קרבות רמת הכובש

קיבוץ רמת הכובש, ישוב ספר באותה עת, ביו הכפרים הערביים טירה ומיסכּה, הפך יעד להתקפות מיד עם קבלת החלטת החלוקה באו"מ ב- 29 בנובמבר 1947.

העובדים בשדות, התחבורה אל המשק מכיוון כפר סבא והקיבוץ עצמו, כולם הותקפו.

קרבות רבים התנהלו באזור במשך כל תקופת מלחמת הקוממיות, בהם לקחו חלק חברי המשק ויחידות מחטיבות אלכסנדרוני וגבעתי.

עם פלישת צבאות ערב במאי 1948, החלו הרעשות ארטילריות כבדות על הקיבוץ שחדל להיות משק חקלאי והפך לעמדה קדומנית, מחופרת היטב מול הצבא העיראקי וכוחות אויב מקומיים.

בעקבות הסכם רודוס עם ממלכת ירדן, עברו בראשית אפריל 1949, שטחים הכוללים גם את הכפר טירה לידי ישראל וב- 7 במאי 1949 נכנסו כוחות צה"ל לכפר טירה ואחד מחברי רמת הכובש מונה למושל הצבאי של הכפר טירה.

שלושים ושישה לוחמי אלכסנדרוני נפלו בקרבות רמת הכובש במהלך המלחמה ובהפגזות על המשק, בהם 12 חברי הקיבוץ.