מהווי החטיבה

המהלכים שקדמו למלחמת ששת הימים.

במהלך כל שנות ה-60 עד למלחמה שפרצה ביוני 1967, נוצרה מתיחות רבה בין ישראל לשכנותיה על רקע פעולות הטרור הפלסטיניות, על רקע הפרויקט הסורי להטיית מקורות המים בגבול סוריה והפרויקט הישראלי ליבוש החולה, והצבא הסורי הפגיז באופן תדיר את יישובי עמק החולה.

 ב-7 באפריל 1967, אירעה תקרית אווירית בין ישראל לסוריה שבמהלכה הופלו שישה מטוסי "מיג" סוריים. סוריה דרשה עזרה ממצרים כמתחייב מהסכם ההגנה שנחתם ביניהן ב-1966. מצרים הודיעה כי היא לא תסבול פעולות ישראליות נוספות נגד סוריה, וכדי לתת תוקף להצהרה זו הוכנסו כוחות צבא מצריים לחצי-האי סיני ואלה נערכו בכוחות גדולים מול הגבול הישראלי. העולם הערבי נשטף בגלי אופוריה שהידרדרו להצהרה על השמדתה הטוטאלית של מדינת ישראל.

 ב-16 במאי מצרים דרשה מכוח החירום של האו"ם להתקפל מעמדותיו לאורך הגבול עם ישראל וממייצרי טיראן, וב-18 במאי כבר דרשה את התפנות האו"ם ממצרים כולה.

ב-21 במאי נאצר הטיל הסגר על מפרץ אילת על-ידי סגירת מצרי טיראן לתנועת אוניות לאילת וממנה, ואח"כ אף הזמין את ישראל לצאת למלחמה מתוך שנסחף גם הוא בגלי האופוריה.

גם מנהיגי מדינות-ערב האחרים השמיעו איומי השמדה נגד מדינת ישראל. ב-30 במאי נחתם הסכם הגנה בין ירדן למצרים שבמסגרתו הצבא הירדני היה כפוף לפיקוד המצרי. ב-4 ביוני נחתם הסכם דומה עם עיראק.

מחודש מאי היו יחידות המילואים מגויסות, בכוננות, בהמתנה לקראת מלחמה אפשרית. בחזית הצפון גויסו יחידות מילואים וביניהן גם החטיבה שלנו – חטיבה 3. היחידות נפרסו להגנה לפי תכנית "סדן". הגדודים שלנו נערכו כדלקמן:

גדוד 34 – בחזית הסורית בגזרה הצפונית מתל דן ועד גונן

גדוד 32 – בחזית הסורית מדרום לגדוד 34, מגונן ועד כפר הנשיא

גדוד 92 – בחזית הסורית מדרום לגדוד 32, מכפר הנשיא ועד הכנרת

גדוד 33 – בעתודה מאחורי גדוד 32, באזור חצור – יסוד המעלה 

                                 מפה 17: היערכות "סדן" בפיקוד הצפון ב-27 במאי לפי מפת מצפ"ע)

                                       

שתי סיבות עיקריות הניעו את ממשלת ישראל לפעול: האחת, החשש שמצרים תפתח בהתקפת פתע על ישראל,

והשנייה הייתה שעם חלוף הזמן תגענה תגבורות נוספות ממדינות ערב לחזית עם ישראל,

ובכך ההתמודדות הצבאית תהייה קשה עוד יותר מבחינתה של ישראל. אם זאת,

ישראל סיימה קודם את הלחימה בחזית המצרית ובחזית הירדנית ורק ביום שישי 9 ביוני,

כעבור 4 ימים מפרוץ הקרבות, נפנתה ישראל לטפל בחזית הסורית.

רגע לפני כניסת הפסקת האש לתוקף – פרצו הקרבות ברמה,

וגם הם בהתחלה במחשבה של פעולה די מוגבלת ובהמשך ניצול הצלחה שהביא לכיבוש כל רמת הגולן.

מגבלות בתכנון ובביצוע:

קו מכשול טבעי – נהר הירדן עם מעברים מוגדרים על גשרים, (גם בשטחנו).

רמת הגולן – שליטה מלאה על הכוחות בשלבי התארגנות ותנועה. "גשר הפקק" נפגע ולא אפשר מעבר טנקים.

קושי בלחימה בשטח תלול. קיץ, הימים חמים. ההבקעה לאור היום תחת הפגזה ארטילרית כבדה.

המוצבים שולטים על סביבתם, מבוצרים ומגודרים כהלכה, שטחי השמדה מתוכננים ע"פ הדוקטרינה,

מיקוש בין וסביב המוצבים וסיוע הדדי בין מוצבים.

אין אגפים – ציר גונן מצפון לא הובקע ולא ניתן אישור לכניסה בציר. הלחימה חזיתית מול הרמה.

האויב הסורי ברמת הגולן ערב המלחמה לפי עדויות של קצינים בצבא סוריה:

" ערב המלחמה מנו הכוחות הסוריים בגולן חמש חטיבות חיל רגלים ושלוש חטיבות משוריינות:

כ-40 אלף חיילים ויותר מ-200 טנקים. זהו סדר כוחות גדול מזה שעמד לרשותה של ישראל בכיבוש השטח,

והמגנים אף נהנו מעדיפות טופוגרפית גדולה.

מספר הנפגעים הסורים במלחמת ששת הימים מוערך ב-450 הרוגים ו-1,800 פצועים.

365 נלקחו בשבי. סוריה הרשמית דבקה עדיין בדיווח על 120 הרוגים בלבד."

 
 

האויב הסורי ביום 9 ביוני 1967 בקו החזית ובקו הראשון

הצבא הסורי העריך שצה"ל יתקוף בגזרה המרכזית, ולכן, כאשר ההתקפות שלו ביום 6 ביוני – נשברו, 
החליט המטכ"ל הסורי בלילה שבין 6 ל-7 ליוני – לחזור לתוכנית המגננה ולעבות את כוחותיו בגזרה

להלן פריסת הצבא הסורי בחזית גזרת החטיבה מתל דן ועד שפך הירדן לכנרת

גדוד מה"ל 5 (גדוד המשמר הלאומי 5) במוצבי הקו הראשון באזור גונן – להבות הבש

גדוד מה"ל 2 במוצבי הקו הראשון בגזרה שמול דן ועד כפר בלום

גדוד מה"ל 3 במוצבי הקו הראשון מכביש בית המכס וצפונה.

גדוד מה"ל 1 במוצבי הקו הראשון מכביש בית המכס ודרומה, עד המוצב שעל שפך הירדן לכנרת.

חטיבת טנקים במרחב זעורה – עין פיט

חטיבה 123 מוקטנת מעל דרדרה ותל הילאל (מצפון לציר בית המכס העליון – נפח)

חטיבה 8 בקו צנובר. (מעל בית המכס העליון ומתחת לקו קצרין- עליקה) 
פחות גדוד הטנקים שלה ששהה ליד נפח ופחות גדוד תותחי השדה שלה שנשאר באזור "פאחור'ה". מפקדת החטיבה ב"עליקה".

מערך ארטילרי מרשים שכלל: 6 סוללות מרגמות כבדות, 4 גדודי תותחי שדה, 5 גדודי תותחים בינוניים, 
וגדוד מטולי רקטות שפרס בבית המכס העליון. בסה"כ בגזרה המרכזית 144 קני ארטילריה ועוד 12 משגרי רקטות.

ריכוז הטנקים מנה: 44 טנקי T-34 במוצבי הקו הראשון, 10 משחיתי טנקים SU-100, 7 טנקי AMX-13, ועוד 22 טנקי T-54.

תול"רים, מקלעי גוריינוב ונק"ל.

מוצבי הקו הראשון:
8100 – 
7190 –
7191 -
דרבשייה - 
7071 א' –
7171 –
7175 –
7173 –
מוצב 8100 –
הכפר עורפייה – 
עין א-טינה - 
תל הילאל - מחלקה מתוגברת במוצב מבוצר היטב מגודר וממוקש, שולט על סביבתו.
דרדרה – כתה מתוגברת במוצב מבוצר היטב מגודר וממוקש, שולט על סביבתו.
מוצב 7137 (כתף דרדרה) - 
ג'לבינה – מוצב פלוגתי
עין מאמון – 
דוריג'את - 
מורתפע - 
בית המכס - 
גבעה 62 – 
בית הקברות – 
מוצבי הכפר משפע -
מוצב השפך -

בית הבק-

 

 

סד"כ החטיבה במלחמת ששת הימים

מח"ט אל"מ עמנואל שקד (מנו)  

    סמח"ט סא"ל אפרים ריינר      רמ"ט (ראש המטה) סא"ל גבי ברשי

ק. אג"מ רס"ן פנחס קופרמן (פיני)   קמב"ץ (קצין מבצעים)   ????

קמ"ן (קצין מודיעין) סרן אבינועם נחום

גדוד 32 (8101)  מג"ד סא"ל משה בן דרור (מוריס)   סמג"ד עוזי קינן (קוטלר)

גדוד 33             מג"ד סא"ל יצחק חלפון ז"ל           סמג"ד רס"ן חיים כץ

גדוד 34 (9203)  מג"ד סא"ל שמחה אסף                 סמג"ד רס"ן יחזקאל דר

גדוד 92 (7012)  מג"ד רס"ן רן בר גיורא                 סמג"ד רס"ן אהוד סט

גדוד חק"ש (חיל קשישים) 920 בפיקוד סא"ל אריק נחמקין

פלס"ר (פלוגת סיור) 78         מפקד רס"ן עזרא אוריון

פלחה"ן (פלוגת חיל הנדסה) 858     מפקד סגן אמנון ארז

פח"ח (פלוגת חיל רפואה) 493        מפקד רס"ן שמואל מנסור

פלחי"ק (פלוגת קשר) 356     מפקד סגן גיורא שני

גנ"ט – גדוד תותחי 90 מ"מ נגד טנקים שנגררו ע"י טרקטורים.

חמ"ץ (חיל משטרה צבאית) 446       מפקד סגן אבנר מכס

גמ"כ (גדוד מרגמות כבדות)337      מג"ד סא"ל יעקב דיבון    סמג"ד סרן ראובן פופר

מח"ט ששת הימים - מנו שקד

 

יחידות נוספות תחת פיקוד החטיבה:

גדוד 51 מחטיבה 1 (חטיבת גולני. בשלב ההגנה והבלימה ועד להתקפה,

אז שולב בהתקפה של חטיבת גולני על תל עזזיאת).

גדוד 65 מחטיבת הצנחנים 80 בפיקוד סא"ל לוי חופש.

גדוד בית הספר למ"כים של חטיבה 1 בפיקוד סא"ל משה יוסף (לשלב הלחימה, לאחר שסיים את חלקו בגדה).

גדוד חה"ן (חיל הנדסה) 602

מח' מג"ב (משמר הגבול) משמר הירדן

גש"פ (גדוד שריון פיקודי) 181 פחות 2 פלוגות, בפיקוד סא"ל אלטרמן   סמג"ד רס"ן זיסו

2 פלוגה טנקים מגדוד 377 מחטיבה 37

2 גד"בים (גדודי תותחים)

2 מג"כים (גדודי מרגמות כבדות)

סוללה 30 מ"מ (6 קנים)

גונדת איכון 411

פלגת זרקאורים (3) מיחידה 521

קני נ.ט. (47 קנים של תותחי 90 מ"מ הנגררים ע"י טרקטורים)

הגמ"ר (הגנה מרחבית) וחבלים

 

 החטיבה ערב מלחמת ששת הימים

18/5/67

פקודה לגיוס גדוד 34 (9203)

19/5/67

פקודת גיוס לשאר החטיבה, כעבור 34 שעות מקריאה,85% מהחטיבה כבר מגויסים.

בהמשך עלתה כמות המתייצבים למעלה ממאה אחוז

(גם כאלה שכבר נגרעו מהחטיבה, הצטרפו).לכל גדוד היו רק 3-4 בזוקות, 2 מק"כ.

בהמשך בוצעה השלמה

שיגרת כוננות אימונים, הגברת סיורים, גדוד 602 והפלחה"ן

מניחים 8,000מוקשים ב-32 שדות במשך 10 ימים ומכינים לפיצוץ את גשר בנות יעקב,

גשר הפקק וגשר הבניאס.

21/5/67

בשעות הבוקר המוקדמות נחסמו מצרי טיראן.23/5/67 הפסקת אימונים.

25/5/67

מתקבלת פקודת התחפרות.

27/5/67

נמשכות התחפרויות והתבצרויות של הגדודים שגויסו. כל גדוד בגזרתו.

ממול, על הגולן הסורים שורפים את הקוצים שמסביב למוצבים ולביצורים. ההכנות

משני צידי הגבול נעשות מוחשיות יותר ויותר.

2/6/67

בהיתקלות מארב של הפלס"ר עם כוח מודיעין סורי שחזר מטובה,

נופלים שני לוחמי הפלס"ר. לסורים הרוג אחד.

3/6/67

בין כוחותינו נהרג חייל מגדוד 32. מארב מגדו 32 אבטח את גדוד ההנדסה

שעסק בהנחת מוקשים בלילה ליד הירדן. בסיום המארב,

כאשר המארב התקפל והתקרב אל כוח ההנדסה, פתח כוח ההנדסה באש והרג את

טור' פיזם יעקב, חייל בגדוד 32.

 

4/6/67 

ניסיון סורי לצליחה לילית של הירדן בסירות ובגשרים בגזרת גדוד 32,

צפונית לגשר בנות יעקב, נהדף בירי ארטילריה והפעלת זרקאורים.

5/6/67

המלחמה בדרום החלה עם שחר. מאות מטוסי אויב הושמדו על הקרקע ובאוויר.

קרבות שריון ורגלים בעזה ובקדמת סיני. הלגיון הירדני מפגיז את ירושלים

ובהדרגה מרחיב את ההפגזות לכל אורך קו שביתת הנשק עם ירדן. הסורים – עדיין מחרישים.

6/6/67 עם שחר

05:45, הסורים פותחים בהפגזה אדירה במרגמות ובתותחים

וכל הגזרה מופגזת, מתל דן בצפון ועד אלמגור בדרום, כולל כל הישובים האזרחיים.

התקפה סורית על מוצב תל דן וקיבוץ דן נהדפת ע"י מוצב תל דן.

בשעה 06:00 התקפה סורית בכוח של פלוגת חי"ר מגדוד מה"ל 2 על מוצב "אשמורה" שהוחזק בידי מחלקה מוקטנת מגדוד 32 - נהדפה גם היא ע"י המוצב בסיוע פלוגת טנקים תוך חילופי אש

כבדים שנמשכו עד החשיכה.

6/6/67

בשעה 15:30 נכנס סוף סוף חיל האוויר לפעולה בגזרה הסורית.

6/6/67

18:00 אחד המטוסים שלנו נפגע. המטוס נראה שוקע כשפס עשן שחור מתאבך ממנו.

הטייס מנסה ליישר את המטוס הפגוע כלפי מערב כדי להיחלץ מהשטח הסורי,

אך המטוס צולל חדות לעבר הקרקע, ופטרייה אדירה מתנשאת לשמיים

לפתע נראה מצנח בשמים. הסורים יורים פגזי תותחי נ.מ. לעבר המצנח ומטוסינו 

חגים סביב הצונח. שניים מהמטוסים צוללים עד לפני הקרקע ממש,

ותוקפים את הסורים המצנח נעלם ולבסוף מסתבר שהטיס הצליח  לנחות

ממש מעבר לירדן בשטחנו.

הטייס, סרן אסף בין נון, מחולץ ע"י שי ארזי, מ"פ א' בגדוד 32, ששולה אותו

מהירדן ואץ טס בחזרה לכוחותינו כאשר אסף תלוי עליו וגופו מחוץ לדלת הג'יפ.

9/6/67 שחר,

כוחות החטיבה עדיין במחפורות מוכנים לקדם פני הפגזה סורית נוספת..

הסורים מנסים להשיג הפסקת אש בטרם ההתקפה עליהם.

06:00 "קול ישראל" מודיע על הסכמתנו להפסקת אש.

(החלטה על הפסקת האש אכן התקבלה במועצת הביטחון בשעה 21:00 לפי שעון ישראל)

האם הסתיימה המלחמה והאויב הסורי לא שילם על כל אשר עולל לישובים ולתושבי הצפון?

 

שר הביטחון משה דיין, לא רצה לתקוף את הסורים ברמה מחשש להסתבכות עם הסובייטים ומחשש מהקושי בהסתערות על הרמה המבוצרת, השולטת והמטילה אימה. מצד שני, השר היה נתון בלחץ כבד מצד נציגי ישובי הצפון שרצו בשחרורם מאימת הסורים וגם מצד מפקדי צה"ל ששאפו לסגור את החשבון עם הסורים ולמגר את האיום הסורי – אחת ולתמיד. מאחר והפסקת האש עמדה להיכנס לתוקף באותו היום, יום שישי ה-9 ביוני – נוצר צורך דחוף לצאת להתקפה ולהקדים את החלטת מועצת הביטחון

 

החטיבה במלחמת ששת הימים

החטיבה מתכננת על דעת עצמה הבקעה לרמת הגולן בשלושה צירי הבקעה:

הבקעה בציר גונן – "רויה".

הבקעה בציר "דרבשייה" – "פג'ר".

הבקעה בכוון "דרדרה" – "בית המכס".

9/6/67 07:25 הפיקוד מורה לחטיבה להכין את יחידותיה לתזוזה.

9/6/67 07:28 הפיקוד נותן פקודה לפריסת הארטילריה במרחב.

9/6/67 08:00 האלוף מתקשר למח"ט ושואל אותו "מה אתה יכול לכבוש ?

המח"ט שבינתיים בחר באלטרנטיבה של הבקעה בכיוון "דרדרה" – "בית המכס"

השיב לאלוף "דרדרה ותל הילאל".

המח"ט הורה מיד לגדוד 33 להיות מוכן לתקיפת "דרדרה" ו"תל הילאל"

המח"ט הטיל את כיבוש המוצבים "דרדרה" ו"תל-הילאל" על גדוד 33 מכיוון שלא היה מושקע בקו בבלימה

חלפון מורה על ריכוז הכוחות ב"חורשת מע"צ" שליד "אשמורה" ובמקביל מכנס את המ"פים לקבוצת פקודות והמח"ט מוסיף דברי עידוד.      

כאן המקום לתקן אמת היסטורית: החטיבה בפיקוד אל"מ עמנואל (מנו) שקד הייתה חטיבת החי"ר הישראלי הראשונה שהבקיעה לרמת הגולן ודיווחה "היעד בידי!" כאשר היא תוקפת בכמה מאמצים:

כוח א' - גדוד 33 בפיקוד סא"ל יצחק חלפון ז"ל חצה ראשון את הגבול ותקף רגלית את "דרדרה" ו"תל הילאל",

 סייע בכיבוש מוצבי "ג'לבינה".

כוח ב' - גדוד 32 בפיקוד משה בן דרור (מוריס) חצה ב"גשר בנות יעקב",

 עלה ברגל בציר הדרך ל"בית המכס העליון" והגיע עד מחנות "עליקה".

כוח ג' - גדוד 92 בפיקוד רן בר גיורא צלח את הירדן בגזרת אלמגור והשתלט על מוצבי "השפך", "בית הבק", מוצבי הכפר משפע ו"מוצב בית הקברות".

כוח ד' - גדוד 34 בפיקוד שמחה אסף הגן בגזרת דן, דפנה, שאר ישוב, כפר סאלד וגונן, והדף התקפות סוריות. בהמשך טיהר את אזור "נוחילה" והשתלט על הכפר "ראג'ר".

כוח ה' - הפלס"ר בפיקוד עזרא אוריון פרץ דרך "דרבשייה" כבש את עין טינה, ונלחם במוצבי "דוריג'את", "מורתפע" ודרומה בציר המערבי במורד הירדן עד ל"גבעה 62". בהמשך חבר לכוח ב' בפיקוד מוריס והמשיך למחנות "עליקה".

כוח ו' - גדוד 65 צנחנים בפיקוד סא"ל לוי חופש כבש את "דרבשייה" ביום ואח"כ את "ג'לבינה" בלילה.

כוח ז' – גדוד ביה"ס למ"כים של חטיבה 1 כיבוש "עורפייה", "עין מאמון",

והמוצבים 8100, 7190 ו- 7191

כוח ח' – גש"פ וגדוד 377 מחטיבה 37 (טנקי שרמן) טיהר את ציר "עליקה" "עין סמסם" "גירמה".

למעשה צה"ל תכנן את המאמץ העיקרי בגזרה הצפונית, דרך "גבעת האם" (מעל כפר סולד, צפונה לנו), ומאמץ משני בגזרת החטיבה שלנו - באזור הקיבוץ גונן, ע"י כיבוש עורפייה ודרבשייה כדי לאפשר פתיחת דרך לשריון לתוך רמת הגולן, ועוד שני מאמצי הטעייה בגזרת החטיבה שלנו – תל הילאל דרדרה וגם בדרום בגזרתנו – באזור שפך הירדן לכנרת. אלא שההתקפה של החטיבה, הצליחה מעל המשוער, ופתחה ציר עיקרי נוסף ומהיר – ציר בית המכס-נפח-קוניטרה, לכיוון מפקדת הכוחות הסוריים ברמת הגולן, בעיר "קונייטרה". ההחלטה לגבי מאמצי ההטעיה הייתה – שמה שיצליח יפותח למאמץ ממשי.

 

 מפת מהלכי הלחימה בגזרת החטיבה

 

 

 

מפת הקרב על דרדרה ועל הילאל 

 

 

גדוד 33

מג"ד             סא"ל יצחק חלפון ז"ל     סמג"ד    רס"ן חיים כץ

קמב"ץ          אורי ענבר                       קמ"ן      יורם ק.

מ"פ א'          יעקב (יקי) רימון              סמ"פ   משה קלישר   (נמרוד רותם)

מ"פ ב'          יצחק פרידין                     סמ"פ    נדב פכר        (אביטל מסד, כהנוביץ יאיר, אביב קרן

מ"פ ג'          יואב חורין                        סמ"פ    עמי קרש       (אדם לסלו, נתן גור, הודי בר)

מ"פ ד'          יונתן ברקן (בוירסקי)         סמ"פ    אילן דומוביץ (יוסי פלץ, אורי ארמי, )

מ"פ מסייעת  יהודה זימנבודה                 סמ"פ   אבינועם כרמי (עמוס רימון – סיור, רפי קליידרמן – הנדסה)

מ"פ מפקדה   ברוך זיו                           סמ"פ   אבנר בנימין

                        רופא ד"ר אוריאל קליינהא


 

גדוד 33 בלחימה

במקביל לריכוז הכוחות ב"חורשת מע"צ", נשלח הסמג"ד, חיים כץ, אל הגש"פ כדי להעביר את פלוגת הטנקים נ' ת"פ גדוד 33 לסיוע בלחימה, ולהציב את פלוגת הטנקים מ' בעמדות ב"נחלאים" ע"מ להעסיק באש את שני "בתי המכס".

9/6/67  10:00  פלוגת טנקים מ' פותחת באש וסופגת מיד הרעשה ארטילרית שמנעה דחיפת פגזים אל הטנקים ולכן לחליפין ירדו לאחור מספר טנקים להצטיידות וחזרו לעמדות. פלוגת טנקים מ' גילתה את כל 7 הטנקים שעמדו מולה, חיסלה 3 והניסה את השאר.

פגיעה ב"גשר הפקק" מנעה מפלוגת טנקים נ' לנוע עם גדוד 33 ולסייע לו בלחימה, והטנקים נאלצו לירות מרחוק מתוך "שדרת מע"צ" ליד "פרדס חורי".

הגדוד התרכז בחורשת מע"צ כאשר חלק מהפלוגות תחת הפגזה ארטילרית וסופגות נפגעים ועצי האיקליפטוסים שנתנו מסתור – גרמו לפיצוץ הפגזים וצמרת ולאפקט קטלני של פגזי "רסק-אוויר"

 

             דרך מע"צ. הכביש לאורך הגבול הסורי מתחת לרמת הגולן. כביש דרום-צפון, מקיבוץ גדות לקיבוץ גונן.
              (הרמה בימין התמונה, מעבר  לעצים)


גשר הפקק. גשר על נהר הירדן מתחת לג'לבינה ודרדרה. ברקע התמונה – ג'לבינה.

 

הפלוגה המסייעת בפיקוד יהודה זימנבודה מתמקמת תחת אש סורית יעילה ולכן לקח זמן עד שהמרגמות בקוטר 81 מ"מ הוצבו.

יונתן ברקן מ"פ ד': "בעת שהפלוגה התארגנה בתעלות "אשמורה", נעתי קדימה ביחד עם אילן, הסגן שלי,
כדי לתכנן בתצפית את ציר התנועה הרגלית של הפלוגה שלי ואת נקודת הפריצה בגדרות.
משהתחלנו בתנועה, חתכנו את גדרות
"אשמורה", השמטנו רתק דרומי (ימני) (מא"גים, מקלעון ובזוקה), לעבר מוצב "ג'לבינה",
שהיה יכול להפריע לנו בירי מהאגף, ונענו רגלית בטור עורפי מחשש להיתקלות במיקוש סביב מוצב אשמורה.
אחרי מעבר השטח החשוד במיקוש, פרסתי את הפלוגה בשתי מחלקות לפנים ואחת מאחור והמשכנו בתנועה בוואדי שמצפון
ל"דרדרה"
כדי לא להיכנס לשטח ההריגה שבין
"דרדרה"ל"גלבינה". במקביל רוכך היעד בארטילריה שחדלתי רק כשהגענו למרחק 50 מ' מהגדרות.
המוצב נראה נטוש. בשעה 11 וחצי לערך, הורה לי חלפון
המג"ד, לתפוס את הכתף שממזרח ליעד.  11:45  "דרדרה בידנו"

ע"מ לוודא אם יש אויב ב"תל הילאל", שלח המג"ד חלפון זחל"מ בפיקוד סגן פנחס מפלוגה א' שימשוך אליו אש.
הזחל"מ לא הגיע ליעדו בגלל טעות בניווט וקשיי עבירות אך פנחס דיווח שאין אוייב ביעד.

כיבוש "תל הילאל" הוטל על פלוגה ג' של יואב חורין, כאשר פלוגה ב' של יצחק פרידין מהווה עתודה לכיבוש.

תכנית כבוש "תל הילאל" התבססה על תנועה רגלית שקטה מצפון מערב דרך הדלתה של ה"פג'ר" (נחל שוח),
והתקרבות שקטה לגדרות המוצב מצפון מערב. הכיוון הזה נבחר ע"י המ"פ שהעריך שעיקר הכוח לא מופנה לכיוון הזה.

10:00 יואב חורין, מ"פ ג', חוצה את הקו הירוק ונע רגלית בדרך קשה מאד רצופה בצמחיה וביצות כשהוא אינו מתגלה.

על התנועה מחפה רתק פלוגתי מאזור "כביש מע"צ" שכולל 3 מקלעי מא"ג, מק"כ אחד ותולר, וכן סיוע באש מרגמות 120 מ"מ.

מכיוון שההתקדמות הרגלית הייתה איטית מאד ומכיוון שחלפון שאף להתקפה בו זמנית על שני המוצבים-
שלח חלפון את העתודה שלו לעבר דרך הפטרולים הסורית בין שני המוצבים המותקפים.

וכך מספר דודי שליט, מפקד כוח העתודה הגדודית: "כוח העתודה היה מורכב מ-30 חיילי המסייעת (סיור, חבלה ומק"כ).
נענו רגלית לעבר דרך הפטרולים הסורית, ועשינו את הדרך ללא נפגעים.
בהגיענו לדרך הפטרולים נתתי לכוח מנוחה קלה והמשכנו
ל"תל הילאל" מדרום. בהגיענו למרחק 80 מ' מהגדרות נפתחה עלינו אש.
ניסיתי לארגן את הכוח ולשפר עמדות ואז נפגעתי, והקשר שלי, אברי ציפסר נהרג.
באותו זמן הבחנתי על פי עשן מרגמות ה-52
מ"מ שנורה מצפון, שפלוגה ג' של יואב כבר קרובה לגדרות המוצב מצפון".
 

 

 תצלום אווירי של "תל הילאל"

 

 

             תצלום תל הילאל, מתנשא מעל סביבתו. מבט מדרום מערב, מכיוון דרך מע"צ

 

 

כיבוש "תל הילאל"

 

בחסות סיוע צמוד של תותחי 155 מ"מ קרוב וצמוד מאד ובחסות עשן מרגמות 52 מ"מ, מתבצעת הפריצה ע"י  כוח הפריצה של מ"מ 2, אדם לסלו, בפיקוד של סגן מפקד הפלוגה, עמי קרש.

וכך מספר יואב חורין, מ"פ ג': "הגדר החיצונית נפרצת ע"י"בונגלור"(מטען צינור לפריצת גדרות) בניסיון השני, החבלנים חוצים את שד"מ  הנ"א בריצה על שדה המוקשים שלא פונה, ומוצאים בגדרות הפנימיות פרצה שנגרמה ע"י הארטילריה . (נתיב נקי בשדה המוקשים נפרץ רק למחרת בבוקר).

הכוח הפורץ מסתער גם הוא בריצה על שדה המוקשים, ומשתלט על קו העמדות ללא נפגעים. ליביו רוזנברג, חייל מכוח הפריצה,
מסתער לעומק המוצב ונהרג.

מח' 3 בפיקוד הודי בר מכפר יהושע, נעה לחלק הדרומי של היעד תוך טיהור מהיר ומנהלת חילופי אש עם הסורים הנסוגים.

מח' 1 בפיקוד נתן גור מאשדות יעקב איחוד, נעה לטיהור חלקו הצפוני של היעד וניהלה קרב עיקש בתעלה. יצחק שטדלר, הראשון בתעלה נהרג, והמ"מ, נתן, שנע אחריו נפצע קשה, הפיקוד הועבר לסג"מ ליבוביץ יעקב שנהרג מיד בהסתערו קדימה בתעלה. סמל המחלקה פנחס גורן, שהתרומם לזרוק רימון על עמדת מקלע שחסמה את המשך תנועת המחלקה בתעלה, נהרג.

למרות הפגיעה הקשה בשדרת הפיקוד במחלקה, המשיכה המחלקה להתקדם ולהלחם עד לגמר טיהור הקטע הצפוני שהוקצה לה לביצוע.

מח' 2 בפיקוד הסמ"פ עמי קירש והמ"מ אדם לסלו, שעליה הוטלה הפריצה ליעד וטיהור מרכז היעד, ביצעה אף היא את משימתה בשלמות".

והודי בר מפקד המחלקה שטיהרה את התעלה בדרום היעד, מוסיף את חלקו: "התקרבנו לגדרות המוצב כאשר הארטילריה שלנו עדיין יורה על המוצב. רסיסים התעופפו לכל עבר ובדיעבד הסתבר שאחד החיילים שלי נפצע מאחד הרסיסים. היינו רתוקים לקרקע כאשר מחלקת הפריצה עסקה בפריצת הגדר. היה לי זמן לחשוב, ומה שהעסיק אותי היה מה לצעוק לחיילים שלי כשאצטרך להקים אותם להסתערות. האם לצעוק "קדימה"? אבל אומרים שהיום קוראים "אחרי". בינתיים ספגתי חבטה בקסדה שעל ראשי שבתום הלחימה התבררה כפגיעת רסיס שקרע חור די גדול בקסדה שלי.  מראש החלטנו שאין לנו אמצעים כדי לפנות את שדה המוקשים שבין הגדרות של המוצב, והחלטנו שאנחנו רצים על השדה ומקווים לטוב. שמעתי שהגדר נפרצה ואנחנו צריכים לקום ולהסתער לתוך המוצב ולהיכנס לתוך התעלה שלנו לטהר אותה. כפיתרון לדילמה שהעסיקה אותי, קמתי וצעקתי "קדימה אחרי" והסתערנו למוצב. רצנו על שדה המוקשים "נשפכנו" לתוך התעלה שלנו, התעלה הדרומית. הובלתי את המחלקה בתוך התעלה, כאשר אני מנהל דו-קרב יריות עם כמה חיילים סוריים. הם יורים עלי ולא פוגעים, ואני יורה עליהם ולא ממש פוגע. אני לוחץ בתנועה קדימה, והם יורים עלי תוך דילוגים לאחור מפינה אחת של התעלה לשנייה. תוך כדי תנועה בתעלה, ספגתי חבטה נוספת בקסדה שעל ראשי. הפעם הייתה זו חבטה חזקה בהרבה, שגם היא, כפי שהתברר בתום הלחימה, קרעה קרע נכבד בקסדה. עברנו ליד בונקר שלתוכו הטלתי רימון והמשכנו ללחוץ קדימה בתעלה.  כך סיימנו את התעלה כאשר הסורים נסוגים עד שנגמרה להם התעלה. בגמר הטיהור של התעלה, לקחתי חייל והלכנו לבונקר שטופל רק ברימון. נכנסנו פנימה. על השולחן הקטן היה טרנזיסטור (מה שנתן לי להבין שאנחנו כנראה הראשונים שנכנסים לבונקר. על המיטה העליונה, שכב חייל סורי הרוג, שכנראה נהרג מהרימון שהטלתי פנימה. על המיטה התחתונה הייתה שמיכה שמוטה עד לרצפה. החייל שאיתי שלח יד להרים את השמיכה. אמרתי לו "מה אתה באמת חושב שמישהו מתחבא מתחת למיטה??"  ". יצאנו, ויותר מאוחר נכנסו חיילים אחרים, ואכן מתחת למיטה הוציאו שני חיילים סוריים שהתחבאו שם כל העת. הלכתי לפרצה כדי לחפש את החייל הפצוע שלי, ובדרך זיהיתי שלושה מוקשים שהיו ממש על נתיב הריצה שלנו, שבמזל לא התפוצצו לנו מתחת לרגליים. אגב – הקסדה שהצילה את חיי פעמיים, באותו היום, שמורה איתי עד היום  ".

12:35 הושלם טיהור היעד, רוכזו הפצועים כולל הפצועים הסורים, טופלו ופונו מאוחר יותר לאחור.

על היעד נמנו 4 הרוגים ו-2 פצועים מכוחותינו,   ו-5 הרוגים ו-5 שבויים סוריים, מהם שלושה פצועים.

חיילים סורים שנסוגו מהמוצב, נורו ונהרגו במנוסתם.

 

הסיוע מכוח העתודה הגדודי

כוח העתודה של דוד שליט ועמוס רימון, לא יכול היה לפרוץ ל"תל הילאל" מדרום במקביל להתקפה של הפלוגה של יואב מצפון, בגלל האש הסורית, אך בהישארו במקומו ליד הגדרות מדרום, ספג אש יעילה משני גורינובים וכמה רובאים. בזוקה מכוח העתודה שיתקה גורינוב אחד, וכן שותקו מספר עמדות רובאיות. כ-10 סורים החלו לברוח לכיוון "עין א-תינה" ומחציתם חוסלו באש העתודה. אך במקביל נפתחה על העתודה אש מ"א-תינה" ומצבו הוחמר.

סגן עמוס קיבל על עצמו את הפיקוד לאחר פציעת דוד מפקד כוח העתודה. עמוס ניסה להקל על הפלוגה של יואב בזריקת רימונים אך ללא הצלחה בגלל האש העזה שריתקה את הכוח ומנעה כל ניסיון להתקדם.

ניסיון של המג"ד חלפון להקל על כוח העתודה ע"י שיגור זחל"מ אליו, נכשל מכיוון שהזחל"מ נתקע.

חילופי האש בין כוח העתודה והמוצב נמשכו 20-30 דקות ולמעשה שימש כוח העתודה כהסחה ורתק לתנועת הפלוגה של יואב שעלתה מצפון.

בזמן חילופי האש נוצרה בכוח העתודה אי-הבנה. כאשר המפקד הורה על שיפור עמדות לאחור כדי לא לשכב חשופים ליד הגדרות. כמה לוחמים הבינו שניתנה פקודת נסיגה והם ירדו חזרה ל"אשמורה".

לאחר חבירה עם הכוח שכבש את התל, פונו נפגעי כוח העתודה למוצב, טופלו ופונו לאחר מכן

כוח העתודה אמנם לא כבש את המוצב, אך הגעתו מהכיוון ההפוך לכיוון הגעתו של הכוח העיקרי, הפלוגה של יואב, והתייצבותו המוקדמת על הגדרות של המוצב, הקלה מאד על הפלוגה של יואב. הסורים, שהחליטו להלחם, נערכו מול כוח העתודה וניהלו עימו קרב הגנה.  כוח העתודה משך את מלוא תשומת ליבם, וחשף את חזית המוצב לכניסה קלה יותר של הכוח של יואב. בסה"כ היה זה מהלך מבריק שסייע לכיבוש המוצב.

ויואב המ"פ מספר: "ציפיתי שהלחימה העיקרית תהיה בגזרה הדרום מערבית, בתעלה שבה נלחם הודי, התעלה עם מירב העמדות "הכבדות", לכן מיקמתי את עצמי "על הכנף השמאלית של הודי". בפועל, הלחימה הקשה התנהלה בתעלה הצפון מזרחית, התעלה של נתן גור. "

הסיוע להתקפה על "תל הילאל" כלל שלשה גד"בים שטווחו תחילה ע"י החפ"ק הגדודי ואח"כ ע"י המ"פ יואב בשיטת "קצין חי"ר מטווח".

גד"ב 402 ספג בשלב מסוים אש נ"ס (נגד סוללה) כבדה שמנעה לעיתים סיוע לכוח.

הטנקים של הגש"פ שלא יכלו לנוע עם הכוח, ירו רק לעבר "ג'לבינה" ולא לעבר "דרדרה" ו"תל הילאל".

           בקשת המח"ט מהאלוף לקדם את הפלוגה לרכס המזרחי, ששולט מגבוה על התל שנכבש, נענתה בשלילה.
           

 

                    קטע ממוצב תל הילאל השולט על כוח העתודה. מבט מדרך הפטרולים הסורית מכיוון דרום מזרח.

 

 

הקרב ב"דרדרה"

 

יונתן ברקן, מ"פ ד' מספר: "כבוש "דרדרה" עבר אמנם בקלות, אך עיקר הקרב החל עם העלייה לכתף השולטת ממזרח. "דרדרה" נשלטה ע"י הכתף ממזרח ולא היה כל טעם להישאר ב"דרדרה". בנוסף לכך השכנות ל"ג'לבינה", שעדיין לא נכבשה, העיקה, ועליה לכתף מתנה במקצת את העליונות של "ג'לבינה". על הכתף המזרחית החלה הפלוגה לספוג אש כבדה מכל הכיוונים: מ"ג'לבינה" בדרום. מדבורה במזרח. מרכס מצפון לכתף. בגלל סנוור של השמש מדרום מזרח, לא הצלחנו לזהות את מקורות הירי וסברנו שהאש נורית רק מ"ג'לבינה". התחלנו לנהל קרב צליפות עם "ג'לבינה" תוך חיסכון בתחמושת".

 

באותו שלב התבצעה ההתקפה על "תל הילאל" ולכן אש הסיוע הופנתה לכוח של יונתן והפלוגה של יואב נשארה חשופה.

 

ויונתן ממשיך ומספר "הפלוגה נערכה בשתי מחלקות לכיוון מזרח כדי לקדם פני התקפת נגד, אחת לצפון ואחת לדרום לעבר "ג'לבינה". רוב הנפגעים היו במחלקה שהתמקמה לכיוון "ג'לבינה" דבר שגרם לי לחשוב שהאש נורית רק מ"ג'לבינה" אך משניסתה הפלוגה לשפר עמדות בחסות עשן ואש, נחשפנו עוד יותר לאש ממזרח וצפון, ורק אז הבנו מהיכן באמת נורית האש לעברנו. בחסות אש ועשן חולצו מספר פצועים וכדי לא לדלל את הכוח הלוחם הורתי שרק פצועים שמסוגלים להלך בכוחות עצמם או בליווי מלווה אחד – יתפנו למטה אל התאג"ד. אילן, הסגן שלי נפצע מכדור בגרונו והחובש, מאיר דיין ז"ל שנחלץ לטפל בו, נהרג תוך כדי הטיפול באילן. אילן נשאר לשכב חשוף לאש הצלפים. קרבתי אליו כדי לחלצו לאחור ואז ספגתי כדור בראש שהמשיך לתוך הכתף".

 

לאחר שיונתן נפצע, ומכיוון שסגנו אילן דומוביץ, נפצע כמה רגעים לפניו, הועבר הפיקוד למ"מ הבכיר סגן יוסי פלץ.

 

 

 

כוח העתודה לכיבוש "דרדרה", פלוגה א' בפיקוד יעקב (יקי) רימון, ספג הפגזה קשה ב"דרך מע"צ" כאשר המתין לפקודה לנוע בעקבות הפלוגה של יונתן. מספר יקי: "תבעתי מחלפון, לצאת מיידית לדרך במעלה הרמה, כדי להיחלץ קדימה מתוך ההפגזה הכבדה שניחתה עלינו. עליתי בעקבות הפלוגה של יונתן ואח"כ, משדווח ש"דרדרה" הערבית ריקה, קיבלתי פקודה לרדת חזרה ל"אשמורה". משהגענו ל"אשמורה" שוב ספגה הפלוגה הפגזה כבדה כאשר אז נגרמים לנו מרבית הנפגעים, 5 הרוגים וכ-10 פצועים. שוב קיבלתי פקודה לעלות לרמה ונענו במהירות במעלה עד מתחת לכתף עליה נמצאה כבר הפלוגה של יונתן. בשלב זה ניתכת על הפלוגה אש צלפים שמחייבת את הפלוגה לתפוס מחסות ולהשיב באש לעבר קיני הצלפים. רק בשעות אחר הצהריים, כאשר השמש הפסיקה לסנוור, הצלחנו לזהות במדויק את קיני הצלפים וחיסלנו אותם

יצחק פרידין מ"פ ב' מספר: "הפלוגה שלי הייתה עתודה לכיבוש "תל הילאל". קיבלתי פקודה מחלפון לכבוש את "פג'ר" שממזרח ל"תל הילאל". חלפון האיץ בי לצאת במהירות ולא הייתה לי שהות לתדרך את הלוחמים. לאחר מיקום הרתק הפלוגתי, ספג הכוח אש מרגמות כבדה וקיבלתי מהמג"ד פקודה להיחלץ צפונה. לאחר חילוץ והערכות מחדש דיווחתי לחלפון על מקום המצאנו וביקשתי אישור לנוע בעקבות הפלוגה של יואב לכיוון "תל הילאל", נעניתי ע"י חלפון בכעס "החמצת את המלחמה! אין לך מה לעשות יותר ואתה יכול להישאר במקומך". לא ויתרתי ודרשתי משימה, ואז קיבלתי מחלפון הוראה לנוע ל"דרדרה", שם החמיר המצב.

פתחתי בתנועה מהירה מאד בעקבות הפלוגה של יקי במעלה הרמה לכיוון "דרדרה". מכיוון שצפיתי שיתכן ונופגז שוב תוך כדי התנועה, הוריתי על תנועה מהירה דרך השטח הפתוח. בדיעבד התברר לי שחלק מהפלוגה שעדיין התמהמה למטה, ספג מטח ארטילריה נוסף ועימו שני הרוגים וכמה פצועים.

במעלה, ספגנו אש מכיוון "ג'לבינה" שעדיין לא נכבשה, אימרה קראוס, המקלען זינק מיד ופתח באש, ואיפשר לפלוגה להמשיך לנוע. מאוחר יותר מצאנו אותו הרוג מפגיעת כדור בראשו".

בינתיים מצב הפלוגה של יונתן, כבר בפיקוד המ"מ יוסי, היה חמור ביותר וחלפון הבטיח לעלות לכתף כדי לבחון את המצב ולכוון את אש הטנקים והארטילריה לעבר מקורות האש.

מספר סמל חיים אבורביע שהיה בחפ"ק המג"ד: "מייד עם תחילת הקרב  והירי הארטילרי הסורי, החליט חלפון לעלות לעבר "דרדרה" אחרי יונתן בוירסקי בטענה שצמוד לתל נהיה מוגנים יותר. חבורת הפיקוד של חלפון הייתה ,הקמ"ן, הקשר ,ואני.  הקמב"ץ נעלם מאחור.

בעליה ל  "דרדרה  " פגשנו את יונתן שנפגע בלסת והודיע לנו שסגנו אילן דומוביץ נפגע גם הוא והפיקוד עבר למפקד המחלקה יוסי פלץ. עלינו למעלה והתמקמנו מאחרי קבוצת סלעים. במקביל קיבלנו דווח על נפגעים והרוגים ואז חלפון החליט לאתר את מקורות הירי, הוא הרים את ראשו והשקיף, ומייד נשמעה קריאה "איי", הוא נפגע במצחו ומת מיד"

מספר יוסי פלץ, מ"מ מפלוגה של יונתן : "חלפון אכן עלה לכתף והחל לזהות מטרות, למרות שהוזהר לא להרים את ראשו. הקשר שלו משך אותו בבגד חזרה לקרקע כשלוש פעמים כדי למנוע ממנו מלהיפגע, וחלפון מאד כעס על כך. כאשר הרים את ראשו פעם נוספת, ספג כדור במצח שחדר את הקסדה והרגו".  ממש באותה שעה הגיע דיווח של יואב "תל הילאל בידי".

השמש קופחת, החום רב והמים אזלו.  בשלב זה החל הפיקוד על הגדוד לעבור מיד ליד.

סמל חיים אבורביע, שהיה בחפ"ק ליד חלפון ז"ל, הורה ליקי רימון, מ"פ א', לקחת את הפיקוד על הגדוד ובמקביל הודיע על כך לסמח"ט אפרים ריינר, אולם אפרים הורה דווקא לאלתרמן (מג"ד 181 גש"פ) לקבל פיקוד על הגדוד, לעלות על כל גשרי אשמורה עם הטנקים שלו ו"לפצח את ג'לבינה בכל מה שיש לו".

וממשיך לספר סמל חיים, על החלפת הפיקוד על הגדוד: "הודעתי מייד לאפרים ריינר {שהיה המג"ד שלנו לפני חלפון} שחלפון נפגע וכמו כן יונתן ואילן נפגעו, ביקשתי ממנו סיוע ארטילרי לשתק את מקורות הירי ואז הופיע ברשת מפקד הגש"פ והודיע לי שמרגע זה הוא מנהל את הגדוד ותשובתי הייתה תן לנו סיוע לעבר מטרות ואם אתה המפקד אז תואיל לעלות אלינו ולא בפיקוד מרחוק. מאחר והסמג"ד חיים כץ נשאר מאחור למטה פניתי ל מ"פ  שהיה לא רחוק ממני שייקח עליו את הפיקוד הוא סרב ואז קראתי ליקי רמון שיגיע אלי וכשהגיע אמרתי לו שחלפון נהרג ועליו לפקד על הגדוד.

[אלתרמן לא הגיע לדרדרה]"

הסמג"ד, חיים כץ, שנפגע בהפגזה ב"אשמורה" ונחבש, הגיע בינתיים לכתף מעל "דרדרה" ונטל את הפיקוד מיקי.

העברת הפיקוד על הגדוד לא הייתה פשוטה כלל ועיקר.

אנשי הגדוד לא הכירו את אלתרמן (מג"ד שריון) בעוד שיקי עסק בטווח הארטילריה וחיים, הסמג"ד, נטל בינתיים את הפיקוד על הגדוד.

הטווח התנהל בסרבול רב (אם כי אח"כ התברר כיעיל מאד). יקי טווח, סגן יוסי (שקיבל את הפיקוד על הפלוגה) נתן את התיקונים לירי הארטילריה בשיטת קצין חי"ר מטווח, ויקי שקיבל את התיקונים, העבירם לאפרים, הסמח"ט, שהיה בקשר עם הארטילריה.

לבסוף נוצר קשר ישיר בין יוסי לטנקים ובעזרתם שותקו מקורות הירי.

אלתרמן נכנס גם הוא לקשר וניסה לטווח ואז אנשי החפ"ק אמרו לו שאם הוא רוצה לטווח, שיעלה בעצמו לכתף כדי לראות בדיוק מה קורה שם.

אלתרמן כיסה את ג'לבינה בעשן. שלח את חיים הסמג"ד לארגן מחדש את הפלוגות עם דגש על ארגון פלוגת עתודה.

אלתרמן הורה לכוח החבלה והסיור לדחוף מים ומזון לכוחות שבמוצבים הכבושים, ולפנות פצועים למטה.

9/6/67  19:00  הסתיים ארגון הגדוד מחדש.

הלילה נוצל לדחיפת אספקה ותחמושת לכוחות שהיו עדיין בכתף מעל "דרדרה". קו טלפון, שפרס מ"פ המפקדה ברוך זיו,
אל החפ"ק בכתף מעל "דרדרה", נוצל כדי לנווט את השיירות בלילה. החיילים שלא הכירו את השטח ועלו וירדו בלילה,
אחזו בקו הטלפון וכך ניווטו את דרכם בחשיכה באזור לא מוכר היישר בין כוחותינו.

במקביל ללחימה, הוזעק התאג"ד של ד"ר אוריאל קליינהאוז. וכה מספר ברוך זיו, מ"פ המפקדה "ראיתי את מ"פ פלוגה ב', יצחק פרידין, על ציר "דרך מע"צ", פורש את מפתו לפני פיקודיו ומסביר להם את ציר התנועה אל "תל הילאל". בו ברגע, החלה הפגזה סורית וחיילים רבים נפגעו בפלוגה ב' וכן חיילים מצוות פלוגת המפקדה. מייד נשמעו קריאות עזרה לרופא ולחובשים. מפקד התאג"ד וצוותו, שהגיעו בינתיים לשדרה, סבלו אף הם מנפגעים. התאג"ד החל באיסוף הפצועים. פינינו לאחור את הפצועים ואילו ההרוגים רוכזו במשטח כדי לפנותם במועד מאוחר יותר. קידמתי את התאג"ד למוצב אשמורה, פיניתי בונקר על קרקעי שהיה בנוי ממלט ומיקמנו בתוכו את התאג"ד. הרופא וצוותו החלו לטפל בפצועים ולפנות נפגעים לעורף."

וכך מספר הרופא, ד"ר אוריאל קליינהאוז "נפתחה הפגזה צפופה ומדויקת ביותר עלינו ועל כוח ב'. (האזור היה למרגלות מוצבי האויב, לאור היום ובשטח נצפה – א.נ.). תוך דקות ספורות נפגעו 10-15חיילים, בצורה אנושה. לפחות שניים מהנפגעים לא הגיעו בחיים לפח"ח שהיה מאחור. האפשרות היחידה הייתה לחבוש את הנפגעים חבישה מינימאלית, שכן יותר מזה לא היה לאל ידינו לעשות בתנאי ההפגזה האיומה הזאת, ומן הדין היה לפנותם במהירות האפשרית. סרן ברוך זיו, מ  "פ המפקדה, שהצטרף אלינו עוד קודם לכן, הפגין השתלטות מהירה על מהלך העניינים, גייס מכונית, וכך פינינו את הנפגעים במהירות. מכוניות התאג"ד כוסו בענפים ובגזרי עצים שנגדעו במרוצת ההפגזה. המכונית שנשאה את ציוד התאג"ד חטפה רסיס ענק, סנטימטרים ספורים ממיכל הדלק, אולם למזלנו המכונית לא התלקחה.

עלי לציין, שברוך זיו, מ"פ המפקדה שלנו, התנהג בצורה מופתית בשומרו על קור רוח יוצא מהכלל ובעודדו את החיילים סביבו. למותר להזכיר כי הוא ארגן במשך כל הקרב, את פינוי הפצועים באורח יעיל ביותר. דומני שלא מעט אנשים חבים לו את חייהם.

בעת שהייתנו בחורשה עברו דרכנו פצועים נוספים, וביניהם גם יונתן ברקן, מ"פ פלוגה ב' שפניו רוטשו מפגיעה ב"דרדרה".

בינתיים חזר ברוך מ"אשמורה", והורנו לזוז ל"אשמורה". התמקמנו במבנה בטון על קרקעי שהעניק לנו מסתור יחסי מרסיסים. מכל מקום התאפשרה פריסה מתקבלת על הדעת של התאג"ד. ההפגזה נמשכה. פונו אלינו פצועים מהמוצבים שנכבשו. בהזדמנות זו ברצוני לציין לשבח את יגאל סירקיס, נהג מפלוגה ב', ששימש כנהג אמבולנס בכל שלבי הלחימה. הוא ביצע עבודה מזהירה בנוסעו ללא הרף בעת ההפגזות. בשעות אחר הצהרים ולפנות ערב גבר זרם הפצועים אל התאג"ד."

יצוין שעל חלקם בלחימה, צוינו מ"פ המפקדה, ברוך זיו והרופא ד"ר אוריאל קליינהאוז לשבח.

   מוצב דרדרה הערבית ומעליו כתף דרדרה, במבט מצפון מערב

 

לדברי חיילים וקצינים סוריים שתוחקרו שנים לאחר מלחמת ששת הימים "באופן מסודר נלחמו יחידות סוריות רק בקרבות ספורים, כמו: על "תל פאח'ר", "תל עזזיעת"  וסביבתם, קרבות "קלעה" ו"זעורה", הקרב על "תל הילאל", על "דרדרה" הסמוכה ובאזור "תל פארס"."

 

מאמצים נוספים של כוחות תחת פיקוד החטיבה, ביום הראשון של הלחימה וסיכום היום הראשון של הלחימה (יום שישי 9 ביוני 1967) :

 

"ההתקפות בגזרת חטמ"ר 3, נמשכו גם לאחר כיבוש דרדרה ותל הילאל. בשעה 11:00, קיבלה מפקדת החטיבה הודעה מאג"מ פיקוד צפון, שלפיה גדוד המ"כים של חטיבה 1 (גולני – א.נ.) הופנה מהגדה המערבית, לפיקודה של החטיבה (אחרי שסיים את חלקו בגדה המערבית – א.נ.). תכנית המח"ט (מנו שקד – א.נ.) הייתה שהגדוד הזה יבצע את המשימה שתוכננה עבורו עוד לפני שנשלח להילחם בגדה במערבית – כיבוש מוצב 8100 והכפר עורפייה. בשונה מהתכנית הקודמת ("מקבת מרכז"), הביצוע היה באור היום. בשעה 13:00 החלה ההתקפה. שתי מחלקות טנקים AMX -13  של גדוד 266 (מחטיבה 37) וכוחות חה"ן החלו בפריצת דרך במעלה המתלול אל דרך הפטרולים הסורית. שני כוחות פלוגתיים כבשו עד השעה 14:00 לערך, את מוצב 8100 ואת הכתף המזרחית של הגבעה וחסמו את הציר אל הכפר רויה. כוח החי"ר הסורי שהיה במוצב נסוג בצורה מסודרת, וההתנגדות הסורית נמשכה בירי מנשק קל וארטילריה ממוצב רויה. מדרום לאלה, כוח פלוגתי כבש את מוצב 7190 ופלוגה נוספת כבשה את מוצב 7191.

בשעות הצהרים הצטרפה גם חטיבה 37 להתקפות. בשעה 12:00 הורה אלוף הפיקוד למח"ט 37 לעלות על הרמה בשני צירים: האחד, מגונן לרויה, והאחר אל דרבשייה וח'פר. על חטמ"ר 3 הוטל להכין את הצירים האלה לתנועת הטנקים." מתוך הספר המערכה על הגולן – יוני 1967. מתתיהו מייזל, בהוצאת משרד הביטחון.

כך, בהתקפה של החטיבה שלנו בגזרה שמעל גונן, נפתח ציר נוסף לעליה לרמת הגולן שהתפצל לרויה ולח'פר. ציר שנוצל להמשך המאמץ ע"י הטנקים.

גדוד 65 מחטיבת צנחנים 80 קיבל משימות באזור דרבשייה: "המשימה שהוטלה עליו, הייתה לכבוש את המוצבים שבכפר דרבשייה ולידו – המוצבים 7170 א', 7171, 7175, 7173. שתי מחלקות טנקים AMX -13 של גדוד 266 (מחטיבה 37) וארטילריה הוקצו לסיוע להתקפת הרגלים... בשעה 16:00 החלה ההתקפה הרגלית, בסיוע ארטילריה וטנקים. עיקר ההתנגדות מן המוצבים הייתה באמצעות תותחי נ"ט, שניים שלושה טנקים T – 34, וכמה מרגמות. אלה נפגעו במהרה וההתנגדות מן המוצבים שככה. חלק מאמצעי הלחימה ניטשו, והם נתפסו על-ידי גדוד 65. המג"ד הורה לטנקים שבפיקודו להתקדם בכיוון הכפר ח'פר. לאחר כשעתיים של לחימה, לקראת חשכה (בשעה 18:30), נעצרו הכוחות של גדוד 65 למרגלות ח'פר... בסיומו של יום הלחימה, חטיבה 3 השתלטה על שורת המוצבים הסוריים שלמרגלות המתלול – רצועה צרה לאורך תשעה ק"מ, מדרדרה וצפונה עד מוצב 8100 שמעל גונן. כוחות החטיבה עמדו בפתח הדרכים העולות אל הרמה,

אך עדיין לא עלו אל ראש המתלול." מתוך הספר המערכה על הגולן – יוני 1967. מתתיהו מייזל, בהוצאת משרד הביטחון.

 

 

תצלום אווירי של "ג'לבינה"

 

 

גדוד 8101/32

 

מג"ד             סא"ל משה (מוריס) בן דרור  סמג"ד  רס"ן עוזי קינן (קוטלר)

קמב"ץ          אורי חנוכי                           קמ"ן  אמנון לוין

מ"פ א'          שי ארזי                              סמ"פ  חגי אדם  (אברמי לנדסמן, רן מדפנה, נדב מנווה איתן)

מ"פ ב'          אריאל גומא                         סמ"פ  רון חזן   (אלי לוי)

מ"פ ג'          איתן סער                             סמ"פ  יוסי דיין

מ"פ ד'          יענקלה מיכאלי                     סמ"פ  אילן ילין (דני ברייר, אהרון ולנסי)

מ"פ מסייעת  דב חקלאי                             סמ"פ  ????

מ"פ מפקדה   אהרון מלכה

 

הגדוד נערך להגנה על פי תוכנית "סדן" בגזרת דרדרה – כפר הנשיא, כדלקמן:

מפקדת הגדוד במשמר הירדן.

פלוגה א', שי, נערכה להגנה באזור גדות.

פלוגה ב', אריאל, נערכה להגנה באזור דרדרה – גשר הפקק, והחזיקה את מוצב "אשמורה" (דרדרה הישראלית).

פלוגה ג', איתן, נערכה במושבה משמר הירדן, בחלק המערבי של המושבה (החלק המזרחי היה עדיין באזור מפורז) ובלילות עשתה הכנות להשתלטות על הצד המזרחי של המושבה.

פלוגה ד', יענקלה, נערכה להגנה באזור כפר הנשיא – טובה.

מספר איתן סער, מ"פ ג': "לאחר ההיתקלות של המארב של הפלס"ר עם חוליה סורית ליד הירדן שם נהרג סורי אחד ושני לוחמי הפלס"ר, בוצעה בדיקה בשטח והסתבר שהחוליה עברה דרך הכפר "טובה-זנגריה".

המשטרה והצבא החליטו לעשות חיפושים ומעצרים בכפר. כסיוע לפעולה קבלתי הוראה להתייצב עם שתי מחלקות במועדון של כפר הנשיא לקבלת הוראות {מחלקה נוספת נשלחה כמשמר כבוד ללוויה}.

לאחר זמן מה הופיע במועדון ע. קמב"צ צעיר והורה לי להתמקם על כל השטחים השולטים על הכפר ולא לאפשר תנועות פנימה והחוצה, לשאלתי הוא הבהיר שמי שלא נשמע להוראות, ובעיקר בלילה, יורים בו

אצלי מיד עלתה "התמונה" של כפר קאסם.

בקשתי מהקצין הצעיר שהיות ועדיין מוקדם שייגש למפקדת החטיבה בראש פינה ויביא לי פקודה כתובה מסודרת עם הוראות פתיחה באש יום ולילה. למרות שזה לא מצא חן בעיניו הוא נסע ואחרי שעה קבלתי הוראה לחזור חזרה למשמר הירדן. נשמתי לרווחה ובנוסף גם יצאנו לחופשה "

 

הגדוד בלחימה

 

תכנונים מוקדמים עסקו בעיקר בהתקפות נגד במקרה שקיבוץ גדות יפול בידי הסורים.

בהמשך קיבל הגדוד כמשימה, לכבוש את מוצב דוריג'את. מכיוון שלא היו ברשות הגדוד בונגלורים (מטען צינור לפריצת גדרות), תוכנה הפריצה מצד מזרח דרך השער לנוכח עוצמת האש המרבית של המוצב.

בינתיים עסק הגדוד במארבים ונערך למנוע מחטף סורי.

 

4 ביוני בלילה, תשמוע שומע רעשי זחליים בירדן. מופעלים זרקורי 60 מ"מ ונפתחת אש.
בבדיקה באור היום מתברר שהיה זה ניסיון צליחה סורי בסירות ובגשרים.

 

 

6 ביוני, מותקף מוצב "אשמורה" (מוצב מחלקתי של גדוד 32, מתחת לדרדרה הסורית ומתחת לתל הילאל). הסורים מפגיזים את המוצב ותול"רים שלהם מפצחים את עמדות הבטון של המוצב. הסורים מסתערים על הגדרות בחסות אש ארטילרית. מפקד המחלקה אלי לוי, נפצע מפגיעת כדור וממשיך להלחם ולפקד על המוצב. בהמשך נפצע אלי לוי פעם נוספת והפעם באופן קשה ומאבד את הכרתו. לכוח הרוג נוסף . הלחימה מתוך המוצב בלתי אפשרית בגלל התעלות העמוקות מדי ובגלל שהעמדות של המוצב פוצחו בידי תול"רים של הסורים. טבח המוצב מפעיל עמדת מקלע ומחפה על נסיגת המחלקה, הסורים נהדפים והטבח מפנה על גבו את המ"מ. 

וכך מספר עוזי קינן, הסמג"ד: " שמעתי שיש בעיות במוצב אשמורה וביקשתי מהמג"ד לגשת למוצב ולבדוק מקרוב את ההתרחשויות במקום. בקרבת המוצב פגשתי כמה חיילים מיחידה אחרת ואלתרתי מהם כוח לוחם. אח"כ פגשתי בכוח מגדוד 33ע"ג 3 זחל"מים שכלל את המ"פ יצחק פרידין וחייליו ואת מחלקת הסיור שלהם. ביחד השתלטנו חזרה על המוצב כאשר אנחנו מתפצלים לשלושה זחל"מים: אני רכוב על זחל"מ אחד עם הכוח המאולתר שלי, שוטף באש עזה את התעלות והעמדות בצד השמאלי של המוצב, עמוס רימון מ"מ הסיור שוטף למרכז, ויצחק פרידין שוטף באש לימין. מאחרי הזחל"מים נע הכוח הרגלי בפיקוד סגנו של יצחק. יותר מאוחר הוחזר המוצב לידי גדוד 32".

בלילה הבחינו בסורים סורקים את השטח שמעל המוצב בפנסים ואוספים את הפצועים וההרוגים מההתקפה על אשמורה.

עם תחילת הקרבות בדרום, מופגזת המושבה משמר הירדן, ובסה"כ נופלים שם 400 פגזים

 יום שישי, ה-9 ביוני, הפלוגה של איתן, ששוהה בחורשות על ציר מע"צ, מופגזת מאד מסיבית ונסוגה לכיוון יסוד המעלה. אחה"צ (אחרי תחילת הפריצה לרמה) קיבל הגדוד שינוי משימה והתבקש לתכנן כיבוש לילי של ג'לבינה. מספר אמנון לוין קמ"ן הגדוד: "ביום שישי אחה"צ הודיע מנו המח"ט, "תכננו עליה לילית על ג'לבינה, יש לכם משאיות. לוי חופש עם גדוד הצנחנים, נע ברגל מדרבשייה אחרי שסיים את הלחימה שם, מי שיגיע קודם "יעלה" על ג'לבינה". החפ"ק הגדודי התמקם על גשר החמישה כדי לראות איך הצנחנים מתקשים בפריצה, לבכות בקול את התעכבות המשאיות, ולברך בלחש על שהצנחנים השיגו אותנו. בעיקר כאשר בדרך התקבל דו"ח מחקירת שבוי סורי שהמוצב הפלוגתי בג'לבינה תוגבר ע  "י גדוד סורי"..

הפלוגה של איתן שהגיעה בינתיים ליסוד המעלה, קיבלה פקודה לחבור לגדוד של לוי חופש ולסייע לו בכיבוש ג'לבינה. וכך מספר איתן מ"פ ג': "קבלנו הוראה בקשר מהמח"ט להגיע לדרדרה, לעלות על כביש הפטרולים הסורי ולנוע לג'לבינה, נאמר לנו שהצנחנים בפיקודו של לוי חופש נעים  מדרבשייה לאותו הכוון. הגענו לדרדרה, המקום היה תחת הפגזות, והצלחנו למצוא את דרכנו בין שדות המוקשים ולעלות על דרך הפטרולים הסורית - רק בעזרת אחד החיילים במקום שנווט אותנו לשביל המוליך, בין שדות המוקשים, לדרך הסורית. מכאן הלכנו בצורה מאובטחת לג'לבינה, אך הסתבר שהצנחנים הקדימו אותנו. נפגשתי עם לוי חופש שהיה אמור לעלות לאורך נחל ג'לבון וסיכמנו שאני אתפוס את הצד הדרומי של הכפר ואמתין להתפתחויות. עברתי לרשת הקשר של הצנחנים, התמקמנו לאורך תעלת קשר סורית והמתנו, תוך כדי חלופי אש קלים מול מוצב מצפה גדות {המורתפע} ומוצב המרגמות שמעליו. בזמן הזה הגיע הכוח של עזרא אוריון (מפקד הסיירת של החטיבה), במספר ג'יפים, עבר אותנו בלי לשאול שאלות ודהר קדימה לעבר דוריג'ת. כשהגיעו למרחק שלכ-1500 מ' מאיתנו, תול"ר סורי שהיה ממוקם בגבעת המרגמות ירה בהם. היה הרוג (יהודה רם (יויו) ופצועים, והתול"ר המשיך לירות מידי כמה דקות. המרחק היה רב, קשר עם הכוח של עזרא לא היהלי. ארגנתי את המא"גים שלנו ושל הסיירת והשבנו אש לכוון התול"ר ,אך ללא הועיל. כאן נכנסה לתמונה התושייה הישראלית - בתעלה שבה היינו היה תול"ר קטן, למדנו מהר להטעין אותו ולתפעלו. אני הייתי האמיץ שהתנדב לנסות להפעיל אותו- הייתה לי ברירה? פגז ראשון פגע נמוך מידי השני גבוה, אך השלישי פגע בתול"ר הסורי- עובדה שהתול"ר הפסיק לירות. בשלב הזה לוחמי הסיירת עלו על הג'יפים הנותרים והגיעו אלינו.  לאחר תום האירוע התחלנו לסרוק את הכפר כדי למנוע הפתעות, והגענו כמובן לברכת הקצינים הידועה. על המעקה של הבריכה היו תלויים בגדי ים לחים, ועל השולחן ארגז עם בקבוקים של 7 אפ קרירים ומתאימים בדיוק לחום ולברחשים ששיגעו אותנו. לקחנו איתנו את ה-ב. ט. אר הרוסי (סוג של נגמ"ש) של הסורים ואת הסירנה שעמדה על גג המפקדה וירדנו חזרה לדרדרה לחכות למשאיות. רק בבקר המשאיות הגיעו ונסענו לגשר בנות יעקב ע"מ להצטרף לגדוד בנפח. הדרךלמעלה הייתה פקק אחד גדול ורק בעזרת ה-ב.ט.אר והסירנה הצלחנו לפנות דרך ולהגיע לגדוד, שהיה כבר במחנה נפח.

הגדוד נערך לפריצה דרך גשר בנות יעקב שהיה מוגן בקו ביצורים מעובה במיוחד. וכך מספר אמנון הקמ"ן:  "מעבר גשר בנות יעקב, שהיה קו הביצורים העבה ביותר, אושר רק לאחר שהטנקים של הגש"פ הגיעו למגע אש עם מחנות הקומנדו מצפון לבית המכס, ולסורים במוצבים הקדמיים שלהם אושר לסגת. המרגמות של הגדוד, שטווחו מהחפ"ק במשמר הירדן, זינבו בנסוגים מהמוצבים, עוד לפני שהתקבל האישור לחצות את הגשר. נשארתי במשמר הירדן בתצפית על ציר בית המכס, יחד עם קצין הקשר, כאשר המג"ד רץ קדימה. העיקרון היה לא להבקיע על ציר בית המכס אלא לקפל אותו מצפון. הבריחה הגדולהמהמוצבים התחילה כאשר הטנקים של הגש"פ הופיעו לסורים פתאום מצפון. בגלל פגיעה בגשר הפקק הטנקים נאלצו לנוע באיגוף ענקדרך צומת הגומא. איתן סער עם פלוגה ג' היו בג'לבינה והסיירת עם עזרא רצה דרכם עד שנתקעה, כשהג'יפ שליהודה (יויו) רם חטף פגז. הסיירת כנראה המשיכה דרומה לכיוון הבטיחה רק לאחר שהמערך הסורי בבית המכס התפנה.

לעת לילה, נערכה מפקדת הגדוד באזור בית המכס העליון".

גדוד 32 המשיך לטהר את השטח שמגשר בנות יעקב  ועד מחנות עליקה, במזרח. הפעולה נמשכה עד השעה 19:00.

 

 

פלס"ר 78

 

הפלס"ר החטיבתי, בפיקוד רס"ן עזרא אוריון, תפסה ביום שישי 9 ביוני לעת ערב את מוצב עין טינה,

כמה שעות אחרי שגדוד 33 כבש את תל הילאל 

לאחר שגדוד 65 סיים את כיבוש ג'לבינה, יום שבת 10 ביוני 04:20, נעה הפלס"ר לעבר דוריג'ת.

דוריג'ת הוחזק בידי כוח סורי שצלף על הצנחנים מגדוד 65 שישבו בג'לבינה.

לקראת הצהרים נעה הפלס"ר לכיוון דוריג'ת במטרה להגיע למורתפע ולכביש גשר בנות יעקב – בית המכס.

הפלס"ר עלתה דרך ג'לבינה ותוך כדי עלייה, נפגע יגאל פזי ממוקש נעל. תוך כדי התנועה לעבר המורתפע,

 נתקלה הפלס"ר באש תול"רים והג'יפ של עזרא אוריון, מ"פ הפלס"ר, נפגע מפגז תול"ר.

מהפגיעה הזאת נהרגו סגן יהודה רם (יויו) וסמל יפתח שפרונג.

לאחר הגיעה למוצב המורתפע, על כביש גשר בנות יעקב – נפח,

חברה הסיירת לגדוד 32 ואח"כ המשיכה דרומה לאורך הירדן וטיהרה את המוצבים לאורך הירדן,

ובשעה 20:00 תפסה את גבעה 62.

בתום מלחמת ששת הימים, קיבל עזרא אוריון, הנחייה להעפיל לחרמון הישראלי שנכבש במלחמה.

עזרא החליט לנצל את ההזדמנות ולבנות כאילו על אי-הבנה, ולהעפיל לפסגת החרמון הסו

 המתנשא לגובה של 2,814 מטרים מעל פני הים, ולהניף שם את דגל מדינת ישראל. המסע לפסגה, יצא ללא ידיעת החטיבה.

תוך כדי המסע, עזרא השאיר מאחור, בתוך איזה ואדי, את הנחשלים,

והמשיך עם הנחשונים – קדימה לפסגה. בחטיבה הבינו ש"אבדו" את הסיירת וקראו להם נואשות ברשת הקשר.

 עזרא לא השיב, כדי שלא ישביתו לו את השמחה, והמשיך להעפיל לשיא החרמון.

וכך מתאר את המסע, יובל יגר מהפלס"ר: "בסמוך ליום הזיכרון, 44 שנים למלחמת ששת הימים,

יצאתי משמיר רכוב על אופניי במעלה הדרך המטפסת לציר הנפט והמשכה ליער אודם. הסמיכות ליום הזיכרון,

הנוף המהמם של צפון הרמה והגליל מנגד בצירוף חווית המסע שעברתי ברכיבה,

לקחו אותי הרחק לאחור במנהרת הזמן לאותם ימים של המלחמה ולאותם אירועים בהם מצאו את מותם

 או נפצעו חברים שלי מיחידת הסיור. פרטים שונים שחשבתי שנמחקו עברו כבסרט מול עיניי. 

שאריות השלג הבוהק בערוצי החרמון , לקחו אותי גם למסע אחר ולאחת החוויות הגדולות של חיי

 הקשורה גם היא למלחמת ששת הימים. עזרא אוריון , מפקדנו הנערץ וחובב טיולים מושבע,

 החליט לא לחכות אפילו שעה מיותרת ולנצל את הזמן האפור מייד עם שוך הקרבות כדי להגיע רגלית לפסגת החרמון

 הסורית הגבוהה, 2814 מ', ולנעוץ שם את דגל ישראל..

 המדובר בחדירה של 17 ק"מ מעבר לקו הגבול החדש שבאזור מג'דל שאמס.

המסע ערך כיומיים עם לינת לילה בקור המקפיא של החרמון שממש לא היינו ערוכים לו כראוי

את הלילה עברנו מחובקים איש לרעהו וכך שרדנו אותו.. 

ככל שהתקדמנו במעלה ההר נוסף הקושי של נשימה באוויר הדליל שלא הכרנו..

אבל כל הקשיים שבדרך רק דרבנו אותנו להשלים את המשימה שאולי יותר מכל נתנה ביטוי לאותה תחושת האופוריה שלנו,

 ואולי של כל עם ישראל לאחר המלחמה ,שהשמים הם הגבול ואין דבר שלא ניתן להשיג..

 בשלב מסוים עזרא מציע לאנשים שהתקשו להתקדם עקב המחסור בחמצן, להמתין באחד הערוצים, וטיפס עם השאר עד לנקודת הטריג של הפסגה.

הנפת דגל ישראל הונצחה ! התחושה שלנו הייתה ממש כמו להגיע לגג העולם שבפסגת האוורסט.

החוויה הייתה אדירה ולא אשכח אותה לעולם, וגם העונש שפיקוד הצפון הטיל אחר כך על 'היחידה הסוררת' ועל מפקדה ההרפתקן,
ביטול טיול רכוב למרחבי סיני, לא היה בו כדי להקהות את עוצמתה.."

 

 

חיילי הפלס"ר מניפים את דגל ישראל על פסגת החרמון הסורי בנקודת גובה 2,814 

 

 

את התמונה צילם יצחק פיאנקו, צלם חובב מקיבוץ שמיר,

שהתנדב להצטרף למסע של הפלס"ר כדי להנציח את האירוע ההיסטורי.

ואמנון נבר מוסיף "במלחמת יום כיפור, נמנית על כוח קצינים מגדוד 8101 שחזר על הביצוע הזה,

כאשר עזרא אוריון, המג"ד הנערץ שלנו – מוביל שוב את הכוח במעלה שלוחת הסכין החדה והתלולה, למרומי החרמון הסורי." 

 

 

גדוד 9203/34   

 

מג"ד             סא"ל שמחה אסף               סמג"ד  רס"ן יחזקאל (חזי) דר

קמב"ץ          בצלאל אופיר                      קמ"ן    אריק טל      קמ"ן  זאביק גבעולי

מ"פ א'           עמוס בן צבי                      סמ"פ  סרן  נטע אייזן

מ"פ ב'           אמנון קרניאל                     סמ"פ  צביקה עלם

מ"פ ג'           דן כהן                               סמ"פ  סרן חיים מנגד

מ"פ ד'          מיכה ארנון                         סמ"פ  ראובן אייק

מ"פ מסייעת  גדעון ולטש                        סמ"פ  מיכאל שני

מ"פ מפקדה   אהרון קראוס

 

הגדוד נערך להגנה על פי תוכנית "סדן" בגזרת דרדרה – כפר הנשיא, כדלקמן:

מפקדת הגדוד בקיבוץ דפנה.

פלוגה א', דן, בגזרת גונן

פלוגה ב', אמנון, בגזרה שבין נוחיילה-תל דן-תל חמרה

פלוגה ג', עמוס, ????

פלוגה ד', מיכה, נערכה בגבעת האם (תל אבו חנזיר 

 

הגדוד בלחימה

 

הזמן עד תחילת הקרבות ברמה נוצל להתארגנות, התחפרות והתבצרות

ביום 6/6 ניתחת הפגזה על כל הקו ובפרט בגזרת גדוד 34. להערכת קצין הסיוע הארטילרי של הגדוד, אגד ארטילרי שלם ירה על הגדוד.

וכך מספר שמחה המג"ד: "מנו שקד, המח"ט, מתקשר אלי, ושואל פוא אתם?"", "בקיבוץ דפנה" – עניתי, ואז מנו שואל "אתה חושב שזה המקום שאתה צריך להיות בו עכשיו?", "תגיד לי מהיכן יתקפו, תל דן או קיבוץ גונן (שני הקצוות של הגזרה הגדודית – א.נ.)  – ולשם אלך" – עניתי לו. בדיעבד הסתבר שאכן כפי שהערכתי מראש – המאמץ הסורי העיקרי הוא בצפון הגזרה הגדודית לכיוון תל דן-דן-שאר ישוב. ולשם יצאתי עם החפ"ק שלי".

בחסות ההפגזה הסורים מנסים לתקוף את קיבוץ דן ואת המוצב של אברמלה הרדוף (פלוגה ב') על תל דן.

"הייתה זו התקפה בשני מאמצים פלוגתיים, בסיוע טנקים. כוח אחד תקף את תל דן, והכוח האחר את הקיבוץ דן. הופעלו 6 טנקים. שלושה כבסיס אש למרגלות רמת הבניאס, סמוך ל"תל חמרה", ושלושה אחרים ירדו מרמת הבניאס והתקדמו דרך ואדי עסל." 

"לאחר חילופי אש, קצת אחרי השעה 08:00, ההתקפה על תל דן נעצרה. פלוגת חי"ר סורית נוספת,
קיבלה פקודה לצאת מ"תל עזזיאת" אל עבר קיבוץ דן.
הכו הסורי שהתקרב ממזרח עד כ-600 מטרים מגדר הקיבוץ, נעצר באש המגינים – אש מרגמות וטנקים – והחל לסגת. שני טנקים סוריים נפגעו,
טנק סורי נוסף התהפך לתוך ואדי עסל, טנק אחר לתוך נחל בניאס וטנק נוסף התקלקל וניטש."

"גם הכוחות בשטח חיפשו הזדמנות לתקוף ולעבור אל תוך השטח הסורי. בזמן ניסיון ההתקפה הסורי הכושל על דן, ניסה מח"ט 3 (מנו שקד – המח"ט שלנו – א.נ.) לארגן את גדוד 51 (של גולני – א.נ.)כך שבמהלך הדיפת ההתקפה הסורית יעברו הכוחות הישראליים אל תוך סוריה. אל חפ"ק (חולית הפיקוד הקדמית – א.נ.) הפיקוד ומפקדת חטמ"ר 3 הגיעו ידיעות על התקפות סורית על כפר שאלד ועל גבעת האם (תל אל-ח'נזיר), שנתגלו – לתצפית של מח"ט 3 כלא נכונות. היו גם ידיעות על ריכוזי כוחות סוריים בגזרת שפך הירדן" באדיבות ארכיון צה"ל, מתוך הספר "המערכה על הגולן – יוני 1967", מתתיהו מייזל, בהוצאת משרד הביטחון.

וכך מספר אברמל'ה: "את המוצב תוקפים סורים מכיוון תל חמרה. הסורים מתקדמים בחסות מטע זיתים ואז מגיחים מהמטע ומסתערים בשדה אל המוצב. המוצב סופג אש עזה ואנחנו משיבים באש לעבר התוקפים שמתקדמים בשדה בשורות, כמו "פלנגות". במוצב 4 טנקים שסופגים אש ממשחית טנקים SU100 ועובר קצת זמן עד שהם מתעשתים. במוצב מוצבים גם 2 מק  "כים מהמסייעת. במאמץ משולב אנחנו בולמים את ההתקפה הסורית"

ושמחה המג"ד מוסיף: "בהתקפה על דן משתתפים טנקים סוריים. על תל דן נמצאים 5 טנקי שרמן שמצטרפים לקרב הבלימה. הקיבוץ עצמו היה חשוף וללא סיוע טנקים, מאחר והטנקים הוסעו בטעות לשאר ישוב. הטנקים הסוריים גלשו מכיוון רמת הבניאס לכיוון דן". דן רודולף, מ"מ התול"ר הגדודי מספר: "נתתי לתול"רים שלי פקודה לצוץ מהסתר לירות בטנקים ולתפוס מחסה מחדש, וחוזר חלילה. אכן, אחד התול"רים פגע בטנק והלה גלש לאחור. ברבות הימים נגרר הטנק הזה צומת הטנק" ושם הוא עומד למזכרת עד היום"

וכך מספר ט', קצין ארטילריה סורי (שעדיין מפחד לחשוף את זהותו) על ההתקפה הסורית על קיבוץ דן ותל דן: "מהמפקדה בדמשק הודיעו שיש לבצע התקפה מוגבלת, כך הם כינו אותה והסבירו שהכוונה למחטף קרקעי קטן, כדי לאיים על ישראל שלא תמשיך בתוקפנות שלה. למחרת בבוקר יצאתי מוקדם עם רכב הסיור שלי מבסיס "קלעה" לכיוון הגבול. הייתה התרגשות גדולה לקראת הפעולה. עברתי על פני חלק מהכוחות שהיו מתוכננים להשתתף. כוחות הרגלים היו מרוכזים באזור צומת "זעורה", הטנקים כבר היו מוכנים באזור ה"בניאס". ב"זעורה" ראיתי את החיילים באור זריחה. עד היום אני זוכר את הפרצופים שלהם. בצבא הסורי, המשמעת הייתה נוקשה ונשמר בהקפדה המרחק בין קצינים לחיילים. אבל אחד מהחיילים ביקש ממני סיגריה. נתתי לו בלי היסוס ובירכתי אותו לקראת הקרב. הם היו ממש ילדים והיו נרגשים מאוד. הם לא ידעו שבעוד כמה שעות רבים מהם ילכו אל מותם. משם המשכתי לעמדות גבוהות יותר באזור הגבול, כדי שאוכל לצפות ולסייע בארטילריה. עוד לפני שהם פתחו בתנועה, התחלנו להמטיר אש על שאר ישוב, קיבוץ דן ועל דפנה. הטיווח היה קל. המטרות כבר היו מוכרות היטב לתותחנים שלנו. 
הכוח הסורי, שמנה שני גדודי
חי"ר מלווים בתשעה טנקים מיושנים, יצא מאזור הכפר בניאס אל שטח ישראל". ט' מספר כי חלק גדול מהקרב היה מוסתר מעיניו בגלל הצמחייה ובגלל תוואי השטח, אך הוא זוכר היטב את קריאות החיילים בקשר. "שמענו אותם מדווחים על הירי, ואז שמענו דיווחים שהם נתקלים באש ישראלית חזקה. בשלב הראשון לא היו לנו הרבה נפגעים אבל בתוך פחות מחצי שעה הגיעו המטוסים הישראליים. הם ירו על הכוח שלנו בלי כל בעיה. הם עשו בשמים ככל שעולה על רוחם והחיילים שלנו נשארו למטה חשופים כמו ברווזים במטווח. הם לא יכלו להתגונן בלי סיוע אווירי. תותחי הנ"מ מהמוצבים הקרובים הגיבו באש, אבל היא לא הייתה אפקטיבית. מהר מאוד הושמדו כמה מהטנקים שלנו. מהמקום שבו הייתי ראיתי בעירה של חמישה כלים. עשן השריפה וההפגזות מילא את האוויר. ההתקפה הסורית הסתיימה בתבוסה צורמת. שישה טנקי 34-
T הושמדו וכמאתיים לוחמים סורים נהרגו".
ט', שחזר למפקדת החטיבה, מספר כי החיילים שהצליחו להיחלץ מהתופת נסו בחזרה אל הגולן.

וחזי דר, הסמג"ד, מוסיף "הייתי בקיבוץ דן בזמן ההתקפה. הטנקים הסורים גלשו לכיוון דן מרמת הבניאס.
ראוי לציין את חלקם של חברי הקיבוץ בהגנה על הקיבוץ. במיוחד צוות תותח
נ"ט וצוות מרגמה 81" שאוייש על ידי בני כיתה י"ב ומורה.

ניסיון סורי מחודש לתקוף את דן, נכשל גם הוא.

 

בגבעת האם נאחזה הפלוגה של מיכה על גבי גבעה כמעט חשופה. מספר מיכה: "על הגבעה היו רק שני בונקרים, אחד של האו"ם ואחד של הקישור הישראלי לאו"ם. החיילים ניסו לחפור שוחות באתי חפירה. למוצב נשלחו מחפר ודחפור שעבדו על הכנת מחפורות ועמדות. משהגיעה, ביום שני, ההודעה על פתיחת המלחמה בחזית המצרית, הורד המחפר, ולבקשתי, התנדב מנהל העבודה, עלה על הדחפור, ובמאמץ בלתי רגיל, סיים בעצמו תוך יום עבודה אחד את המחפורות והביצורים. לשבת, הוחלפנו ע"י הפלוגה של עמוס, כדי לשוות "עסקים כרגיל". קיבלנו פלגת נ.ט. שמוקמה בשטח הפתוח למרגלות הגבעה. מכיוון שהם היו חשופים, סיכמתי עימם שלמעט "כוננות עם שחר", ישהו הלוחמים שלהם במחסות במוצב. ביום שישי, כשניחתה ההפגזה הכבדה על כל הגזרה, נגרמו לכוח כמה נפגעים וטוביהו שמעון, החובש שלנו, שחש לטפל בפצועים, נהרג. הפצועים חולצו בסיוע ארטילריה.

למחרת, בשבת, ירדה הפלוגה מהגבעה. הפלוגה קיבלה שינוי משימה – לכבוש את הכפר רג'אר, שנכבש ללא כל התנגדות".

מעל קיבוץ גונן נאחזה מחלקה מוגברת של הפלוגה של דן. וכך מספר דן: "הגבעה שקיבלנו הייתה חשופה לגמרי, למעט כמה חורים שנחפרו ע"י קבוצת אסירים שעבדה במקום. בכל אופן לא היה למקום כל דמיון למוצב. קיבלתי הנחייה לתכנן את כיבוש מוצב "הבית" שישב מעל המוצב שלנו, ושלט עליו. מכיוון שהמוצב היה מגודר וממוקש, ולנו לא היה בונגלורים לפריצת הגדרות, נשלח חייל מסופח, בן קיבוץ גונן, אל הקיבוץ כדי לאלתר בונגלורים מלוחות עץ עם לבנות חבלה. כאשר הכוח היה מוכן לביצוע, הגיעה שיירה של גולני, שבאה מג'נין ובראשה המג"ד משה יוסף, הפצוע, שטען שהפלוגות שלו קיבלו את המשימה של כיבוש מוצב הבית. התנהל במקום ויכוח קצר ולבסוף מג"ד גולני גבר, והפלוגות שלו כבשו את מוצב הבית ואילו הכוח שלי, עלה בעקבותיהם לסריקות ולחיפוש סורים מסתתרים בשטח

"גדוד 34 של החטמ"ר, שהיה בגזרה הצפונית, תפס ללא קרב את המוצבים ברג'ית וסומין, מול הקיבוץ שמיר. אח"כ פעל הגדוד בשטח שמדרום וממערב לבניאס, בטיהור מוצבי נוח'ילה ומע'ר שבעא, והשטח שביניהם ועד גבול לבנון." מתוך באדיבות ארכיון צה"ל, מתוך "המערכה על הגולן – יוני 1967", מתתיהו מייזל בהוצאת משרד הביטחון.

 

 

גדוד 7012/92

 

מג"ד     סא"ל רן בר גיורא                                         סמג"ד  רס"ן אהוד ס 

קמב"ץ  סרן יאיר (יאיק) צפריר                                   קמ"ן  סרן נחום גור אריה                

מ"פ א'  סרן עוזי שחר                                                סמ"פ  סגן עודד שפק

מ"פ ב'  סרן אסף בונה                                                סמ"פ  סגן אמנון מישר

מ"פ ג'  סרן עמירם קרוגליק                                        סמ"פ  סגן השרוני עמי 

מ"פ ד'  סרן פיני שיבולי                                             סמ"פ  סגן דוד ילין

מ"פ מסייעת  סרן זרחי יעקב                                       סמ"פ  ?? 

מ"פ מפקדה   סרן יובל גוריון                                      קצין אפסנאות סגן משה הורוביץ

קצין קשר סגן הילל לויתן                                           רופא  ???

שליש סגן משה פיש

 

                                     מבט מאלמגור לכוון סוריה טרם החצייה


                                                             פלוגה ד' של פיני שיבולי המ"פ ודוד ילין הסמ"פ בטרם חציית הירדן

פלוגה ד'הגדוד נערך להגנה על פי תוכנית "סדן" בגזרת דרדרה – כפר הנשיא, כדלקמן:

מפקדת הגדוד באזור אלמגור .

פלוגה א', עם מפקדת הגדוד באלמגור

פלוגה ב' אבטחת אתר המשאבות של המוביל הארצי,

פלוגה ג',  נערכה בתל מוטילה

פלוגה ד', נערכה בגבעת זומזום (גבעה נישאת צפון מערבית לאלמגור). מחלקה של ילין על השלוחה מדרום לאלמגור.

 

הגדוד בלחימה

 
   

                                        פלוגה ד' מגדוד 92 של פיני שיבולי המ"פ ודוד ילין הסמ"פ 
                                                  בעת חציית הירדן במלחמת ששת הימים.

בשבת 10 ביוני, חצה הגדוד את הירדן מצפון לכנרת והשתלט על מוצבי השפך של הירדן לכנרת. אח"כ התקדם הגדוד במעלה הירדן בצד הסורי, עד מוצב "בית הקברות" חבר לפלס"ר של החטיבה שהגיע מצפון והמשיך עד לחבירה עם גדוד 32 באזור בית המכס העליון

מספר המג"ד רן בר גיורא: " נערכנו להגנה על הרכס של אלמגור. היינו הגדוד הדרומי בגזרת החטיבה. הרכס של אלמגור שלט על סביבותיו ומוצבי הסורים באזור הבטיחה היו מונחים על כף היד. מהיכרותי את יכולת הארטילריה של הערבים, הערכתי שנספוג הפגזות כבדות, לכן הוריתי לגדוד להתחפר. הקרקע הייתה סלעית וקשה לחפירה ולכן הצעתי להם להיעזר בכל ציוד אפשרי, כולל ציוד שיביאו מביתם. הפקודה הייתה "להיכנס לתוך האדמה". מהערכת מצב שעשיתי, הבנתי שיש רק ציר אחד שדרכו תתכן חדירה למרחב שלנו – ציר החוף הצפוני של הכנרת, שעובר למרגלות הרכס לנו. זהו מעבר הכרחי שאי אפשר לסטות בו מהציר. לכן הצבתי את המחלקה של דוד ילין על המדרון הדרומי של הרכס, ואת מחלקת התול"ר לחסימה על הציר.  מנו שקד, המח"ט, ערך סיור בגזרת החטיבה, מדרום לצפון ואני הייתי הגדוד הראשון אותו ביקר. הצגתי למנו את הערכות הגדוד להגנה והודעתי לו "אלמגור לא תמוגר!" בתום הסיור של המח"ט בגזרת הגדוד שלי, העברתי אותו לנציג גדוד 32 שישב מצפון לי וביקשתי רק שיחתום לי על אישור שקיבל מידי "אחד מח  "ט במצב תקין". ביום חמישי בערב, הייתה לנו כבר הרגשה שהסורים מחליפים כוחות בקו או אולי בכלל נוטשים את העמדות. הייתה שם תכונה בלילה. ביום שישי אכן היינו נתונים תחת הפגזה כבדה מאד, ממש כפי שצפיתי מראש. לשמחתי הגדוד היה מחופר באדמה. בבוקר הגיע אלי מג"ד צנחנים שסיפר לי שעליו הוטל לכבוש את הגזרה הסורית שמולי. כוחותיו היו בתנועה בהגדה לכיוון אלמגור. סיפרתי לו שיתכן והקו ננטש. מג"ד הצנחנים ביקש ממני לירות כמה פגזים לעבר מוצבי הסורים כדי לאמת את ההשערה שלי. אמרתי לו שאת זה כבר עשינו ושלא הייתה כל תגובה. ליתר ביטחון חזרנו על הניסוי, וגם הפעם ללא כל תגובה. כוח הצנחנים נתקע בפקקי תנועה בדך מהגדה צפונה, ולא הגיע לביצוע. קיבלתי הוראה מהמח"ט להעלות את הגדוד על משאיות ולנוע צפונה כדי להוות עתודה לגדוד 33 שהבקיע לתוך הרמה הסורית. כשהיינו כבר על המשאיות, קיבלתי טלפון מדדו, אלוף הפיקוד, ששאל אותי האם אני יכול לחצות את הירדן. עניתי שאני מניח שכן. ואז קיבלתי את התשובה "אז תעבור !". הוריתי לעוזי שחר, מ"פ א',  לנוע דרומה לעבר שפת הכינרת, לחצות את שפך הירדן ולהגיע למוצב בית הבק באיגוף ימני מדרום ואח"כ להמשיך צפונה עד לחבירה עם הגדוד. לעמירם, מ"פ ג' הוריתי להיות פלוגת החוד שיתחיל להוביל את הגדוד לעבר הירדן. השעה הייתה שעת צהרים מאוחרות ביום שישי ה-9 ביוני. עמירם בחר להגיע לירדן במסלול ניסתר בתוך וואדי. התנועה האיטית והארוכה יותר הביאה אותי להחלטה לחתוך ישירות אל הירדן בכדי לא לעבור בחשיכה את הירדן. הוריתי לסיירים לחתוך ישירות לירדן ויחד עם המסייעת נענו לירדן בדרך הקצרה ביותר. מאי שם מצאנו חבל ובעזרתו חצינו את הירדן כבר בחשיכה. לא נתקלנו בכל התנגדות, אולי למעט קצת ירי באוויר. אספנו שבויים מקרב החיילים הסורים שעדיין היו במקום. הסריקה הראשונית נעשתה בחשיכה ועם אור ראשון, הוריתי שוב לסרוק ולאסוף שבויים. את השבויים שלחתי למפקדת החטיבה בראש פינה. גם הפלוגה של עוזי שחר לא נתקלה בכל התנגדות במוצב בית הבק ועוזי המשיך לסרוק את הכפר צפונה עד לחבירה עם הגדוד שסרק את הכפר מצפון לדרום"          

מספר פיני שיבולי, מ"פ ד': " לפי התוכנית, הגדוד היה אמור לתקוף בכלל בגזרה צפונית לנו, ולכבוש את מתחם ג'לבינה.
הפלוגה שלי הייתה מתוכננת לעבור דרך הפלוגות האחרות ולכבוש את החלק האחרון (הדרום מזרחי של המתחם).
בפועל משימת הגדוד שונתה והגדוד תקף בגזרה הדרומית את המוצבים שעל שפך הירדן לכינרת וצפונה.
הפלוגה שלי שימשה כעתודה להתקפה הגדודית. ביום שישי 9 ביוני חצו פלוגות הגדוד את הירדן בתוך המים הזורמים בשצף
ואז קיבלתי הודעה שהפלוגות נסחפו ונפוצו לכל עבר וכרגע אינן כוח לוחם. קיבלתי הוראה לחצות את הירדן ולתקוף את מוצב בית הקברות.
ירדנו מאלמגור דרך הוואדי אל הירדן. מאי שם הצטיידנו מראש בחבל. בהגיענו לירדן,
שלחתי שני לוחמים לחצות את הירדן ולהחזיק שם בחבל כדי שהלוחמים החוצים לא יסחפו במים הגועשים.
בחרתי שני בחורים מגודלים, את יואל רון החובש ואת מלול ממגדל העמק.
השניים חצו את הירדן עם החבל ואח"כ עמדו על הגדה מנגד, ועיגנו את החבל בגופם. בצד שלנו מצאתי להיכן לקשור את החבל.
הפלוגה חצתה את הירדן בתוך המים בעזרת החבל. לאחר החצייה עשינו הפסקה לסחיטת הבגדים ועלינו באיגוף שמאלי על מוצב "בית הקברות",
כך שהגענו אליו מצפון. בראש נע כוח של מחלקה 3 ביחד עם חבלנים וסיירים בפיקוד דוד ילין  המ"מ.
כוח החוד נתקל בכוח סורי קטן, שנסוג במהרה. חדרנו למוצב מצפון, ללא כל התנגדות נוספת ובסריקות בתוך המוצב,
איתרנו הרוג אחד (יתכן שנהרג ע"י כוח ילין), ועוד מצאנו 11 חיילים סוריים שהסתתרו בתוך בונקר בתוך המוצב.
בדיעבד הסתבר לי, מפי ארכיאולוג שעבד על התל, שבחירת דרך הגישה מצפון לא הייתה המצאה מקורית שלנו.
קדמו לנו כוח בפיקוד רפול שתקף את המוצב מצפון באחת מפעולות התגמול ולפניו היה זה כוח צלבנים שכבש את העיר העתיקה (בית סיידא), גם כן מצפון.
למחרת סרקנו את הכפר משפע (כפר שאת חורבותיו רואים עדיין בכל אזור שפך הירדן) ואח  "כ נענו רגלית צפונה למוצב דיכה.
בהמשך התיישבנו בצומת ווסט וביצענו סריקות באזור."

מוסיף ומספר המג"ד, רן בר גיורא: " עם גמר ההשתלטות על הגזרה הדרומית - בית הבק, מתחם הכפר ומוצב בית הקברות, קיבלתי הוראה לחבור לגדוד 32 באזור בית המכס העליון. התחלנו בתנועה רגלית צפונה ובדרך פגשנו משאיות שהחטיבה שלחה לנו ובעזרתן חברנו לגדוד 32."

ואסף בונה, מ"פ ב' מספר: "פלוגה ב' נשארה מאחור. המשכנו לאבטח את אתר משאבות המוביל הארצי. ביום ראשון כנסנו ברכב אל הגדוד שהגיע כבר לבית המכס העליון, מעל גשר בנות יעקב".

ביום ב' עלה הגדוד לסריקות שטח באזור צומת וסת עד לשחרורו לאחר שבועות.

מחסני הימ"ח של הגדוד שהיו במחנה עמוס הופצצו ע"י מטוס ירדני שהצליח לחדור למרחב האווירי של ישראל, ולכן השחרור היה במחנה 210 במפרץ חיפה.          

במשך יום וחצי של לחימה בלמה החטיבה את ההתקפות של הסורים בגזרת תל דן-שאר ישוב, כבשה את כל השטח שבין הכינרת בדרום, דרבשייה בצפון, ומחנות עליקה במזרח, טיהרה את נוחילה והשתלטה על הכפר רג'אר בצפון,
כאשר בדרך היא כובשת ומשתלטת על רשימה ארוכה של מוצבים סוריים.

החלק ההתקפי של החטיבה, תוכנן בתחילה כהסחה למאמץ העיקרי, שחדר לתוך החזית הסורית צפונה יותר, בגבעת האם (שם נכנסה חטיבת טנקים וחטיבת גולני). בפועל, הדבקות במשימה של לוחמי ומפקדי החטיבה הניבה הצלחה בלתי צפויה ופתיחה של ציר מרכזי לכיוון קוניטרה, העיר הסורית המרכזית ברמת הגולן ומקום מושבו של הפיקוד הסורי לחזית רמת הגולן.

היה צריך הרבה אמונה בצדקת הדרך ומנה גדושה של דבקות במשימה, כדי להסתער על רמת הגולן, אל מול המוצבים הסוריים, בצהרי יום חם במיוחד, אל מול מוצבים שולטים ולטפס במעלה הרמה, כאשר הלוחמים חשופים לתצפית, להפגזה ולאש מקלעים סורית.

משום מה, חלקה של החטיבה במלחמה זו, הוצנע, והבכורה הוענקה לגולני ולצנחנים. סיפור הגבורה של לוחמי ומפקדי החטיבה, ראוי שילמד ויסופר.

בלחימה זו להגנת הצפון ולהבקעת הקו הראשון הסורי ברמת הגולן נפלו 41 מלוחמי החטיבה. יהי זכרם ברוך.

                                                   חטיבה 3 במסדר סיום מלחמת ששת הימים.  
את התמונות צילם בנצי מנשה
שלח אותן מאיר בן עליז
תודה רבה
אמנון 
                                                                             
        סרט על מלחמת ששת הימים

 

כתב: אמנון נבר

 

 

 

           להערות ותוספות, נא לפנות לכותב  asapn@013net.net

 

 

 

אביב... פריחת תורמוסים לאורך דרך הפטרולים הסורית, בין דרדרה לתל הילאל.

 

 

 

©
 אתר זה על תוכנו ועיצובו מוגנים בזכויות יוצרים. שנים של איסוף, מחקר,
 כתיבה ועיצוב – הושקעו באתר זה,
במטרה להנציח את זכר חללי החטיבה ושמירת המורשת.
 חל איסור להעתיק, לצלם, ולהפיץ את המופיע באתר זה
 ללא רשות מפורשת ובכתב מאת יוצר האתר הזה.
 להרשאה – יש לפנות לנבר אמנון יו"ר העמותה.  
asapn@013net.net 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים