מבצע בן נון – קרבות לטרון
בשבוע הראשון שלאחר הכרזת המדינה ומשנכנס למערכה הלגיון הירדני, החמיר מאד המצב בחזית ירושלים.
כדי למנוע את סכנת כיתור ירושלים, החליט הפיקוד העליון של ההגנה על מבצע בן נון, שעתיד היה להתבצע על ידי חטיבה 7 שזה עתה הוקמה. כדי לחזק את החטיבה שהוקמה בחופזה ותחת לחץ ההתפתחויות האופרטיביות, צורף אליה גדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני.
חטיבה 7 שתוכננה בחודש האחרון שלפני הכרזת המדינה, הורכבה בין היתר מעולים חדשים רבים, שהגיעו ארצה מיד עם הקמת המדינה, לוחמי חטיבות אחרות ולוחמי פלמ"ח שהועברו אליה לצורך הקמתה.
מטרת המבצע היתה כיבוש אזור ריכוזי האויב בגזרת לטרון והחזקה קבועה של השטח, כדי לפתוח את הדרך לירושלים.
גדוד 32 הועבר תחת פיקוד חטיבה 7 ב- 23 למאי 1948, יום אחד בלבד לפני המתקפה. לא היה לגדוד מספיק זמן להיקלט במסגרת החדשה וכן היה חסר לו נשק מסייע.
משימת הגדוד במבצע היתה אחת החשובות במבצע, והיא כיבוש הכפר לטרון והגבעה ממזרח לו, מדרום למשטרת לטרון. משטרת לטרון היתה מבנה "טיגרט" בריטי, שישב על ראש גבעה השולטת באש ובתצפית על כל עמק איילון, ובתוכו הדרך לכיוון שער הגיא, בואכה ירושלים.
הגדוד נערך לקרב בקיבוץ חולדה והיה מוכן ליציאה, לפי הלו"ז שנקבע ליום 24.5.48 בשעה 22.00 , אולם החטיבה עצמה לא הייתה מוכנה לתנועה מסיבות מנהלתיות ועיכובים אחרים. רק בשעה 02.00 יצאה החטיבה בשיירת מכוניות עד לשטחי ההערכות, נוכח פני לטרון.
בגלל האיחור ביציאה, לא בוצעה תכנית ההתקרבות להסתערות על לטרון בחסות החשכה ובכך נמנעה ההפתעה שאותה ציפו להשיג בבסיס התכנית.
היום האיר ויחידות הגדוד נתפסו בשטח גלוי, תחת אש תופת של תותחי הלגיון הירדני ובאש מכל סוגי הנשק של האויב, שהיה מחופר היטב מסביב לכפר לטרון, המנזר ובמבצר המשטרה עצמו.
ההתקדמות נעצרה. לפלוגה ב' שכבר התקרבה אל הכביש שלמרגלות המנזר נגרמו אבדות רבות. הפלוגה עמדה מול התקפות חוזרות ונשנות במשך שעות רבות, תחת חום כבד ביותר ששרר באותו יום, כך שבנוסף להפגזות שבגללן לא ניתן היה לפנות נפגעים לאחור, הצמא היה נורא.
פלוגה א', שהתבססה על משלט 314 (היום הישוב נווה שלום), הדפה התקפות אויב רבות וחיפתה באש על נסיגת לוחמים מחטיבה 7 ואספה לוחמים נסוגים מפלוגה ב'.
הנסיגה הכללית של הכוחות לעבר חולדה החלה בשעות הצהרים, תחת הפגזות מזנבות כבדות ובלתי פוסקות.
בקרב נואש, שנמשך יום תמים וארוך, בתוך אש כבדה ביותר, שמר הגדוד על מסגרותיו הארגוניות כל משך הקרב, נרשמו גילויי גבורה ללא חת של טוראים ומפקדים בפינוי הפצועים והחללים, רעות איו סוף, יוזמה ויחס לנשק שהופקד בידיהם – כל אלה העידו בשעת מבחן קשה זו על רוחו האיתנה של הגדוד.
למרות שהגדוד נפגע קשה ואיבד 54 מלוחמיו בקרב הזה, הוא עמד בכבוד במבחן הנוראי.
לטרון אמנם לא נכבשה, אך בקרב הזה, תרם הגדוד לפתיחת דרך "בורמה" וסייע להסרת המצור מירושלים.