כל הבתים החשודים. לא ידוע על נפגעים בקרב המחבלים. בינתיים הגדוד מקבל מידע על תגבורת של המחבלים שנעה לכיווננו, ולאחר מטח יריות לכיוונם הם נעלמים. אנחנו חוזרים חזרה לבתים וחוזרים לשגרה  ".

יום שישי, 4 באוגוסט 2006. גדוד 1 מתפצל וחלק מהפלוגות נעות עם ערב ל"שמע".

ומוסיף אלי גולדשמידט, סמ"פ פלוגה ב', מגדוד 1 "לאחר שהיית יום בתוך מבנים ב"א-רג'מין", מקבלים פקודה לנוע ולהשתלט על הכפר "שמע"  ומרחב "שקיף אל חרדון" כשלב אחד לפני הגלישה מערבה לכיוון היעד הסופי – "ראס אל בייאדה". הפקודה הניתנת היא השתלטות על מרחב הכפר "שמע".

החלה תנועת לילה. קיבלנו הוראה לתפוס את פאתי הכפר המערביים לפני זריחה ולפני הגעת תגבורת אויב. הפלוגה התמקמה באחד הבתים המערביים ביותר של הכפר "שמע". ערן מעביר לנו דיווח לפיו האויב מרכז כוחות בכפר "שמע". פלוגות א' ו-ג' מגיעות לפאתי "שמע" ומקבלות מכת אש מהמסייעת".

וערן המג"ד מתאר: "לילה 5-4 באוגוסט, לאחר מספר שעות של תנועה בלילה, אני מבין שהמשך תנועה בציר זה תגרום לנו להיכנס ל"שמע" בצהרי יום המחרת. למיטב ידיעתי יש אויב בכפר, ואין לי רצון להיכנס באור מלא כשאני חשוף. אני מקבל החלטה ומורה לפלוגות ב' ו-ג' לתקוף מיידית על בסיס הציר המוביל מ"א'רגמין" ל"שמע", לאגוף מצפון ולהתייצב בחלק המערבי, מהלך זה יבוצע ע"י הסמג"ד. לפלוגה ב' אני נותן פקודה לחזור ולהתייצב בחלק המזרחי של "שמע", לפלוגה מסייעת ולפלחה"ן להישאר במקומם ב"א'רגמין" מערב. הפלוגות מתחילות בתנועה ומתקדמות בצורה מהירה ומתמקמות ב"שמע" מערב. פלוגה ב' נעה חזרה ומתחילה תנועה על הציר לכיוון "שמע" מזרח.

חושך אחרון, פלוגה ב' מגיעה לאזור בי  "ס ב"שמע" מזרח ומתחילה להתמקם לשהייה ביום. פלוגה ג' נכנסת למבנה ב"שמע" מערב ונתקלת בחמישה מחבלים. מתפתח קרב קצר, כאשר המחבלים במנוסה לעבר הוואדי. פלוגה ג' במרדף, כאשר פלוגה א' מזהה את המחבלים ומדווחת שהיא פותחת באש. ארבעה מחבלים נהרגים.

תמונת מצב: שלוש הפלוגות ערוכות ב"שמע", פלוגה מסייעת ב"א'רגמין" וצק"פ הפלחה"ן ב"א'רגמין"".

יום שבת, 5 באוגוסט 2006. גדוד 1 מתפצל. נתי, הסמג"ד נשאר עם פלוגה ב' ועם המסייעת ב"שמע", וחפ"ק (חולית פיקוד קדמית) מג"ד ביחד עם פלוגות א' ו-ג' נעות בלילה לכיוון "ראס אל בייאדה".

ומוסיף ערן, מג"ד 1: "המסוק עם האספקה לא מגיע והמח"ט מורה להמתין לאספקה. המסוק מגיע לפנות בוקר בשעה 03:30 בערך – האספקה מספיקה לפלוגה אחת בלבד. המח"ט נותן פקודה להתארגן ולא לבצע תנועת יום. במשך היום הגדוד במנוחה. מג  "ד וקציני האג"מ מבצעים הערכת מצב ומחליטים לנוע עם חושך ראשון למרות הפער באספקה תוך מחשבה שכאשר נגיע ל"ראס אל ביידה" חייבת להגיע גם האספקה.

עם חושך ראשון יציאה של 2 פלוגות (א'+ ג') וחפ"ק מג"ד ל"ראס אל ביידה". פלוגה ב' מקבלת פקודה להגיע לצד המערבי של "שמע" והיא תשמש עתודה גדודית. מ"פ מסייעת ת"פ גדוד השריון לפתיחת הציר הלוגיסטי לגדוד. הקש"א מפעיל ארטילריה על מרחב "ראס אל בייאדה" (200 פגזים), ולקראת חצות שתי הפלוגות והחפ"ק נכנסים לכפר עפ"י התכנון – פלוגה א' בדרום ופלוגה ג' בצפון עם חפ"ק מג"ד. מ"פ ג' מוציא כוח בפיקוד סמ"פ ג' להביא מזון ומים. חפ"ק מג"ד מתמקם צפונית מערבית לפלוגה ג'. לפנות בוקר חוזר הכוח של סמ"פ ג' עם האספקה, כ-100 מטרים לפני הכפר מתקיל מחבל בודד ממרחק 3 מטרים את הכוח, דותן גמליאל נופל פצוע ברגל, סמ"פ ג' עם הכוח מסתערים והורגים את המחבל, זורקים את התיקים עם האספקה ומטהרים את השלוחה ממזרח לכפר.

תוך כדי הקרב של סמ"פ ג' נורה טיל RPG על מבנה של פלוגה ג', סמל מחלקה עמית בר-אל נפצע קשה בעיניו. מ"פ ג' מחלץ את שני הפצועים ופלוגה ג' מתמקמת על השלוחה ממזרח לכפר. מג"ד + 2 קשרים + צוות ממחלקת הסיור מבצעים טיפוס למרומי השלוחה ע"מ ליצור קשר עם החטיבה כדי לזמן מסוק פינוי לפצועים. שאר החפ"ק עם כיתת האבטחה נשאר בבית.

תמונת המצב היא: פלוגה ג' השתלטה על השלוחה המזרחית השולטת על הכפר, חפ"ק מג"ד סופג אש בבית בתוך הכפר. נוצר קשר עם החטיבה ומחלקת הפינוי חוברת לפצועים. הפצועים מטופלים ע"י החר"ק (חולית רפואה קדמית). פלוגה א' שמבצעת סריקות בחלק הדרומי מבקשת אישור לצאת מהאזור עקב גילוי של הרבה מאוד מטענים במרחב, כולל 2 מטעני קלע גדולים המכוונים לכיוון הבית שבו שוהה שאר הפלוגה.

אני מורה להם להיחלץ אל השלוחה מדרום מזרח לכפר. אנו סופגים אש נ"ט ופצמ"רים (פצצות מרגמה) על הכוח. הפצועים מפונים ע"י מחלקת הפינוי אל מסוק הפינוי כ-2 ק"מ מהנקודה שבה רצינו להנחית את המסוק. פלוגה ג' נכנסת לחלק הצפוני של הכפר ומוציאה את חפ"ק המג"ד מהכפר. אנו בצהרי היום, אין מים ומזון כבר זמן רב. הפלוגות צמאות ומזג האוויר חם מאוד. אני נותן פקודת התקפה לתוך הכפר. המח"ט עולה מולי בקשר ואנו מדברים על מהות המשימה – לחסום את ציר החוף ולשלוט על המרחב, ואני מחליט לבצע חשיבה נוספת. אני מחלץ את שתי הפלוגות 500 מטר מזרחה ומארגן את הכוח, מציב כוח לחסימת ציר החוף. התאג"ד מלא בחיילים מיובשים, פלוגה ב' מקבלת משימה לנוע רגלית ולהביא מים ככל יכולתה. מ"פ ב' חובר עם מחלקה ועם מים וכל חייל שותה מעט. במשך הלילה חובר בני מ"פ מסייעת, הפצוע ברגל, עם שיירת האכזריות ומביא אספקה.

עם חושך אחרון מ"פ א' מבצע את המשימה להשתלט על כל המרחב ולטהר את כל הבתים ב"מזרעת דיר חנא" שממוקמת דרומית ל"ראס אל בייאדה". מ"פ ג' מקבל פקודה לשלוט על כל המרחב מהשלוחה המזרחית. מ  "פ ב' מקבל פקודה להגיע ולהתמקם במרחב "מזרעת דיר חנא", ובשלב שני מצטרפת גם הפלוגה המסייעת".

ומספר רס"ן רועי פשחור, מ"פ א', מגדוד 1: "במהלך הלילה נענו מהכפר "שמע" ל"ראס אל בייאדה". עם שחר תוכננה הפלוגה להתמקם בשני בתים בפאתי הכפר הדרום מזרחיים. בפועל התברר שבית אחד משמש כדיר חזירים, והפלוגה כולה התמקמה ביחד עם חצי מהפלוגה המסייעת בבית אחד. מעט לפני עלות השחר נתקבלה הוראה מהמג"ד לנסות ולאתר בתים אחרים כדי לפרוס את הכוחות באופן יותר מבצעי.

תוך כדי חיפוש אחר מבנים אלטרנטיביים, נתגלה בית שהכיל אמל"ח רב של חומרי נפץ וציוד לחימה, ותוך כדי סריקה נתגלתה רשת חוטי ח-10 רבים. אחד מחיילי הפלוגה זיהה כי החוטים קשורים למטען קלע גדול. תוך כדי סריקה נתגלו 3 מטעני קלע גדולים (2 מכוונים על הבית שבו שהה הכוח שלנו) ועוד 2 מטעני "קלימגור" (מטען שמרסס רסיסי מתכת בהפעלה חשמלית) שהיו תלויים על העצים מסביב. במהלך של דקות ספורות פונו כל הכוחות תוך כדי חילוץ לאחור.

תוך כדי חילוץ זה נתקל כוח בפלוגה ג' שהיה סמוך אלינו במחבל והרגו. פלוגה א' הייתה בשלבי חילוץ לפאתי הכפר. לאחר מספר תקריות והכנות להיכנס לכפר בשנית וחילוץ כל הכוחות מהכפר, הוחלט להקים מערך הגנה גדודי בשטח מיוער כק"מ מזרחית מהכפר.

באותו הלילה, השתפר מאד מצבנו לאחר הגעת שיירת אספקה".

ואופיר ממשיך   "לפנות בוקר הגיעו אורחים. פלוגת העורב של החטיבה. אירחנו אותם בקומות העליונות של השיכון. אספקה הונחתה עבורנו וקיבלנו אספקה מועטה שחילקנו אותה גם לפלוגת העורב. לאחר כמה שעות מתקבלת התראה על ירי של טיל לעבר בית ורוד (יש שניים כאלה בגזרתנו). בדקנו בפלוגה מי יכול להיפגע והבנו שהעורב במקום מסוכן. פיזרנו אותם בין הבתים, ולאחר כשעה, אכן נורה טיל על המבנה. אין נפגעים.

בקובייה 71 א' מתארגנים לחיפוי לטובת הפלוגה. המשימה: טיהור וכניסה לבתים נוספים מערבה מאתנו. ושוב... צריך לאבטח את הציר הלוגיסטי  ".

יום ראשון 6 באוגוסט 2006. מוסיף ומספר רועי פשחור, מגדוד 1: "בבוקר יצאנו לסריקה מקדימה ב"מזרעת דיר חנא", כפר הסמוך ל"ראס אל בייאדה", במטרה לבדוק את שטח הכפר והמבנים שבו לשהייה ממושכת.

פלוגה א' התמקמה בשני מבנים סמוכים בפאתים הדרומיים של "מזרעת דיר חנא", ובמשך השבוע שחלף ניהלה שיגרה של סריקות ומארבים".

מספר רס"ן בני קצבורג, מ"פ מסייעת מגדוד 1: "המפקדה ממשיכה לפרוק ולהעמיס אכזריות, לטובת שיירות לוגיסטיקה שנכנסות אל הכוחות. הם כבר ממש נהיו טובים בזה. בלילה אני מפקד על שיירת הלוגיסטיקה שיוצאת אל הכוחות.

אנחנו פוגשים את הכוח המזרחי ביותר של הגדוד, המסייעת בפיקודו של שילה, הסגן שלי, בבית הספר במזרח "שמע". הם ממשכים בתנועה רגלית לכיוון "שמע" מערב, היכן שנתי הסמג"ד ואלי עם פלוגה ב' נמצאים, ואני ממשיך עם השיירה לטובת פריקת מחצית הציוד לשתי הפלוגות הללו במערב העיירה. אנחנו חוברים לנתי הסמג"ד ואלי גולן, מ"פ פלוגה ב', וממשיכים במהירות בציר היורד ל"ראס אל בייאדה". אני מגיע ל"מתג 10" שם, אני מבין, נמצא שאר הכוח עם המג  "ד. אני נכנס לחניון מאולתר ויורד מהאכזרית לפגוש את המג"ד ואת שאר החיילים והמפקדים מהמסייעת שהיו צמודים לפלוגה א' ו-ג'.

היה להם יום קשה במיוחד עם היתקלויות ופצועים וכן עם בעיות מים ומזון קשות מאוד. אני מדבר עם ערן המג"ד ומבין שיש צורך בשיירה נוספת במהירות לטובת מזון ומים נוספים, ציוד קשר וסוללות וכן מדים וציוד אישי לחיילים וכמובן סיגריות".

יום שני, 7 באוגוסט 6200. אופיר "יצאתי עם מחלקה 3 לטהר עוד בתים. המשימה שלנו הייתה מבנים 23A,17,15, לא מצאנו כלום. דבר אחד ברור. לפני הכניסה אמרו לנו בכל התדריכים שבכפר אין מחבלים. בפועל בכל בית שנכנסנו אליו היה סממן כלשהו לחיזבאללה. דגל, צעיף, כובע, תמונות, ספרים.

מחלקה 2 נכנסה לאיתור 24. שם כבר הסיפור רציני יותר. בקובייה הספציפית הזאת נמצאו אפוד, שתי מימיות, קלצ'ניקוב, רובה ציד, מחסניות, רימונים ותיק עזרה ראשונה. אין ספק שהארגון מולו אנחנו מתמודדים הפך למאורגן ומקצועי יותר. למרות הכול אין סיבה שלא ננצח. הם בסה"כ ארגון גרילה. לפי רוב הבתים מסתמן שהתושבים פשוט נסו על נפשם לפני תחילת המלחמה".

יום רביעי, 9 באוגוסט 2006. גדוד 1 נערך במתחם דו-פלוגתי.

מספר בני מ"פ מסייעת "הגדוד נערך במתחם של שתי פלוגות ומפג"ד (מפקדת גדוד) בפריסה של כ-6-5 בתים בהגנה היקפית. נתי הסמג"ד נפצע ע"י מחבל שחודר לתוך המתחם הגדודי, זורק רימון ויורה צרור שפוגע בכף ידו של נתי ומרסק אותה".

אופיר "לפנות בוקר שמרתי מאחד וחצי עד שלוש. האספקה הגיעה בלילה וקיבלתי חבילה קטנה מיואל. סוף- סוף הטלפונים שלי אצלי. עבודת קודש עושים החבר'ה שנמצאים בישראל. חשבתי שנכנסים ליומיים-שלושה, מסתבר שנכנסנו ליותר זמן. לא חשבתי לרגע לקחת את הטלפונים אתי. אבל עכשיו המצב קשה ולחוץ והטלפונים הכרחיים ביותר. סוף- סוף אני יוצר קשר עם העולם החיצון. מלאי האוכל על הקצה. לקובייה שלנו הגיעו חבר'ה מפלוגה ב', שיושבת ב"שיחין".

במבנה 129 הם תפסו שלושה מחבלים חמושים מכף רגל ועד ראש. אפילו מצוידים במפות. במבנה 96 הם איתרו מחסן עם 50 רקטות קטיושה ו-2 משגרים. במבנה 94 איתרו מחסן עם 100 רקטות. 120 מ"מ, כ- 50 רקטות 60 מ"מ כולל מרגמות. כמו כן הם מצאו קלסרים מודפסים עם שמות יישובים ועוד מטרות אסטרטגיות בצפון הארץ, כולל טווחים וכמה חומר נפץ נחוץ לכל טווח. זה כבר לא סתם ארגון חיזבאללה. זה צבא איראני קטן..."

ויגאל שפילמן, מ"פ ב' מגדוד 2, מוסיף ומספר "תוך כדי הכניסה לבית שהיינו בטוחים שהוא ריק, נכנס המ"מ לחדר פנימי שלא נראה מבחוץ ושם גילה 8 נשים בנות 80-20 זועקות. תוך כדי כך הבחינו החיילים בזקן מבצבץ מבין אחת הנשים ובטיל נ"מ (נגד מטוסים) ארוך בפינה של החדר. בפעילות של שניות הוזזו הנשים ומאחוריהם נגלו 3 גברים צעירים עם נשק, רובים עם כדור בקנה, מכשירי קשר, טילי נ"מ, פנסים וציוד לחימה. הנשים מוצאות החוצה ומסתבר שאחת מהם פצועה ונפטרה שם. השבויים לא ניסו להתנגד למרות שהיה ידוע להם שאנחנו נכנסים פנימה (כניסה רועשת שלנו) הם לא ניסו להתנגד. השבויים עם האמל"ח והחומר שנתגלה בבית הוצאו ותוך זמן קצר הם נאספו ע"י רכבים שהגיעו מהארץ. בדיעבד הצטערנו שלא תחקרנו אותם לטובת מודיעין מקומי. בעקבות אירועים אלו נשלחה מחלקה 2 למחרת לסריקה יותר יסודית של בתים שנסרקו כבר, בעיקר במרתפים. בסריקה החוזרת נתגלו מאות פצצות מרגמה, מרגמה 120 מ"מ, מרגמה 60 מ"מ ובבית אחר כ-50 טילי קטיושה עם שני משגרים, כל הציוד, הוראות הפעלה עם פנקסים ובהם מרחקים וכיוונים לכל יישוב בצפון הארץ (כולל יישובים ערבים), כמה חומר נפץ דרוש לכל מקום ובמיוחד למקומות כמו בתי חולים, מרכזים מסחריים וכו'. הפנקס המחיש יותר מכל לחיילים את הסיבה להימצאותם שם. כמו"כ נמצא מסתור של מחבלים עם שאריות אוכל, מזרונים וכו'. ההחלטה על סריקת הבתים האלה הייתה יוזמה שלנו בעקבות ניתוח השטח לאור המקום שבו זיהינו את המחבלים ומיקומה של "שמורת הטבע".

המידע היחיד שכן הגיע אלינו בעקבות חקירת השבויים זה שיש עוד חוליית נ"מ באזור הצפון מזרחי של הכפר ולכן נערך תכנון של מבצע פלוגתי כשלסד"כ הפלוגתי הצטרפו 2 טנקים קרובים ועוד 2 טנקים מ"מרוואחין" (סה"כ 4 טנקים). המבצע תוכנן כשהרציונל למשוך את המחבלים מהאזור שהם היו בו אל אזור של מארב פלוגתי ע"י ירי מאסיבי של טנקים משני כיוונים, גם ממערב וגם מדרום ומיקום של מארב מחלקה 3 בפתחו של וואדי "אל-חסן". הביצוע הטוב של המבצע התאפשר בעיקר בזכות חיבור פיזי של מ"מ הטנקים שחבר רגלית לפלוגה שלנו והנכונות הרבה שלו להשתתף. תוך כדי הירי של הטנקים זוהו דמויות בתוך הבתים אליהם ירו. למארב לא הגיעו מחבלים בסופו של דבר. המבצעים מסוג זה והיציאות משגרה עזרו לחיילים לא להישאב לשגרה השוחקת.

לאורך השהות הכוח פעל בצורה ערכית ובוגרת. נעשה שימוש במזון ובמים של המקומיים, אך היתה ברורה לחיילים ההבחנה בין צורך קיומי לבין סיפוקים אחרים.

ככלל ניתן לומר שלקראת הימים האחרונים הייתה ירידת מתח, אך בעקבות קטיושה שפגעה, כנראה בטעות, כמה מטר מאחד הבתים, שב ועלה המתח המבצעי. בוצעו עוד מספר פטרולים במהלכם גם נסרק הבית במרכז "שמורת הטבע" והתגלו בו מערכת קשר, אמל"ח ומדים. בבדיקת המסמכים שמצאנו שם, הסתבר שבעל הבית, עבר קורסים שונים (כולל קורס צניחה) באיראן וגם שימש כלוחם בצבא לבנון.

בלילה האחרון פוצצו הבתים שבהם היו הקטיושות והמרגמות ע"י פלוגת ההנדסה וכן ביתו של פעיל החיזבאללה (הראשון שנכנסנו אליו) הושמד כמעט כולו ע"י שני D-9 ."

יום שישי, 11 באוגוסט 2006. אופיר "שני טילי סאגר, או שאולי היו אלה פצצות מרגמה פגעו באזור שלנו".

ובני מספר "בבוקר, בוואדי המוביל לצומת "א-רג'מין", שיירת הלוגיסטיקה בדרך הביתה, בטיפוס לכיוון האנטנה שנמצאת בצומת "א-רג'מין". כ-200 מטר לפני הצומת הציר נחשף שוב ל"מג'דל זון" וגם לקסבה של "שמע". הטנק נוסע לפני כשהוא גורר את אחת האכזריות שלא מצליחה לסחוב בעלייה, ואני מבקש ממנו שוב להפעיל ארטילריה כדי לחפות על ההיחשפות שלנו. מ"פ הטנקים מודיע לי שאין ארטילריה, אבל אנחנו ממשיכים, אין טעם לעצור. הטנק והאכזרית הראשונה הגיעו כבר לאנטנה, אני יוצא מהערוץ וכמה שניות אח"כ אני שומע שריקה משמאל ופיצוץ באכזרית, האכזרית מתמלאת עשן ואני מבין שנפגענו. אני בטוח שפגע בנו טיל אבל אני לא מזהה שום פגיעה. בתוך האכזרית עפים חלקי מתכת ועשן יוצא מהפתחים. אני פוקד על הנהג לפתוח את המעלייה אבל הוא לא מצליח. העשן מחניק את האנשים ואני מחליט להוציא אותם מהפתחים העליונים. אני נותן פקודה לפרוק מלמעלה ולרדת לצד ימין של האכזרית שנראה לי מוגן יותר. הנהג שוכח לנעול את בלם החרום ואנחנו מתחילים להידרדר. אני דוחף אותו פנימה והוא מצליח לעצור את ההידרדרות. אני קופץ החוצה. אני חושש שנחטוף עוד טיל. אנשים מתחילים לקפוץ.

אני מקיף את האכזרית מקדימה ומציץ לכיוון שמאל של האכזרית לראות אם מישהו יורה עלינו משם, באותה שנייה שאני עובר את הפינה השמאלית קדמית, מתפוצץ לי מול הפנים כדור אש ורסיסים עפים לכל הכיוונים. אני חוטף מכה במצח ומרגיש שיורד לי דם מעל הגבה הימנית. אני חוזר למחסה מימין לאכזרית, חובשים אותי. מתברר שלא כולם ירדו מן האכזרית. מלמד צועק לי שאיתן חרמון פצוע בפנים, פציעה קלה. אנחנו יורים 360 מעלות. גם הטנק חוזר ויורה כמה פגזים צפונה. גל הסגן שלי ומ"מ הסיור מצטרפים אליי מהאכזרית שמאחור ואנחנו מחליטים להיחלץ משם במהירות. כולם עולים על האכזרית ולפי הרעשים נראה שהזחל נפגע, אך האכזרית מצליחה לנסוע באופן מקרטע. אני נכנס פנימה ורואה שכל הכוורת הקדמית התמוטטה וגם הק"פ (קופסת פיקוד) שמפעיל את המעלייה. חרמון שוכב בפנים על אנשים ומלמד חובש אותו ומבצע לו קיבוע עם קנה רזרבי של מקלע מא"ג. אני מנסה לברר על פינוי מוסק, אבל נאמר לי שזה ייקח יותר משעה. הפגיעה נראית קלה ואני מחליט להמשיך בנסיעה עד לגדר.

בדיעבד התברר כי האכזרית עלתה על מטען גחון ואיתן ריסק את כף רגלו, אך אנחנו לא ידענו זאת באותו רגע. ייתכן שירו עלינו גם טילי נ"ט, היו עוד כמה ששמעו את השריקה, אבל אף אחד לא ראה זאת בוודאות. ליד מוצב "יקינטון" חיכה לנו צוות רפואי. פינו את איתן. טיפלו בי באופן ראשוני, נפגעתי בראש וברגל, אבל זה לא נראה חמור. בדיוק אשתי מתקשרת, שואלת מה נשמע ושהיא לא שמעה ממני כבר למעלה מיומיים. אני אומר לה שהכול טוב ואולי אני יוצא לשבת. היא מאוד מופתעת ואני לא מספר לה כלום על הפציעה".

יום שבת, 12 באוגוסט 2006. אופיר "היום, בפעם הראשונה מאז שנכנסנו ללבנון, אני ויואב סוף-סוף מתקלחים. שואבים מים מהבאר לתוך בקבוקים וגיגיות ומתקלחים. איזה תענוג. אחרי שעה אני שוב מזיע, לעזאזל...

יצאנו לכיוון הקובייה של המג"ד. ישיבה של המ"פים. הם מדברים על פיצוץ של בתים ויש שמועות חזקות על חזרה לישראל. בדרך חזרה מהמג"ד, חברנו לכוח שכן, של הגדס"ר, על מנת להביא אליהם חוקר שיחקור שבוי שנמצא בידיהם. בערב חברנו לציר הלוגיסטי לסחוב עוד קיטבגים עם מים ומנות קרב שהביאו לנו. באותה הזדמנות פינקנו גם את מחלקה 2 ומחלקה מהמסייעת בקולה שלנו..."

יום ראשון, 13 באוגוסט 2006. אופיר "בוקר. פוקח את העיניים וחדשות של שמונה ברקע. פתחנו את היום עם חדשות קשות ביותר. 24 חיילים נהרגו לכוחותינו בלילה האחרון. מסוק שהופל, טנקים שעלו על מטענים, חיילים שנתקלו בחיזבאלונים ושוב, לצערנו, טנק שדרס חיילים. ברקע דיבורים על הפסקת אש".

יום רביעי, 16 באוגוסט 2006. כוחות החטיבה חוצים את הגדר עם שחר חזרה לשטחנו.

אופיר: "באחת בצהריים "הקומנדו" בדרכו לישיבת סמ"פים עם הסמג"ד. אנחנו בציפייה לשמוע דברים טובים. ואכן... לא יאומן... סוף- סוף בשורות טובות. אני וברבי נמצאים כרגע במבנה של המג"ד. איתן הסמ"פ בישיבה. הדברים הגיעו לאוזנינו.

הערב ב-21:00 פלוגה א' מתחילה תנועה לכיוון הארץ ומובילה את גדוד 2 אחריה.

גדודים אחרים עשו סבבים ויצאו הביתה. אנחנו טחנו פה שבועיים ועכשיו אמורים לצאת ראשונים מלבנון. בשעה 20:30 בערב תחילת תנועה לכיוון הגבול. מצפה לנו הליכה של בערך 4 ק"מ עם עלייה קשה מאוד בסופה. קטן עלינו. אחרי מספר עצירות בתחילת הדרך, התחלנו בשעה 22:00 הליכה רציפה לכיוון ישראל.

בשעה 23:45 אנחנו כבר כ-200 מטר מהגדר. שוב בעיות. סימון הפריצה בשדה המוקשים השתבש ואנחנו עומדים במקום כ-3 שעות. החולצות ספוגות זיעה והקור חודר לעצמות. מתחילים להיות רעבים.

לאחר המסע הזה ובתום כ-13 ימים בתוך לבנון, בשעה 4 לפנות בוקר של יום שני, גדוד 2 של חטיבת אלכסנדרוני דורך על אדמת הקודש. אנחנו בישראל. מבחינתי דבר אחד חשוב. חזרנו הביתה בשלום, ללא אף הרוג.

לא יודע אם טוב שהיה, אבל בטוח שטוב שזה נגמר!".

ומסכם מ"פ הפלחה"ן, רס"ן עמיחי בן ארי: "הכוח שהה בלבנון 15 יום, במהלכם ביצע טיהור של בתים בגזרתו וכן איתור והשמדת אמל"ח. במהלך השבוע הראשון בוצע שינוי בהרכב הכוח. צוותי הפלחה"ן חזרו לפלוגה וצוותי הפלס"ר והפלנ"ט חזרו ליחידותיהם.

במהלך השהייה התגלו בעיות אספקה רבות שגרמו לקשיים מסוימים, אך לא השפיעו על קצב המשימות והעמידה בהם. צורת העבודה בתקופה זו הייתה איתור נקודות מהם משגר האויב קטיושות, סגירת האזור ע"י רשת מארבים פלוגתית והשמדת המחבלים.

אחד האירועים המשמעותיים אירע בוואדי מדרום לכפר "טיר חרפא". במקום זה זיהתה תצפית הפלס"ר תנועת מחבלים חשודה, הוחלט לשלוח לשם שני צוותים על מנת לסגור את הוואדי ולהשמיד את המחבלים. במהלך המארב זיהה כוח רן 5 מחבלים ופתח עליהם באש. במכת האש הראשונה נפלו 3 מחבלים ולאחר סריקות נהרג מחבל נוסף. המחבל החמישי נהרג לבסוף לאחר שהכוח קיבל הוראה לסגת ואחד מהמקלענים פתח באש לחילוץ ע"י שרשרת כדורים נותבים שגרם לדליקה גדולה באזור. האש אילצה את המחבל לנוע וכך נחשף וחוסל גם הוא. למחרת ההיתקלות ערכנו סריקות במקום ונמצאה "שמורת טבע" ובה אמל"ח רב וכן נמצאו 5 הגופות שהיו שרופות ברובן.

במהלך השהייה בלבנון זיהינו 2 בתים אדומים שהוגדרו על ידינו כחשודים ובעייתיים. כל ניסיון להגיע או להתקרב לבתים אלו נתקל בהפגזה קשה על כוחותינו ע"י פצמ"רים מדויקים ביותר. לבסוף הוחלט להפציצם ע"י מסק"ר (מסוק קרב).

בזמן הלחימה בלבנון ביצע כוח הפלחה"ן משימות הנדסיות שונות בנוסף לשאר המשימות שהוטלו עליו. בין השאר פתיחת דלתות באמצעות מטענים, פיצוץ בתים בהם נמצא אמל"ח, השמדת מחסני תחמושת של חיזבאללה ועוד.

בלילה האחרון לפני הפסקת האש, הוטלה על הפלוגה משימה נוספת – פיצוץ בתים באתרים שונים במקביל. במהלך הלילה הזה הפעלנו כמאתיים מוקשים (מעל 2 טון חומר נפץ) ופוצצו עשרות בתים.

לאחר הפסקת האש תפסה הפלוגה את גזרת צומת "א-רג'מין"- "שיחין" במשך כיומיים. לאחר שהוחלף הכוח, החלה הפלוגה בצעידה רגלית ע"ג הציר הלוגיסטי החלופי שנפתח בינתיים. ביום רביעי ה-16 לאוגוסט, שעה 05:30 בוצעה ספירת מספרי ברזל. 89 חיילי הפלוגה חזרו לארץ בשלום".

על הלחימה ועל הדבקות והחתירה למגע – זכה גדוד 7012 בציון לשבח.

צל"ש יחידתי - גדוד 7012 חטיבת אלכסנדרוני

10.08.2007 08:02

 

תאריך: ספטמבר 2007

 

 צל"ש: אלוף

 

פרטים: על פעילותו במלחמת לבנון השנייה ציון לשבח מוענק מטעם מפקד הפיקוד לגדוד 7012 מחטיבת אלכסנדרוני על שהראה דבקות במשימה וחתירה לניצחון, אחריות, דוגמה אישית, משמעת ומקצועיות. גדוד 7012 לחם במלחמת לבנון השנייה חמישה עשר יום ברציפות בגזרת הכפרים "שיח'ין", "רג'מין" ו "ג'יבין". במהלך הלחימה עמד הגדוד בכל המשימות שהוטלו עליו באופן מקצועי ובלוחות זמנים שהוגדרו לו והצליח להוביל להישגים מרשימים. עם הישגיו נמנית גם פגיעה בעשרות מחבלים ושבי שלושה לוחמי נ"מ של החיזבאללה שהוביל לחשיפה וקריסת מערך הנ"מ של הארגון בגזרה המערבית. הגדוד חשף ידיעות וחומר מודיעיני בעל חשיבות רבה וכן "שמורת טבע", אמל"ח, נשק ומַשגרים ובכך מנע אסונות רבים ופגיעות ביישובינו ובכוחותינו. לאורך כל הלחימה לחם הגדוד ללא נפגעים לכוחותיו. בתאריך ז'-ח' באב התשס"ו (1-2 באוגוסט 2006) הצליח הגדוד לבצע משימה מורכבת ובלוחות זמנים קצרים לכבוש שטח מפתח אוגדתי, צומת "ש'חין"-"רג'מין", שאפשר את הכרעת הקרב במרחב. נוסף על ההישגים המרשימים, הגדוד בלט בסיוע הרפואי וההומניטארי שהעניק לכ-20 אזרחי לבנון מבוגרים אשר היו במצב רפואי לקוי. גדוד 7012 של עוצבת אלכסנדרוני הראה רוח לחימה, יוזמה וחתירה למגע בשדה הקרב.

כ"ז באלול התשס"ז 10 בספטמבר 2007

גדי איזנקוט, אלוף מפקד פיקוד צפון

 

מפקדת החטיבה   

מח"ט	אל"מ שלומי כהן	סמח"ט סדיר	סא"ל סעד מנצור
רמ"ט מיל'	סא"ל אלי רקח	ע. רמ"ט	אודי	סמח"ט ב'
ק.אג"מ	רס"ן אבי אורטל	קמ"ן
קמב"ץ
קל"ח	רס"ן עופר בצלאל	קח"ש	רס"ן לירז
קשל"ח	רס"ן רן דבירי	רופא חטיבתי

 

גדוד 2

מג"ד	סא"ל רני בן חיים	סמג"ד	רס"ן זוהר יעקובי
קמב"צ	רס"ן גלעד ששון	קמ"ן	רס"ן  אורי סוויד
מ"פ א'	רס"ן  אייל טיטינגר	סמ"פ א'	סרן  איתן שריד
מ"פ ב'	רס"ן  יגאל	סמ"פ ב'	סרן  בועז כהנא
מ"פ ג'	רס"ן  אלעד לוי	סמ"פ ג'	סרן  אורי כץ
מ"פ מסייעת	רס"ן  יוסי שריד	סמ"פ מסייעת	סרן  ישורון שפירא
מ"פ מפקדה	רס"ן איציק מושאיוב
רופא	ד"ר   אילן לינדר	רופא	ד"ר ליעד קב נקי

 

גדס"ר

מג"ד	סא"ל שרון רוור	סמג"ד	רס"ן זיו רוזלמן
סמג"ד ב'	רס"ן יובל ווילף	קמב"צ	רס"ן
קמ"ן	רס"ן  אורי קוצר	מ"פ פלחה"ן	רס"ן  עמיחי בן ארי
סמ"פ		סרן
מ"פ פלס"ר	רס"ן	סמ"פ	סרן  בועז כהנא
מ"פ פלנ"ט	רס"ן	סמ"פ	סרן
מ"פ מפקדה	רס"ן שמוליק פיליפ	רופא	ד"ר

                                   

גדוד 1

מג"ד	סא"ל  ערן גרניט	סמג"ד	רס"ן  נתי ברק
ק. אג"מ	רס"ן  סער	קמב"צ	רס"ן  סער קורש
קמ"ן	רס"ן	מ"פ א'	רס"ן רועי פשחור
סמ"פ א'	סרן  אבנר קובי	סמ"פ	סרן ליאור אפלבוים
מ"פ ב'	רס"ן   אלי גולן (ליגו)	סמ"פ ב'	סרן אלי גולדשמידט
מ"פ ג'	רס"ן	סמ"פ ג'	סרן
מ"פ מסייעת	רס"ן בני קצבורג	סמ"פ מסייעת	סרן  שילה אדלר
מ"פ מפקדה	רס"ן דרור גולני	רופא	ד"ר

 

כתב: נבר אמנון

להערות או תוספות – נא לפנות לכותב [email protected]