טוראי
פיזם יעקב (משה)
 
    בן דויד ושרה. נולד ביום י"ט בטבת תרצ"ה (25.12.1934) בעיר סוצ'אבה אשר ברומניה.

    בשנת 1941 - ויעקב אז בן שש בערך - הוגלה על ידי הנאצים יחד עם אביו ואמו לטרנסניסטר שבאוקראינה.

   שם סבלו רעב וצמא, קור ומחלות. במשך שלוש שנות שהותם שם
   עד 1943  היה יעקב עד ראיה למחזות אימים של עינויים שהיו מנת חלקם של כל אלה אשר נכלאו       במחנה הריכוז.

   אחרי שאביו נפטר עקב מחלות קשות ורעב, חזרה האם עם בנה לעיר אשר בה נולד (היא סוצ'אבה) ושוב באו עליהם צרות ותלאות.

   האם חסכה לחם מפיה ונאלצה לעשות כל מיני עבודות בית כדי לכלכל את בנה יחידה אשר הצילה ממוות.

   כך גידלה את יעקב והביאה אותו לידי לימוד רוקחות וטכנאות שיניים עד שסיים שני מקצועות אלה.

   אך דווקא כשהבן ידע רווחה החליט לעלות לארץ, כי ציוני נלהב היה, כפי שאמו מעידה.

  זמן מועט לאחר הגיעם ארצה, נקרא יעקב לשירות מילואים ביחידת חי"ר קרבית, ומאז היה יוצא לשירות זה בכל שנה.

  יעקב עבד קשה בכל מיני עבודות בבית החולים הממשלתי בצפת כמגיש אוכל לחולים, בניקיון וכו'.

  זמן מה אחרי עלותו לארץ רכש מרפאה לריפוי שיניים (בהלוואה שקיבל מאת הסוכנות היהודית), אך לפני שמלאה שנה מיום שפתח את המרפאה, נפל יעקב בגבול הסורי;

  יעקב נפל ביום כ"ד באייר תשכ"ז (3.6.1967) והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בצפת.

  הותיר אחריו את אמו, ואשתו מרים, לה היה נשוי במשך שלש שנים, עד לנפילתו.

  אמו הייתה מדברת על לב בנה יעקב שלא יתקרב לחזית אך הוא היה עונה לעומתה:

 "אימא, כל צעד שאני עושה קדימה לעבר הגבול אני מגן עליכם; כל צעד אחורה הוא בעוכרינו".

 

טואול הקמת אתרי אינטרנט